דברי דוד טורי זהב חלק ב רפט

אחד גרע מחבירו וע"כ ניחא דלעיל לא בא לומר אלא שיש קללה בתרווייהו בזה בברזל וזה לענין שיש עכ"פ קללה שם ולא ממש קאמר כברזל וכנחושת אלא כדמיון שלהם והיינו בחד צד אבל כאן אמר בלא כ"ף הדמיון אלא ממש ברזל ונחושה והיינו כמותם הן לגריעותא הן למעליותא וכנ"ל נכון וברור בהך מילתא ורבים חללי קושיות הפלתי בזה בס"ד):

(כט) עשוק בכל מעשיך והיה ערעור נראה דקשה לו לכתוב גזול ולא בעי עשוק דבכלל גזול היינו עשוק דמ"ש בתורה לא תעשוק היינו שכר שכיר ולעבור על שני לאוין כדאיתא בפרק המקבל אבל כאן לא שייך זה, ותו דלמה אמר עשוק דהיינו גוף האדם הנעשק ולא אמר עשקו אותך. ותירץ על קושיא השנייה בכל מעשיך דהיינו שלא יהיה דרך מקרה אלא גופך והיה שם העצם כן שתהיה נעשק תמיד בכל מעשיך, ועל קושיא הראשונה אמר יהיה ערעור וזה דבוק אל גזול כלומר העשוק דהיינו הערעור יביא למשפט עמך ותפסיד המשפט שלא כדין וזהו וגזול תהיה נשאר תמיד גוזל:

(ל) ישגלנה לשון שגל ופלגש. בגמרא ס"פ הקורא את המגילה עומד (כ"ה:

) איתא ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים. פירש"י ישגלנה לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו מתרגם כלבתא, בעפולים לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים. הרי מבואר דלשון שגל הוא גנאי וישכבנה הוא לשבח כמו בעפולים כפירש"י והוא מטעם שמתרגם כלבתא וושכבנה הוא לישנא מעליא, ואע"ג שאמר רש"י על שגל שהוא לשון משכב צ"ל דהיינו משכב של גנאי, משא"כ בישכבנה שהוא לשון משכב שאינו של גנאי, וא"כ ה"נ ברש"י שאמר לשון שגל פלגש היינו לגנאי מ"ש אח"כ והכתוב כינהו לשבח ישכבנה פירושו הכתוב היינו התורה צותה לקרותו בלשון ישכבנה. כן הוא, מוכרח בפירוש דברי רש"י ואף שמדברי, הרא"ם לא משמע כך מ"מ האמת הוא כן:

כט (ו) ותבא אל המקום הזה, עתה אתם רואים עצמכם בגדולה ובכבוד. צריך להמשך הפסוקים האלו ומה חיבורם ונראה דהוא ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והנה מעלה העליונה היא תורה וגדולה במקום א' כדאמרי' בגיטין (נ"ט) דברבי ורב אשי היה תורה וגדולה במקום אחד וגדולה דהיינו חשובים בעיני מלכיות, ע"כ אמר היום הזה הבנתי שאתם דבקים במקום ויש לכם תורה ועוד גדולה שבא סיחון ועוג למלחמה ונכם והיינו גדולה וכבוד היינו תורה שאין כבוד אלא תורה, וכיון שיש להם מעלות היותר גדולות יבא היצה"ר לגרות בכם לבעט במקום ח"ו וע"כ אני מזהיר אתכם ושמרתם דברי הברית הזאת. וסיים למען תשכילו כו' כי העוסק בתורה נכסיו מצליחין. וכיון שהפסוקים מתחברים בדרך שזכרתי סמכם רש"י להדדי ואח"כ פירש ד"א על ולא נתן ה' אע"פ שהוא מוקדם בסדר הפסוקים. ולפי הד"א והיו המשך הפסוקים בדרך הזה היום הזה לא היה לכם לב לדעת ההשגחה הגדולה שאני עשיתי עמכם במלחמות סיחון ועוג והכל בשביל התורה ע"כ ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו עוד להבא. כנ"ל נכון מאוד בס"ד:

פרשת נצבים (ט) ראשיכם שבטיכם ראשיכם לשבטיכם. דא"ל ראשיכם לחוד ושבטיכם לחוד דא"כ ל"ל לשבטיכם הא כתיב אחר זה כל איש ישראל אלא דקשה היה לומר ראשי שבטיכם. וראיתי בשם מהרא"י דהו"ל כאילו אומר ראשיכם שהם שבטיכם שנשיא הדור הוא ככל הדור כמ"ש רש"י בפרשת חוקת בפסוק וישלח משה מלאכים שמשה הוא ישראל וישראל הוא משה ע"כ. ולי נראה שזה, ע"ד שפירשתי בפרשת דברים ואקח את ראשי שבטיכם אנשים כו' ואתן אותם ראשים עליכם דמשמע שישראל בחרו להם מביניהם אנשים כו' ואח"כ הסכים משה עמהם שיהיו ראשים עליהם, ע"כ אמר כאן ראשיכם, דפירושו שאתם ביררתם אותם לראשים וכאילו אמר הראשים אשר ביררתם לשבטיכם:

(יב) והוא יהיה וכו' חסר שתים. צריך טעם למה לא אמר צ"ח כמ"ש אח"כ מ"ט שבתורת כהנים, ויש לומר דמרמז שיש באמת מאה דהיינו גם כל חלי וכל מכה הרי שתים רק שלא נזכרו בפירוש מה הם ע"כ אמר חסר שתים פירוש שהמקלל חיסר בשתים ולא אמרם בפירוש מה הם וכיוצא בזה פירשתי על מה שאמרו בפיוט של שבת בראשית במ"ט מלאכות בלשון זה ארבעים חסר אחת חיסר, דהיינו מה שמצינו בפרק קמא דשבת דהוצאה היא מלאכה קלה ע"כ אמר ארבעים חסר דהיינו עם הוצאה אלא שחיסר, אחת ועשה ממנה מלאכה קלה:

מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. אמר שני כפולים הקללות והיסורים ועוד כפל מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, נראה