דברי דוד טורי זהב חלק ב רצ

דתרתי קאמר דע"י מורא שיש לישראל ודואגים מפניהם שלא יבאו עליהם זה מהני שלא יבאו באמת לכלותם ע"ד שאמרו בחלום רע עצבותיה מסתייע שע"י,, שדואג תמיד ומצער עליו מסתייע לו שלא יבוא עליו אותו חלום ה"נ כאן. וע"ז קאי מקיימין דהיינו שלא תבא באמת הקללה וע"י זה יהיה להם קיום שנית היסורין שהיסורין שבאים באמת עליהם הם גורמים שיראו מלפני הקב"ה כי נצרפו על ידיהם ככסף, שנצרף ע"י אש וניתך הפסולת ממנו כן הוא האדם ע"י יסורין וע"כ מסיים ע"ז ומציבין אתכם לפניו דהיינו שיהיו לפניו והאלהים עשה שייראו מלפניו, והשתא ניחא דבחלוקה הא' לא הזכיר לפניו אלא מקיימין אותו לחוד, וזה נכון בס"ד

(טו) כי אתם ידעתם, רש"י מרשים זה ולא פירש בו כלום אלא ממשיכו לפסוק ותראו את שקוציהם מה כוונתו, ועוד יש לדקדק מה שמרשים רש"י בפ' פן יש בכם ומפסיק ביניהם בפירוש ותראו את שקוציהם כו' ואח"כ חוזר לפרש פן יש בכם, ותו יש לדקדק בראשונה אמר ושמא כו' בוי"ו ובפעם שנית אמר שמא יש כו' בלא וי"ו, והרא"ם האריך לומר דפעם השנית הוא לשונו של רש"י ע"ש אם תרצה ולי נראה דרש"י הוקשה לו הנהו תרי זימני פן יש בכם בפסוק אחד הלא היה די לומר הכל בבא אחת, לזה פירש"י דהנהו תרי זימני פן יש הם חלוקים דהראשון נמשך למעלה הכתוב המשיך להדדי לפרש מה שרוצה לתת טעם למה הוצרך לברית ושבועה כמו שזכרנו למעלה ואע"פ שכבר פירש הפסוק שהוא מטעם למען הקים אותך כמו שפירש"י לפי שדבר לך כו' שהוא אינו, יכול להבדל מכם כו' מ"מ עדיין קשה מהיכא תיתי שיבדל מהם לזה תירץ הכתוב כי אתם ידעתם כו' ממילא ותראו את שקוציהם ממילא יש חשש פן יש בכם איש או אשה כו' בזה מסיים כתירוץ שעל, הקושיא למה הוצרך ברית, ושבועה וזהו שאמר רש"י לפיכך אני צריך להשביעכם ואמר רש"י ושמא השיא כו' בוי"ו להורות שזה קאי לסיום ענין הראשון והכל דבור אחד אבל פן יש בכם השני מתחיל ענין חדש ואינו דבוק להא שלפניו לפיכך אמר רש"י שמא בלא וי"ו כי ענין אחר מתחיל, כאן ולא תטעה להקשות למה הביא רש"י אחר פן יש השני אשר לבבו פונה והוא נזכר אצל הראשון, אין זה קושיא דהך אשר לבבו הוא לשונו של רש"י והביא זה כאן אחר פעם השנית לתרץ אם תרצה להקשות כיון שהוא ענין חדש למה כתב פורה ראש ולענה ולא פירש מה הפורה הזה מה עשה שתאמר עליו פורה ראש ולענה ואתה אומר עליו והיה בשמעו כו' והתברך כו' מה פשעו ומה חטאתו שיצטרך לפי דעתו והתברך בלבבו, לזה אמר דקאי על מה שנזכר לפניו אשר לבבו פונה היום וע"י זה יפרה בו ראש ולענה והתברך כו'. כ"ז נראה ברור בס"ד

(כח) הנסתרות וכו' נקוד על לנו ולבנינו לדרוש זה כרבי נחמיה בפרק נגמר הדין (מ"ג) דס"ל דעל הנסתרות לא נענשו לעולם אלא על הנגלות נענשו אחר העברת הירדן ועל הנקודות שעל לנו ולבנינו ועיי"ן שבעד פירש"י שהיה ראוי לנקד על ה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקד את השם, וכתבו התוס' לשיטת רש"י דהיה לנקוד על השם דהיינו י"א אותיות ונקוד על לנו ולבנינו וע' שבעד דהיינו י"א נקודות

(טו) את החיים ואת הטוב, זה תלוי בזה. פירוש דע"כ חיים וטוב חד הוא דאין חיים בלא טוב כדאמרינן בתענית (ד' ח':) לענין כפנא ומותנא אמרו חכמים דא"צ לבקש רק דהוה על כפנא דלהוי שובע דהיינו טוב דכי נבעי רחמי על טוב ממילא הוה חיים דכי יהיב רחמנא. טוב לחיי יהיב, אלא ע"כ דקאמר כאן שזה תלוי בזה ואין לך לומר כסדר הפסוק דטוב יהיה תלוי בחיים דהא הפסוק שאחר זה מפרש להיפך דחיים תלוי בטוב

פרשת וילך

לא (ב) לא אוכל לצאת ולבא, יכול שתשש כחו, רש"י פירש תחלה על לא אוכל עוד לצאת ולבא ואח"כ אנכי היום. ונראה כך הוא הצעת דברי רש"י דיש כאן פירוש אחר על לא אוכל כו' ולא נצטרך לומר שוה' אמר אלי הוא שנתן טעם לפי שה' אמר אלי אלא תרי טעמי נקט, האחד שתשש כחו והשני שה' אמר אלי כו' וא"ל ל"ל תרי טעמי י"ל דאי טעם תש כח לחוד י"ל שיש תקוה לומר כדכתיב וקוי ה' יחליפו כח מן השמים יוסיפו לו כח וכמאמר הכתוב תתחדש כנשר נעורייכי לזה הוצרך לטעם דוה' אמר אלי לא תעבור כו', ואי מזה לחוד ה"א דעכ"פ יהיה לו עוד כח עד זמן העברת הירדן, ע"כ צריך טעם תש כח מהיום שהיה איזה זמן ביניהם וא"ל דנצטרף תרווייהו דמן השמים יוסיפו לו כח לאותו זמן מועט כי לא יהיה שינוי מן השמים בשביל איתו זמן מועט. כל זה הייתי מפרש אי לאו