דברי שאול דרשות קו

מן התורה אברא לפי זה יוקשה גם בסוכה דלמה יוצא משום תקנת מריש הא עי"ז יהי' מהב"ע אמנם נראה דז"א דבשלמא היכא דמדרבנן קונה הדבר אם כן שפיר אמרינן דעי"ז נקנה לו והוה מהב"ע אבל תקנת השבים אינה קנין רק דרבנן תקנו משום תקנת השבים שלא יצטרך להשיב גוף הדבר רק ממון וא"כ לא הוה קנין כלל ושוב ל"ה מהב"ע ושוב נוכל לומר דבאמת כל שמדרבנן אינו צריך להחזיר יוצא מן התור' ומ"מ מהב"ע לא הוה דאינו קנין ומעתה הן הן דברי התו' שכתבו אלא י"ל התם משום תקנת השבים והכא ל"ש תקנת השבים והיינו דבשלמא כששייך תקנת השבים שפיר אמרינן דכל שיוצא מדרבנן יוצא מדאורייתא ג"כ וקנין לא הוה אבל כל שלא שייך תקנת השבים רק דהוה קנין דרבנן אי נימא דנעשה קנין תור' שוב הוה מהב"ע ודו"ק ובזה מבואר דברי בעל העיטור שהביא הטור סי' תרל"ז שכ' אי גזל עצים וסיכך בהם ואינו רוצ' ליתן דמיהם הוה גזיל' והב"י כ' דמרש"י לא משמע כן דכיון דתיקנו חכמים תקנת מריש דמים יתחייב לו ולא עצים ע"ש ולפמ"ש א"ש דבשלמא אי הי' קנין שפיר אמרינן דגוף העצים קנה ואין לו אלא דמים אבל כיון דאינו רק תקנת השבים ולא קנין א"כ כל שאינו מחזיר לו הדמים ל"ש תקנת השבים דלא שב כלל ולכך לא יצא מדאורייתא וז"ב ובזה מיושב היטב מה ששמעתי מקשים בשם הגאון מוה' נתן אב"ד דק"ק ראווע זצ"ל במה שכתבו התוספות באגודת לולב דלא שייך תקנת השבים וקשה לשיטת בעל העיטור אף דנימא דשייך תקנת השבים הא לא השיב כלל דהא לא ידע למי ישיב ולפמ"ש א"ש דאדרבא כאן הישראל נתן דמים והוא לא ידע כלל אם גזל העכו"ם פשיטא דשייך כאן תקנת השבים דמ"ל לעשות עוד וזה ברור ובזה מיושב היטב האי דכשורא דמטללתא דגזולה עבדי לה רבנן תקנתא משום תקנת מריש ופריך פשיטא מ"ש מעצים והקשה הלח"מ פ"ה מסוכה דהא רש"י כתב דבעצים שייך קנין דשינוי מעש' ושינוי השם וא"כ י"ל דלכך קנה בעצים ולא משום תקנת השבים ולכך אצטריך לאשמעינן דמטללתא ולפמ"ש א"ש דע"כ משום תקנת מריש דאי מיירי ע"י שינוי מעש' שוב הוה מהב"ע וע"כ משום תקנת מריש ושפיר פריך פשיטא ודו"ק היטב: ובגוף דברי התו' שכתבו דהתם משום תה"ש והקשיתי דס"ס אינה אלא דרבנן ולא מועיל לשל תורה נלפע"ד דהנה בהא דפלפלו התו' כאן אי קנין דרבנן מועיל לשל תור' לכאורה הדבר תלוי במחלוקת רבינו ירוחם עם הב"י אי קנין מעמד שלשתן מועיל להיות קדושי תורה אמנם נראה לפמ"ש הב"ש שם לחלק בין גזל אחר יאוש ובין מעמד שלשתן דבמעש"ל שפיר י"ל דנעשה קנין תורה משא"כ בגזל נהי דמדרבנן קונה הא מדרבנן חייב להחזיר ע"ש ולפ"ז כאן דאין דנין לענין גזל שפיר י"ל דאף דקנה מדרבנן לא יצא מן התורה ומעתה י"ל סברה נכונה דע"כ לא כתב הב"ש דבגזל לא מהני רק ביאוש דהקנין הוא דרבנן שפיר י"ל דס"ס מן התורה הוא מחוייב לחזור אבל בתקנת השבים דחז"ל עשו תקנה למי שרוצה להשיב שיהי' יוצא י"ש ומבואר ברמב"ן במלחמות ריש פ"ג דסוכה שאף לצי"ש אינו מחוייב להחזיר א"כ בזה ע"כ אלמוהו לתקנתם שיוצא אף מן התורה דא"כ לא יועילו חכמים בתקנתם דהא יצטרך להחזיר מן התורה וכיון שכן שוב בזה בודאי יוצא אף מן התורה וז"ש התם משום תקה"ש ושייך לומר דאלמוה לתקנתם משא"כ כאן דל"ש תקה"ש שוב ל"ק רק מדרבנן ולא יצא מן התורה וכמ"ש הב"ש לענין גזל וזה ברור ובזה מיושב היטב מה שהקשו כל האחרונים דמאי מדמי התוס' סוכה ללולב הא כבר נודע מ"ש הגט פשוט סי' ק"כ דהפקר ב"ד אינו עושה את הדבר רק לאינה גזולה אבל לא שיקנה א"כ בסוכה שפיר יצא דלכם לא בעינן מידי דהוה אשאולה משא"כ בלולב דבעי לכם צ"ל שלו ולפמ"ש א"ש דלהס"ד דגם בלולב שייך תקנת השבים שוב ע"כ אלמוה חז"ל לתקנתם שיהיה שלו ממש אף מן התורה שלא יצטרך להחזיר אף מן התורה וזה מועיל אף בלולב ודו"ק היטב: ובגוף קושית התוס' דמ"ש סוכה מלולב נלפע"ד דלפמ"ש התוס' ביבמות פ"ו דהפקר ב"ד ל"ש כל שסופו לחזור לו א"כ כיון דהוה שינוי החוזר לברייתו ומבואר ברמב"ן במלחמות בב"ק דלכך לא קנה בשינוי החוזר לברייתו דהא הבעלים ישנו אותו לכמו שהי' ולפ"ז לכך לא יצא כיון דאינו רק קנין דרבנן ול"ש לומר דקנין דרבנן מועיל שיהי' קנין תורה הא כל הטעם הוא משום הפקר ב"ד הפקר וכל דהוה שינוי החוזר לברייתו סופו שיחזור לכמו שהי' ול"ש הפקר ב"ד וז"ב ובזה נלפע"ד לבאר דברי בעל העיטור שכ' דאם אינו רוצה להחזיר הדמים דבזה עכ"פ לא יצא מן התורה כיון דאינו רק קנין דרבנן ול"ש לומר הפקר ב"ד הפקר דהשתא בדבר שסופו לחזור כתבו התוס' דל"ש לומר הפקר ב"ד מכ"ש בדבר דגם כעת אינו שלו לגמרי ומה זה הפקר שהלה תובע את דמיו ומחוייב לתת לו א"כ ל"ש בזה הפקר ב"ד ואינו רק קנין דרבנן ולא יצא מן התורה ובשלמא כל שכבר פרע א"כ ממילא בגוף העצים שייך הפקר ב"ד משא"כ כל שאינו רוצה להחזיר ובזה י"ל קושית הגאון מהר"נ ז"ל ע"ד שכתבתי לעיל והמשכיל יבין ודו"ק היטב: עכ"פ נתבאר דאין תקנה לאותן שעושין סוכה ברה"ר דגזל עכו"ם אסור והנה שאר בשרי הגאון במקור חיים בהגהותיו על המ"א כתב שמצ' בתוספתא פ"ו דב"ק כגון אלו מסככין על פתחי חניותיהן ברה"ר בחג אע"פ שיש להן רשות ובא אחד והוזק בהן חייב וכ' המ"א שם בפירושו דמכאן יש ללמוד היתר שעושין סוכה ברה"ר משום שלב ב"ד מתנין עליהם א"כ סותר דברי עצמו וע"ז מחלק דדוקא סמוך לפתחי חניותיהן או סמוך לביתו שאין מזיק לרבים כ"כ דהוה כמו צידי רה"ר בזה לב ב"ד מתנין אבל ברה"ר גמור שמזיק רבים שרבים עוברין שם תדיר לא הותנו ב"ד בכך אסור והנה דבר גדול דיבר בזה ומצאתי סמך לזה מרש"י סוכה דף ז' וכן לשבת פירש"י אם עשה סוכה ברה"ר סמוך לפתחו וקשה הא אסור לעשות סוכה ברה"ר ובגליון הש"ע הקשיתי כן זה שנים רבות ולפמ"ש המק"ח א"ש זה היא שדייק רש"י סמוך לפתחו אמנם גוף דברי המ"ח בתוספתא הוא דבר חדש דלב ב"ד ל"ש בזה דהא כל שיד עכו"ם באמצע מה מועיל תנאי ב"ד בזה והפקר ב"ד ל"ש רק גבי ישראל וגם הפקר ב"ד ל"ט היכא דסופו לחזור כמ"ש התו' ביבמות פ"ט הנ"ל וכאן הארץ לעולם עומדת וסופו לחזור לכל העולם ומלבד כל זאת קשה אנה מצאנו תקנה זאת וע' ב"ק דף פ"א שעשרה תנאין התנה יהושע ולא מצאנו תקנה זו ולכאורה רציתי לומר כיון דאמרו שם שעשרה תנאין שהתנה יהושע אפילו בבבל ואפילו בח"ל וא"כ לא הי' יכול לתקן תקנה זו דבבבל וח"ל שיד עכו"ם באמצע ל"ש תקנה וגם בא"י בימי יהושוע עדיין לא הורישו את הגוים מקרבם כמבואר במקראות לכך לא מצו להתנות אז ואח"כ כאשר ישבו ישראל על אדמתם אפשר דנתקן תקנה זו אברא לפי זה יוקשה מאי פריך שם ותו ליכא הא איכא דר"י וכו' בשעת הוצאת זבלים וכו' שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ והא איכא דר' ישמעאל כו' קוצץ שוכו של חבירו וכו' שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ ומאי קושיא הא הני תקנות לא היו רק בארץ כדאמרו בהדיא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ ועשרה תנאין שהתנה יהושע הי' אפילו בח"ל והיא קושיא גדולה וצ"ל דעיקר הקושיא היא כיון דאותן עשרה תנאין התנה אפילו בח"ל קשה להיפך למה צ"ל שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ ולמה יהי' גרע הנך תקנות מאותן י' תקנות לכך הוצרך לשנות כיחידאי לא קאמרינן ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך שם מאילן הסמוך למיצר מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ ומשני ריב"ל היא והיינו דלא קיי"ל כן ותמה הל"מ בפ"ה מנזקי ממון על הרמב"ם דחשיב שם עשרה תקנות ובפ"ב מבכורים הביא הך דאילן הסמוך למיצר שעמ"כ הנחיל כו' וקשה למה לא קחשיב בין הנך י' תקנות וכקושית הש"ס כאן ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת יש לומר דלכך לא קחשיב ששם לא הי' רק בא"י ואותן י' תקנות הי' אף בח"ל ועיקר קושית הש"ס לא הי' רק אי נימא דגם בעבר הירדן הי' נוהג ביכורים א"כ יוקשה למה דוקא בארץ התנה כן ולפי זה הרמב"ם בשיטתו דפסק בפ"ב מבכורים שאין מביאין בכורים מעבר הירדן א"כ ל"ק קושית הש"ס ודו"ק כי קצרתי ועיין בש"מ ב"ק שם מ"ש בשם הרשב"א והראב"ד שנחלקו אם הנך י' תקנות היה אף בלי דמים או רק בדמים דוקא וקשה לשיטת הרשב"א דאף בלי דמים מאי פריך מהך דר' ישמעאל הא שם מבואר דניתן לו דמים ולכך לא קחשיב ולפמ"ש י"ל ודו"ק ויש לי אריכות הרבה בזה ואין כאן מקומו עכ"פ לא נזכר התקנה זו והנה לכאורה קשה בהא דמבואר בנחמי' ח' ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית אלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים הנה מבואר דעשו סכות ברחובות ובשוקים אף שהוא רה"ר וצ"ל דישראל מוחלין אך דעדיין יוקשה הא היה יד עכו"ם באמצע דהא ברשות כורש הי' בא אמנם נראה דהנה הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה ה' ט"ז כתב דקדושה ראשונה לעניין שביעית ומעשרות לכך לא קידשה לעתיד לבא כיון דלא היו אלא מפני שהיא כיבוש רבים וכיון שנלקח הארץ מידיהם בטל הכיבוש אבל עזרא לא קידשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה לכך אף שנלקח הארץ מהם קידשה לעתיד לבא והכ"מ תמה בזה דהא גם בראשונה היה כיבוש וחזקה ולמה עדיף חזקה בלא כיבוש מחזקה וכיבוש אמנם ביאור הדבר כמ"ש האחרונים דחזקה צריך שיהיה מדעת המקנה אם כן בקדושה ראשונה לא היה רק כיבוש ולא מדעת המקנה לכך לא מיקרי חזקה וכל שנלקח מהם הארץ בטל הכיבוש אבל בימי עזרא שעלו ברשיון כורש שהיה מלך חסיד והקנה להם הארץ שפיר קנו בחזקה ואף שבטל הכיבוש החזקה לא בטולה וזה ברור ולפי זה שוב הי' של ישראל לבד ושפיר מחלו הישראל חלקם ויד עכו"ם לא היה באמצע ומעתה נבא אל הביאור דהנה לכאורה היה מקום לומר מה דכתיב ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יהושע היינו שבימי יהושע לא היה יכולים לעשות סוכות ברחובות ובשוקים דהרי מבואר בשופטים ב' את היבוסי יושבי ירושלים לא הורישו בני בנימין וא"כ הי' יד עכו"ם באמצע לא היו יכולים לעשות ברה"ר וקדושה ראשונה לא הי' רק בכיבוש לבד ומה שלא כבשו היה להם חלק משא"כ בקדושה שנייה דלא היה יד עכו"ם באמצע אמנם עדיין קשה דהא דוד הוריש היבוסי מירושלים כמבואר בשמואל ב' ה' כל מכה יבוסי וגומר אם כן שוב לא היה לעכו"ם חלק בהם וזה דפריך הש"ס אפשר בא דוד ולא עשו סכות והיינו דמהזקנים ושופטים ושמואל ושאול ל"ק משום דעדיין היה יד עכו"ם באמצע משא"כ בימי דוד וכנ"ל אמנם עדיין י"ל דלפי מה שכתב המקור חיים דדוקא סמוך לפתחיהן היו עושין סוכות ולא ברה"ר ממש אם כן בעת שלותם בעוד שלא גלו היה לכל א' בתים וחצירות אם כן לא היו רשאין לעשות ברה"ר משא"כ אחר כך כשגלו ושבו שהיו יושבים בסכות עצמן וזה שאמר ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות והך דוישבו בסכות א"ל ביאור ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלא היה להם בתים ועשו סכות וישבו בהם לשם דירה אם כן שוב היה יכולים לעשות גם ברה"ר וא"ל דעדיין יד עכו"ם באמצע דז"א דע"ז שוב היה מועיל מה שקידש עזרא ע"י חזקה וכמ"ש ומעתה מבואר דברי הש"ס כמין