דברי שאול דרשות קג

דבשלמא בחלה דמשכחת לה שיעשה המלאכה בכל השנה א"כ שפיר אחשבי' למלאכה לכך אסור אפי' בדברים שאינן מלאכה אבל לענין מלאכה דביעור אי נימא דתשביתו אינו אלא בי"ט והבערה אסור בי"ט א"כ איך אפשר לומר דגם לפרר ולזרות אסור דאחשבי' רחמנא דהרי אי נימא דאסור שוב ל"ש לומר דאחשבי' רחמנא למלאכה דא"כ לא משכחת כלל המלאכה דתשביתו ומעתה מיושב היטב קושית התוס' דשפיר דייק דלאו מלאכה הוא דאצטריך למעוטי דבאמת צ"ב מאי קשי' שהוא חכמה ואינו מלאכה הא התורה אחשבי' לתקיעה וצותה שיתקע ממילא אחשבי' למלאכה וא"ל דא"כ גם בר"ה שחל בחול אמאי תוקעין ז"א דאם נימא דגם בחול לא יתקע א"כ שוב לא שייך דאחשבי' ומעתה זה דאמר הא לאו מלאכה היא ורק ע"י שצוותה התורה לתקוע יכשר למלאכה א"כ בדין הוא שיאסר כשחל בשבת ולמה לי קרא למעוטי אבל אם הי' באמת מלאכה גמורה ואפ"ה התורה התירה בר"ה א"כ ממילא א"צ קרא בשבת דמ"ש שבת מחול ודו"ק היטב ודפח"ח ובזה אמרתי להיות ברא כרעא דאבי' דבזה י"ל קושית תוס' ביומא על הא דרפרם בדותא היא אמאי לא מדחה כן ביומא דבאמת י"ל הא דס"ד דאין עו"ה ליו"כ אף דהוא אחת מאבות מלאכות וצ"ל כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא לכך מסתבר לי' לרפרם דביו"כ לא אסרה זאת התורה ועיין בתוס' שם מעתה י"ל דזה הוא דדחה הש"ס שאני יו"כ והיינו דאף דהוצאה מלאכה גרועה היא מ"מ כיון דהכשירו ביו"כ בכך א"כ אחשבי' רחמנא למלאכה והי' מוכרח לעשות ביו"כ לכך אסור בשבת מעתה זה בכריתות דקאי לענין איסור תחומין משא"כ שם דקאי על חלה מרכיבו על כתיפו דהיא מקרה שאירע ל"ש לומר אחשבי' ודו"ק כי קצרתי: אמנם בגוף הענין שרפרם רצה לדייק דאין עו"ה ליוה"כ וכ"כ דברי התוס' ביומא דבשביל דהוצאה מלאכה גרועה היא הוי ס"ד דביו"כ לא הזהירה התורה ע"ז ולענ"ד הי' נראה דבר חדש דהנה יש הבדל בין איסור המלאכות של שבת לאיסורי המלאכות של יו"כ דהנה בשבת הקפידה התורה למען ינוח מעבודתו ולפי"ז אף דברים שאינן מלאכה כל כך מ"מ אסור דעכ"פ לא נייח אבל ביו"כ דאינו יום מנוחה ואדרבא יום מעונה היא ומהאי טעמא כתבו הלבוש והמ"א סי' תקפ"ב שאין לומר רצה במנוחתינו ביו"כ שאינו יום מנוחה. ולפ"ז עיקר האיסור של המלאכות הוא בשביל קדושת יוה"כ שגזרה התורה שלא לעשות מלאכה ומעתה זה דיקא במלאכות הנחשבות למלאכה ממש הוא דאסרה התורה אבל המלאכות הגרועות דומי דהוצאה וכדומה שכל עיקרם לא נאסרו בשבת רק בשביל שאינם מנוחה וידו לא נייח וזה ל"ש ביו"כ וזה שדייק דפרם דאין עו"ה לי"כ משום דיו"כ לא בשביל מנוחה נאסר רק משום קדושה יו"כ ובזה נלפענ"ד דזה דוקא ביו"כ שחל להיות בחול אבל ביו"כ שחל בשבת דמצד שבת נאסרו אף דברים שאינו משום מלאכה גמורה פשיטא שבשביל שניתוסף עליו איסור יו"כ לא תתבטל קדושת שבת וכבר אמרו בזבחים דף נ"א אטו שבת לעצמה תנאי וכו' ומעתה ביו"כ שחל בשבת שפיר נאסר אף דברים שאינם משום מלאכה גמורה ואם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב היטב דברי הש"ס בשבת דף קי"ד דאמר מניין ליו"כ שחל בשבת שאסור בקניבות ירק ת"ל שבתון שבות למאי אי לימא למלאכה והכתיב לא תעשה מלאכה אלא לאו מקניבת ירק והקשה רש"י א"כ בשאר יו"כ למה שרי והכתיב בי' שבתון שבות וכתב דלאו ממלאכה היא אלא מכל דבר המעכב להתענות וזה דחוק וברמב"ם פ"א משביתת עשור כתב לקושית רש"י הנ"ל ע"ש שנדחק ולפי מ"ש א"ש דבאמת קניבת ירק לשיטת רש"י ותוס' אינה אסור מה"ת רק מדרבנן וא"כ גם לשיטת הרמב"ם ודעמי' שאסור מה"ת עכ"פ מלאכה גמורה לא הוי ולכך ביו"כ שחל בחול לא נאסר משא"כ ביו"כ שחל בשבת דמצד שבת נאסר אף קניבת ירק שאינה מלאכה ואחרי שזכינו לזה מתבאר היטב דברי הש"ס דבזה נחלק רפרם והש"ס דדחי לי' דרפרם ס"ל דאין עו"ה ליו"כ כיון דמלאכה גרועה היא וביו"כ ל"ש משום מנוחה ולכך לא נאסר ע"ז דחי הש"ס דשאני יו"כ דהכשרו בכך והיינו אף דנאסר גם ביו"כ אבל לא שייך לומר מגו דדחי יו"כ דחי נמי שבת דשאני יו"כ דעיקר האיסור משום מלאכה וא"כ כל מה שהוא לצורך יו"כ ל"ש דלאסור דאם לא נעשה מה שצריך לעצם יו"כ א"כ ל"ש ליאסר המלאכות דעיקרו נצמח משום שהוא יו"כ משא"כ כשחל יו"כ בשבת דאז האיסור משום מנוחה דשבת ל"ש דהכשרו בכך ודו"ק היטב ובזה י"ל הרבה קושית של הש"א ואכ"מ: ומעתה נבוא אל דרוש הנרצה אמרו במדרש רבה פ' בראשית ויצא ק''ו מלפני ד' יצא שמח פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשוב' ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת המדרש הזה כולו מוקשה ולא נודע מה נתחדש לו בכחה של תשוב' כעת מה שלא ידע מקודם וגם מזמור של"ה לא נודע מה עניינה ובי"ת נדחק ע"ש ולבאר הדברים נרחיב הדרוש והנה מו"ר מה שנתאספנו היום הנה באמת הימים מבוהלים ודחופים כי מלבד אשר הם ימי תשובה ותחנונים הכי נקרא שמו שבת שובה אף גם שבעוה"ר שנה קשה וכמה תלאות עברו על ראשנו והאחרון הכביד החולי הרע ר"ל שעבר בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע ועדיין לא הוטהרנו ממנו וע"כ אנו מחוייבים לפשפש במעשינו ולשוב אל ד' אף בעניינים אשר צריך חקירה ובדיקה על כו"כ עבירות והעיקר הגדול הוא על חילול שבת אשר בעוה"ר פרץ העם פרץ עזה ואם אמנם לא נחשדו ישראל לחלל שבתות בשאט נפש אבל הן רבים עתה ומצאוך עם הארץ אשר לא ידעו ולא יבינו או"ח והלכות שבת אשר רבו כמו רבו ע"כ בואו ונחזיק טובה להחבורה קדושה שומרי שבת אשר קיימו וקבלו עליהם ללמוד הלכות שבת מידי שבת בשבתו וגם לשמור ולקיים כל הכתוב בו ועל קוטב זה יהי' מוסב יסוד הדרוש ויבואר מעלת התשובה במעלת השבת מורי ורבותי היום קראנו בהפטורה שובה ישראל עד ד' אלקיך אמרו במדרש פ' וישב וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה תחילה ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה שנ' שובה ישראל וגו' והנה מבלי להאריך בדקדוקים אינו מובן מה הוא הלשון פותח בתשובה תחילה ועוד הלא באמת אדה"ר וקין עשו תשובה דהרי אמרו בעירובין אדה"ר ישב ק"ל שנים בתענית והנה ביאור הדברים נלפע"ד כתיב בפ' נצבים והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה ושבת עד ד' אלקיך וגו' ואתה חשוב ושמעת בקול ד' אלקיך לשמור מצותיו וחקתיו כי תשוב אל ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך והנה המאמר מוקשה שהרי כבר נעתר לו ה' ומה זה שכתוב ואתה תשוב וגו' כי תשוב וגו' והוא מיותר אמנם ביאור הענין כך כי יש שני מיני תשובות יש השב מפני צרות רבות ורעות אשר השיגוהו וזו היא תשובה פחותה כי הוא רק לבל יוסר עוד וגם הבהמה כשהולכת עקלקלות אם רודין אותה במקל מוכרחת לשוב להטות מני דרך וכבר פירש בזה כבוד אבי מורי נ"י מ"ש ירמיהו שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ד' אלקי ואמר כי ביאור הענין כך היא שאפרים אחרי ששב מחמת הצרות והתלאות שעברו עליו הרגיש בעצמו שאין זו תשובה מעולה וקונן בעצמו שע"י היסורין חזרתו וזו היא תשובה פחותה כעגל לא לומד שמוכרחת לשוב ע"י המקל וזה שביקש אחרי אשר זכיתי להכיר את בוראי השיבני ואשוב' כי אתה ד' אלקי דהיינו שהתשובה הי' בעבור שאכיר ערך מעלת הבורא י"ת עכ"פ מבואר שהתשובה הברורה היא ששב מחמת יראת הרוממות ועיין בדרשת הר"ן דרוש ואתחנן שכ' ואפי' הדיוט לא יכול לסבול תשובה כזו שהרי יפתח אמר ומדוע באתם אלי כאשר צר לכם וכ"ש הבורא ית' אמנם מצר רחמיו וחסדיו הוא מקבל אפי' תשובה כזו להסר ממנו היסורין אבל לא יעתר בזה עד שאח"כ הוא שב בתשובה שלימה ובכל לבבו ובזה ביאור מ"ש בצר לך כל הדברים האלה באחרית הימים וכו' כי אל רחום ד' אלקי' וירצה כי הוא רק בתורת רחמנות עד אשר יוכל עליו שנית לעשות תשובה גמורה ע"ש דבריו כי נעמו מורי ורבותי אמת נכון הדבר כי עברו עלינו צרות רבות בשנה העברה ובכללות עם ד' הגדילו לעשות תשובה אבל היא תשובה פחותה וה' ברוב רחמיו בלי ספק קיבל זאת מאתנו להגן עלינו מן היסורין וכלתה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותי' אבל כבר הקדמני כי זאת לא זאת המנוחה עד אשר נקבל עלינו הנה ימי החורף ממשמשין ובאין ואף כי בכל היום האדם טרוד על המחיה ועל הכלכלה מה נקל בלילות הארוכות ההם לפנות לבבו כשתים ושלש שעה. לת"ת ולתת עין ולב על תכלית הבריאה איש איש כפי ערכו ומעמדו זה בלימוד וזה בספרי מוסר וחישב עם קונהו במה יתרצה עבד אל אדוניו אם לא בתשובה וז"ש הכתוב והי' כי יבואו עליך וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה הכתוב הזה הוא כמגיד מראשית אחרית כשיעברו הגליות והשיעבודים ויתעוררו לקול היסורין וזה ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו והנה אין זה תשובה מעולה אבל הבורא ית' הבטחנו כי גם זאת לא תשוב ריקם. אמנם הזהירנו שאין די בזה רק להגן מן היסורים ולהשיב אח"כ מצד רוממותו וז"ש ואתה תשוב ר"ל מצד עצמך ושמעת בקול ד' וכו' כי תשוב אל ד' אלקיך בכל לבבך ונפשך כי אך זאת הוא מעלת התשובה והנה ההבדל שבין התשובות האלו הוא שהתשובה מחמת היסורין כל עיקר יסודה לא מפאת עצמנו רק מפאת רחמיו הוא מעורר אותנו למען נשוב וז"ש באיוב ל"ג אז יגלה אזן אנשים אבל אם האדם מתעורר מעצמו בעוד לא עוררוהו מהשמים וחישב בנפשו כי העוה פני יוצרו ומתבייש איך המרה את פני ד' התשובה הזאת נקראה בשם תשובה מצד עצמותה ובמדרש אמרה כנסת ישראל השיבנו ד' אליך ונשובה והקב"ה אמר שובה אלי ואשובה אליכם וזו היא ענין הווכוח הקב"ה חפץ שישובו מעצמם ויהי' התערותא דלתתא ואח"כ התערותא דלעילא אבל כנסת ישראל אמרו שאין בכחם זאת רק השבנו ואשובה שאתה תעורר אותנו והנה כשנשים לב נראה שזה היה ההבדל שבין תשובת אדה"ר וקין לתשובת ראובן כי הם לא שבו מעצמם כי לאד"ה הוכיח לו חטאו על פניו ולקין אמר נע ונד תהי' אבל ראובן תיכף אחרי מעשה בלהה עוד לא פגעו שום מקרה רע רק התעורר בעצמו ושב אל שקו ותעניתו וז"ש הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה בתחילה והיינו שיתעורר מעצמו ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה שנ' שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך ובא כי בלשון כאשר והיינו שתיכף ומיד שתכשל בעוניך תעשה תשובה גמורה ומלת כי מורה על תכיפת התשובה סמוך לחטא וז"ש אדה"ר כשפגע בקין שאל אותו מה הי' בדינך כי לא הי' יודע אם תועיל תשובה כזו וכיון שאמר לו עשיתי תשובת ונתפשרתי אמר א"כ גדול כח התשובה ואפי' תשובה פחותה כזו שאחרי יסורין והתעוררות מיד שמח ואמר מזמור שיר ליום השבת והדברים ברורים ובדרך אחר י"ל דהנה במדרש על פסוק הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו וכו' אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה וכו' מכן שפתח לו הקב"ה פתח לתשובה