דברי שאול דרשות קא

שציוה שלא יספידוהו אין שומעין לו וע"ש פלפול ארוך בזה וזה רבות בשנים בעת אשר נפטר כבוד רבינו הגדול דודי בעל ישועות יעקב והיגדו בשמו שציוה שלא להספידו פלפלתי בזה הרבה ואח"כ הגיע לידי ספר תשובה מאהבה ח''א סי' קע"ד וסי' ר"ז ומצאתי הרבה דברים מה שכתבתי והעיד בשם רבו הגאון בעל נו"ב הספיד את הגאון בעל פ"י אף שציוה שלא להספידו והביא ראיה מהא דאמרו בסנהדרין דף ס"ח בעת שנפטר ר"א הגדול היה ר"ע מכה בבשרו עד שדמו היה שותת וכ' התוס' ומשום שרט לנפש ליכא דמשום תורה קעביד הרי דגם ל"ת דשרט לנפש ליכא אם עושה בשביל תורה מכ"ש דלא שייך בזה מצוה לקיים דברי המת ובאמת אין ראיה משם דכמו שאין עובר משום שרט לנפש היכא דטבעה ספינתו בים כמו כן אם עושה בשביל תורה ליכא בזה משום שרט לנפש: ולפי עניות דעתי נראה דכוונת התוס' על פי מה דאמרו סוף מ"ק דסוטה מלמד שהיה משה מת ומוטל בתוך כנפי השכינה והקב"ה אמר מי יקום לי וכו' ר' נחמן ב"י אמר וימת שם משה עבד ה' סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבה דישראל ולא נודע הכוונה מ"ש ספרא רבה דישראל ועיין מהרש"א מ"ש בחדושי אגדות גם יש לדקדק למה לא אמר סמליון כדאמר רנב"י וימת שם משה עבד ה' והאיר ה' עיני עפ"י מה דמצאתי באגרת הקודש להרמב"ם ז"ל שכתב לבנו החסיד רבינו אברהם זצ"ל וז"ל דע בני כי המיתה הנזכרת בנביאים הוא הפסקת הדביקות אשר ביניהם בהדבר השופע עליהם וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי לתאות הגוף עכ"ל הזהב ודבר גדול דבר בזה. ובזה פרשתי מ"ש דהע"ה לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה והוא כפל הלשון והי' די לומר אחיה ואספר מעשי יה אמנם לפמ"ש א"ש דדוד בקש שלא יטרד בעניני הגוף שהוא בזה בגדר מיתה שנפסק השלהבת מן הגחלת וזה שאמר לא אמות כי אחיה וכו' אמנם לא ידעתי מה יאמר הרמב"ם ז"ל על מה שנאמר במשה וימת שם משה והרי ממנו לא נפסק הדביקות מהשפע אשר נשפע עליו ומאז עמד בהר סיני נזדכך ושב חומרו רוחני כמ"ש העיקרים והאברבנאל ולזה כוונו חז"ל ויש אומרים שלא מת משה כתיב הכא וימה שם משה וכתיב הכא ויהי שם ארבעים יום מה התם עומר ומשמש אף כאן עומד ומשמש וכוונתם כמו בעת שעמד שם ארבעים יום לא נפסק הדביקות והיה עומד ומשמש אף כאן כן ועכ"פ לפי הפשט הפשוט שמת שם משה צריך להבין דאיך שייך מיתה בזה: אך נראה דבאמת מיתה היינו הפסקה ממה שהיה ומצינו גבי כיס של ברכה שאמרו שצריך להיות חי ופירשו התוס' חי שלם כדאמרו שבירתן זו מיתתן היינו שנפסק ממה שהיה והנה במשה היה שני עניינים בעת שהיה חי והיינו שהיה לו שלימות הנפש ועלה מעלה מעלה במסילת הקודש והיה לו עוד מעלה שהורה לעם ה' החוקים והמשפטים ואחרי ככלות לתת התורה לב"י אז נפסק הענין ממה שהיה מנהל העם על מבועי התורה והוראה אבל שלימות הנפשי לא נפסק ואדרבה נתעלה ביותר ולזה כיון סמליון וימת שם משה ספרא רבא דישראל היינו מה שהורה לעמו ישראל זה היה מיתתו אבל נשאר עבד ה' ולזה לא סיים עבד ה' כי בזה לא נופל בו גדר מיתה ובזה מיושב מה שהאריך העקידה למה זכה אליהו שהי' חי וקיים יותר ממשה ולפמ"ש משה לא מת והמיתה לא היה רק מה שהורה לב"י אבל אליהו שהיה שכיח גבי' אמוראים וגם אחרי הסתלקותו בא מכתב מאליהו ולזה נקרא חי וקיים ומעתה זה שכתבו התוס' לחלק והיינו ששרט לנפש היא האיסור יען שאנו מאמינים בהשארת הנפש והנפש לא תכלה ועיין באבן עזרא על פסוק בנים אתם לה' אלקיכם לא תקרחו קרחה וכו' וע"כ אמרה תורה שרט לנפש לא תתנו לפי שהנפש לא תכלה אבל ר"ע מ"מ נצטער על התורה שנפסק מאתנו וזה מותר. ועיין תוס' יבמות דף י"ג והנה כי כן גם אנחנו לא נזכיר שבחו אשר ברוב ענותנותו צוה שלא יספידוהו אבל מה שאנחנו חסרים גדולי דור ע"ז דוה לבנו לפי שאבדני אבידה שאינה חוזרת וי חסרנו גברא דבה: עתה נשיב על הפסוקים שהתחלנו שבישעיה שם אמר חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן אוהל בל יבען בל יסע יתדותיו לנצח וכו' כי אם שם אדיר ה' לנו וגו' כי ה' שופטינו ה' מחוקקינו וכו' ואין המשך לאלה הפסוקים אבל ביאור הענין עפ"י מ"ש בפתיחה לאיכה רבתי על פסוק זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך אלו סנהדרין גדולה שהן קרויין לבן של ישראל כדכתיב לבי בחוקקי ישראל אמר הקב"ה כי נגע עד לבך זה ביהמ"ק כמ"ד והי' עיני ולבי שם כל הימים ד"א זה הקב"ה אמר ר' חנינא היכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל מהדין קרייא צור לבבי וחלקי אלקים לעולם וביאור הענין מה שמדמה לסנהדרין ולהביהמ"ק נ"ל עפ"י מ"ש במלכים ב' סי' ב' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום לוקח את ארונך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי שחשו והוא תמוה הכי הם חשבו שהם יודעים יותר מאלישע ועיין רש"י שכ' שהם תחשיבו עצמן יותר אמנם האר"י ז"ל הובא בצפנת פענח למהר"מ ז"ל ביאר כי הנביא הגדול אשר יוצק על ראשו שמן על שפע נביאיו ולו מוצקות לנביאים אסר יוצק מים על ידו דמיונו כמו הלב של האדם בין בין האברים כי הלב אשר ממנו תוצאות חיים ויחלק שלל החיים על אגפיו כל הקרוב הקרוב יותר אל הלב יש לו יתר חיות והרחוק אין לו רק מעט חיות והמופת כי בעת הסתלקותו בעת מיתת האדם הרגלים אשר המה מרוחקים מן הלב ימהרו למות קודם והאברים הקרובים, אל הלב יאוחר מיתתן והלב עצמו יאוחר הסתלקותו. מכל האברים כמו כן הנביא והנלווים אליו ירגשו הסתלקותו של רבן באחרונה ובני הנביאים אשר השגתם ממש המה ירגישו תיכף בהסתלקותו לכך שאלו בני הנביאים לאלישע שהי' קרוב לרבו אליהו בשפע הנביאות ושאלו אותו הידעת גם אתה כי היום ה' לוקח את ארונך וכו' היינו אם אתה מרגיש ג"כ והשיב גם אני ידעתי ודפח"ח: ומעתה נבוא לביאור דכפי המדרש הסנהדרין הם לבן של ישראל והם מקור החיות ואם הסנהדרין חיים וקיימי' לא נפסק החיות מישראל איש איש לפי מדרגתו אבל אם הסנהדרין מתים אז ניטל הלב מישראל וכבר האריך א"ז הח"ץ ז"ל שהלב הוא מקור החיות ואי אפשר לחיות בלעדו ולכך ניטל הלב טריפה וזה שאמר הכתוב זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך מיתות הסנהדרין שהם לבן של ישראל ומ"ש כי נגע עד לבך זה ביהמ"ק היינו כי ביהמ"ק שם שפע הקדושה שם שאבו רוה"ק סם נשארו בחיותן אבל כשחרב ביהמ"ק נתבטל הלב וז"ש זה הקב"ה והיינו שכל זמן שהשכינה היה שורה בישראל היה דיבוק חזק בינם לקב"ה והי' מכפר על ב"י וז"ש נקרא הקב"ה לבן של ישראל מהדין קרייא צור לבבי וחלקי אלקים לעולם והיינו שהסנהדרין והמקדש נתבטלו כי חרב המקדש ובטלו הסנהדרין אבל הקב"ה הוא חי וקיים לעד וזה שאמר צור לבבי וחלקי אלקי' לעולם ומעתה זה המשך הפסוקי' כשקונן איה סופר והיינו שגדולי הדור הם כסנהדרין לישראל ביקש חזה ציון קרית מוערנו וזה סובב על בנין ביהמ"ק השלישי שלא יפסק וזה שאמר אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח שלא יחרב עוד וז"ש כי אם שם אדיר ה' לנו שהשכינה תשרה בתוכנו וגם אנחנו נתפלל ונבקש מה' שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ויהי' השכינה בתוכינו ויקומו ישני עפר ובלע המות לנצח אמן: דרוש ביום ש"ק חיי כ"ב מרחשון תרכ"ו למועד בחירת איש לאסיפת העם בבית מועד הכללי. לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. (ישעיה כ"ט פסוק כ"ב) במדרש רבה פ' בראשית פ' י"ג. גוי אחד שאל את רבי יהושיע בן קרחה א"ל אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים ואימתי אנו ואתם שמחים בירידה בשמים. ביאור המאמר נראה. טרם יהיה כל שיח נבאר מ''ש בפרשת אמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי ששה ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו אלה מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם. ועיין רש"י שהקשה מה ענין שבת אצל מועדות כו' אמנם פשטות הענין נראה דהנה ענין מועד אף שפירושו בכ"מ לשון עת וזמן. גם ישתמש הכתוב בזה ללשון וועד דהיינו בכל מקום שיתוועדו אנשים רבים לצורך דבר כללי זה נקרא וועד ומועד ומטעם זה נקרא אוהל מועד כי שם מתוועדים וכן כתיב בפרשת תרומה ונועדתי לך שמה ודברתי אתך מעל הכפורת ובן מצאתי בקונקורדאנצע שורש יעד שמביא כל הפסוקים של מועד מהם למתים וזמנים ומהם לוועד כללי: והנה המועדים שנצטוו ישראל לפי עניות דעתי היו מפני שאז ינוחו מעבודתם ועמלם ויתוועדו יחד לחשוב מחשבות לעשות תקנות טובות לטובת הכלל וע"כ מצאנו במשנה מ"ק פ"א מ"ב שבחוה"מ היה מתוועדים ומתקנים את המקולקלות וקלקולי המים והדרכים והרחובות ועושין כל צורכי רבים. והנה אמרו קדושין פ"א סקבא דשתא רגלא ופירש רש"י בימות הרגל יש קבוצת אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונושאים ונותנים זה עם זה והי' מקום חשש יחוד לעבירה חלילה וכן כתוב בערוך לפי שהי' אוכלים ושותים ובטלים ממלאכתם היו באין לידי עבירה חלילה. והנה כי כן הזהיר הקב"ה אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קודש והיינו שחפשה התורה שלא יהי' ח"ו הקיבוץ לידי עבירה חלילה לשמוח בהוללות ע"כ הזהירה התורה שהמועדים יהיו למקראי קודם ועיין רעב"ן שפירש שיהיו ביום הזה כלם קרוים ונאספים לקדם אותו כי מצוה הוא על ישראל להקבץ בבית אלקים לתפלה ולהודות ולהלל ולקדש השם. וז"ש אלה הם מועדי היינו שלתכלית זה כוונתי ביום מועד ולכך גם ביום השבת שיש בו מנוחה ועונג ובטלים ממלאכה ע"כ כללה התורה גם יום השבת בכלל המועדים שלא יהי' חלילה הקיבוץ לדבר מקולקל רק לתכלית הטוב והמועיל שיהי' נקראים מועדי ד' היוצא לנו מזה ששם מועד הונח על וועד כללי והישאל על הימים טובים ושבתות ד' שהם ג"כ להתוועדות: והנה גם מועדים של או"ה ג"כ נקראים מל שם זה מועדים שיתוועדו לאיזה תכלית וז"ש אתם יש לבם מועדים ואנו יש לנו מועדים בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים והיינו שנפרדים המה התוועדות ישראל מהתוועדות או"ה ועם ועם לבדד ישכון וזה ששאל אימתי אנו ואתם שמחים והיינו להתוועד יחד. מורי ורבותי גם אנחנו אחרי אשר ניתן לנו החירות מארוננו האדיר הקיסר הרחמן ירום הודו לבחור להבחר ליום מועד הוועד הגדול לאנדמאג כעת יאמר אנו ואתם שמחים כי ביום המועד הזה נוועדה יחד ונהי' לאגודה אמה. וע"כ מהראוי שנכיר בהטוב אשר ניתן לנו מכסא הממשלה יר"ה ויראה כל אחד שיהי' ראוי לבחור והיינו שישלם כל אחד הריקשטענדיגע שמייער כפי החוק ונראה לבחיר איש בזה אשר אהבת אדם תקוע בלבו והדת לא יפריד בינותם דורש טוב כל עם ועם אף חובב עמים יחדיו בלי הבדל דת ודת: