דברי שאול דרשות קה

עשו סכות עד שבא עזרא אלא מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה אן ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה כו' ופרש"י דהאי ולא עשו לאו אסכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושות הארץ עכ"ל ואידך דבעי רחמי על יצרא דע"ז ובטלו ואגין זכות עלייהו כסוכה והיינו דקפיד קרא עלוי' דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא משה לא בעי רחמי דלא הוה זכותא דא"י אלא יהושע דה"ל זכות דא"י אמאי לא בעי רחמי והנה הדברים מתמיהים דבאמת יוקשה דלא מצינו התורה כולה שהדרש יעקר הפשט לגמרי וכבר אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכאן א"א לפרשו על פשוטו כקושית הש"ס אפשר בא דוד וכו' והדרשות בעצמותם סתום דמאי עניינו לתלות בסוכה וגם בגוף קושית הש"ס בא דוד ולא עשו סכות בראשית ההשקפה תמהתי ומצאתי במהרש"א בח"א שהתעורר בזה דלמה התחיל בדוד ועזב הזקנים ושופטים ושמואל ושאול עד דוד וגם מ"ש המהרש"א שם דחסר היו"ד במקרא מה שהוסיף לו משה נפלאת היא דבמקרא וש"ס כאן מבואר דחסר כאן הה"א ע"ש. והנראה בזה טרם יהי' כל שית נבאר דברי המ"א סי' תרל"ז ס"ק ג' שהאריך מה שנהגו לעשות סוכה ברה"ר והוא סוכה גזולה דאף דבני עיר מחלו הא יש לכל העולם חלק ואת"ל דכל ישראל מחלו הא יש לעכו"ם ג"כ חלק בהם והביא דברי רש"י בסוכה דף ל' דמשמע דדוקא מישראל אסור אבל מעכו"ם שרי ואף דקיי"ל דגזל עכו"ם אסור מכל מקום לא מיקרי מהב"ע אבל בספר יריאים כתב דאפילו למ"ד גזל עכו"ם שרי מכל מקום לא מקרי לכם ובשו"ת הרשב"א כתב דמ"ש רש"י מישראל לאו דוקא דהא גזל עכו"ם מעכו"ם נמי אסור וישראל מעכו"ם נמי אסור וא"כ אסור לעשות סוכה ברה"ר דעכו"ם לא מחלו. והנה כוונת המ"א במ"ש רש"י כי זבניתו אסא מכותים לא תגזזו אתון אלא לגזזו אינון ויהבו לכו מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא אינון ופירש רש"י ושמא אותו קרקע מישראל הוה משמע דדוקא מישראל אסור ולא מעכו"ם ובאמת שדברי רש"י תמוהים כמו שכתבתי בתשובת הרשב"א דגזל עכו"ם נמי אסור ועיין בשו"ת זקני הגאון בעל שערי אפרים ס"ב שהאריך בזה. וגם תמוה שלא הזכיר המ"א דברי הרמב"ן במלחמות ריש פ"ב דסוכה בהצותו על בעל המאור שהקשה בהא דפריך הש''ס וליקנינהו בשינוי מעשה אף דמהב"ע הוה והוכיח מזה דלא ס"ל דפסול משום מהב"ע וע"ז כ' הרמב"ן דיש להשיב דארעת' דגוים גזלי ולא של ישראל דלא שכיחא ומשום דלכם אתמר דלמקנו מינייהו בעי יאוש ושינוי רשות מיהו מהב"ע ליכא הרי מבואר דהרמב"ן פירש דדוקא לגזל עכו"ם חיישינן ולא לישראל הן אמת דהדברים מתמיהים דמשמע דהרמב"ן פירש דקיי"ל דגזל עכו"ם מותר דאל"כ למה לא שייך מהב"ע ומהגם דר"ה ס"ל דגזל גוי אסור ולהלכ' קיי"ל כן ומדוע פירש הרמב"ן אליבא דמ"ד גזל עכו"ם מותר וגם מצינו חבר לסברת היראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לכם לא מיקרי וה"ל להביא דברי הרמב"ן וביותר תמוה דהרי תיכף בתכ"ד הביא הרמב"ן דברי הבה"ג וביאר דכל שקנה ואינו חייב להחזיר אלא דמים אינו אסור משום מהב"ע ולפ"ז ל"ק הא דאמרינן בהני או מנכרי וליקנינהו בשינוי השם וכ"נ מדברי רבינו שלמה ז"ל ע"ש ובאמת שכן מבואר ברש"י וכמו שמבואר במהרש"א וא"כ איפה יוקשה למה נדחק הרמב"ן בקושית הבעל המאור והנרא' לי בזה דהנה ביש"ש פ' הגוזל בתרא נתקש' דהאיך אפשר לומר דגזל גוי אסור מן התורה שהרי התורה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה והגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל הפליג בקושיא זו אמנם היטב אשר דבר בזה זקיני הגאון הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דלא קשיא מידי דאטו נצטווה הנכרי שלא יניח לישראל לגזול ממנו אנחנו נצטוינו שלא לעשות מעשים מכוערים ולא משום לתא דנכרים קפדינן אלא בעבורינו למען נקנה בנפשותינו דיעות אמתיות ומדות טובות והרי גם בב"ח נצטוינו על צערם לא בעבור הפעול אלא בעבורינו ע"ש שהאריך בזה ודפח"ח ואני הארכתי בדבריו הקדושים בכמה מקומות ואפס קצה אזכיר במאי דחדשו המהרמב"ח בר"ה והנו"ב וכמה אחרונים דל"ש עשה דוהשיב את הגזילה בעכו"ם ולפמ"ש יבואר הדבר בטוב טעם דבשלמא לישראל דהתור' הקפידה מפאת הפעול שלא נגזל לישראל א"כ אף שעבר וגזל צותה התורה להשיב הגזילה אבל בעכו"ם דלא קפדינא אלתא דידהו רק בעבורינו וא"כ כל שעבר וגזל מה בצע בהשב' ומה שעבר עבר ולא ניתן להשיב והגזילה בעצמותי לא לן וז"ב ובזה נלפע"ד דלכך כ' רש"י ושמא גזל אותו קרקע מישראל ולא חיישינן אם לגזילת גוי דכאן אוונכרי זבני מעכו"ם בדמים ואינם גוזלים מעכו"ם וא"כ האיך שייך משום גזילת עכו"ם הא התור' לא הקפיד' משום לתא דעכו"ם רק שלא נפעול בנפשותינו פעולות רעות והרי הישראל נותן דמים כפי שוויא ומ"ל בזה אם העכו"ם גזלו אם לא ולכך פירש"י החשש משום גזל מישראל דהקפדה על גוף הגזילה וז"ב בדברי רש"י ולפ"ז צ"ב דברי הרשב"א והרמב"ן במלחמות שפירשו משום גזל גוי אמנם נראה דנהי דגזל גוי לא אסור משום לתא דידהו עכ"פ לא גרע מאילו הי' גזל גוי מותר לגמרי ואפ"ה לכם לא מיקרי כמ"ש היראים מכ"ש אם גזל עכו"ם אסור נהי דכאן ל"ש טעם האיסור עכ"פ לכם לא הוה וז"ש הרמב"ן דמשום לכם אתמר דבעי יאוש ושינוי רשות אבל לא משום מהב"ע וז"ב כשמש ומעתה נלפע"ד דבר חדש דבאמת סברת רש"י ותו' ורמב"ן דכל שכבר קנאו ל''ש מהב"ע הוא משום דכפי מ"ש הרמב"ן במלחמות שם עיקר ענין מהב"ע הוא משום דמאיס לגבוה ולפי"ז כל דנשתנ' ל"ש מהב"ע א"כ זה דוקא בגזל ישראל דעביר' של לא תגזול כבר עבר והשבה ל"ש דהא נשתנה ואינו מאיס' אבל בעכו"ם דעיקר הקפידא הוא רק בשביל הלאו דבעצם הגזילה לא אכפת לן ואינו חייב בהשבה א"כ כל שאתה אומר דהוה מהב"ע בשביל הלאו א"כ גם בנשתנה ונקב' בשינוי מעש' מ"מ כבר גזל ואטו בשביל דנשתנה לא עבר על הלאו ומעתה לפמ"ש הרמב"ן דעיקר החשש הוא בשביל גזל עכו"ם לא היה יכול לפרש דל"ש מהב"ע כל שכבר עבר דז"א דבעכו"ם אין נ"ע בזה ולכך כתב הרמב"ן דבל"ז לא הוה עבירה דהא גזל עכו"ם ל"ש כאן וכמ"ש אבל לשיטת רש"י והפוסקים דחיישינן לגזל ישראל שפיר כ' רש"י דל"ה מהב"ע כל שכבר קנה בשינוי מעשה וכמו שכתבתי ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד: ובחידושי אמרתי להביא ראיה לשיטת הרמב"ן דרק לגזל עכו"ם חיישינן דהרי בהא דפריך הש"ס וליקנייהו בשינוי מעשה צריך להבין ומקודם נבאר דין אחד שחדשתי בהא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ד ס"ז החולק עם הגנב אינו נפסל לעדות והיא מהריב"ש ובתומים התפלא בזה דהשתא כופר בפיקדון דבהיתרא בא לידו מ"מ הואיל וכפרו פסול לעדות מכ"ש בזה שלוקח ממון חבירו באיסור וכפר בו ואינו מחזירו מהראוי לפסול וכ' בקצוה"ח דבאמת הגונב מן הגנב אינו עובר בלאו דלא תגזול וכמו דאינו משלם תשלומי כפל משום דבעינן וגונב מבית הבעלים כ"כ אינו עובר בלא תגזול ולא תגנוב ומ"ש דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דרצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו כיון שאכלו ומשום מזיק ואכתי דנגזל היא אבל מחמת גזלן לא מחייב ומעתה ל''ד לכופר בפקדון דכל היכא דאיתא ברשותא דמארי' הוא א"כ הרי הוא מיקרי גוזלו מבית הבעלים והרי הגונב מבית השומרים משלם כפל משא"כ בחולק עם הגזלן דל"מ גבמה"ב וא"ע על ל"ת ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות ושאר בשרי הגאון בנתיבות החזיק בדבריו אמנם חידש דזה דוקא כשהגזלן השני לא עשה בו שינוי וא"כ לא הוסיף בו פעולה על הראשון והראשון הוציאו מרשות בעלים והשני הוציאו רק מרשות הגזלן ולא מרשות הבעלים ולא מיקרי גזלן אבל אם השני קנאהו בשינו מעשה א"כ הוסיף בזה גזילה דעד השתא הי' של בעלים הראשונים וכדאמרו דשניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינו ברשותו משא"כ כעת שקנאוהו בשינוי מעשה ונעשה שלו ובזה גזלו מהבעלים הראשונים ועבר על ל"ת ע"ש שהאריך והנני יוסיף דלפע"ד גם בגזלן עצמו כל שקנהו אח"כ בשינוי עובר מחדש על ל"ת דמאי נ"מ אם אחר גזלו מהגזלן או הוא עצמו גזלו דתחילה הי' עדיין של הבעלים הראשונים וכעת נעשה של הגזלן וכעין זה אמרו בב"ק דף ס"ח מפני ששנה בחטא ע"ש וראיה ברורה נלפע"ד דהרי בהא דאמרו בתמורה דף ו' והרי גזל דרחמנא אמר ל"ת ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים כו' משלם כשעת הגזילה תיובתא דרבא וק' מאי קושיא הא כבר נודע מ"ש המהרי"ט בראשונות סימן ס''ט דהא דאמרינן אי עביד ל"מ דוקא כשמתקן הלאו עי"ז הוא דלא מהני אבל כשאינו מתקן הלאו כגון שוחט בשבת וכדומה בזה לא אמרינן דל"מ וא"כ מאי פריך דלא לקני בשינוי והא מ"מ כבר עבר על הלאו דל"ת אף אם לא קנה בשינוי וא"כ למה לא יעבור על ל"ת ולפי מה שכתבתי אתי שפיר כיון דע"י השינוי עובר מחדש על ל"ת לזה פריך שפיר א"א אי עביד ל"מ לא יעבור על ל"ת וזה ברור וכבר הארכתי בזה עוד ולפי זה קשה מאי פריך לקניהו בשינוי מעשה הא באמת ה"ל מהב"ע וע"כ דעבירה כבר עבר וכבר קנה כמ"ש המהרש"א והרמב"ן ולפי זה כיון דע"י הקנין נתחדש עבירה מחודשת דעי"ז עוברין בל"ת א"כ ה"ל מהב"ע והיא קושיא נפלאה וע"כ כמ"ש הרמב"ן דהחשש משום גזל עכו"ם ובגזל עכו"ם לא אכפת לן מצד הגזילה רק עבור שגזל וא"כ זה כבר עבר או דלא עבר כלל וכמ"ש למעלה עכ"פ דיעבור על ל"ת מחדש בודאי ל"ש בגזל עכו"ם ודו"ק ולפ"ז יוקשה לשיטת רש"י: והנראה בזה דהנה בהא דמשני שינוי החוזר לברייתו ושינוי החל"ב לש"ש וכתבו התוס' אף על גב דקני מדרבנן כיון דמדאורייתא ל"ק לא נפיק הכא ומיהו מהאי סבתא משמע גבי סוכה דנפיק אף על גב דל"ק אלא מטעם מריש אלא י"ל התם משום תקנת השבים וכאן באגודו לולב בעלמא ל"ש תקנת השבים דנקל להתיר אגדו ודבריהם תמוהים לפע"ד כיון דעיקר סברת התוס' היא דקנין מדרבנן לא מועיל לדבר תורה א"כ מה מועיל מה דתירצו דהתם משום תקנת השבים והא סוף סוף אינו רק מדרבנן ודרבנן לא מועיל להיות קנין תורה ולא מצאתי מי שיתעורר בזה אמנם נראה דהנה האחרונים נסתפקו במציאת חשו"ק דאין בהם גזל רק משום דרכי שלום אי שייך בהם מהב"ע כיון דאינו רק מדרבנן ועיין שעה"מ פ"ח מלולב ולפ"ז י"ל דגם בהס"ד ידע הש"ס דשינוי החוזר הוא ואינו קונה רק מדרבנן רק דהוה ס"ל דקנין דרבנן מועיל להיות קנין תורה ולפי זה שפיר פריך הש"ס ולקנייהו בש"מ דא"ל דהוא מהב"ע ע"י הקנין דז"א דכיון מדאורייתא לא קנה לא עשה שום עבירה מחדש ומדרבנן אף דקנה לא הוה רק עבירה מדרבנן ובדרבנן לא אכפת לן מהב"ע כיון דאין העבירה רק מדרבנן ובזה מיושב היטב הא דמשני שינוי החוזר לש"ש וכתבו התוס' אף דקני מדרבנן כיון דמדאורייתא ל"ק לא נפיק הכא וצריך להבין הא שיטת הב"י בא"ע סימן כ"ח דמעמד שלשתן אף דאינו קונהו רק דרבנן נעשה קנין תורה ולפי מה שכתבתי א"ש דכל הטעם דנעשה קנין תורה הוא משום דהפקר ב"ד הפקר ונעשה שלו ולפי זה כאן אי דקני מדאורייתא שוב יהי' מתב"ע ולכך לא קני רק מדרבנן א"כ לא יצא