דברי דוד טורי זהב חלק ב רפז

ולא נתתי ממנו למת, לעשות לו ארון ותכריכים ולענין נתינה לחי לעשות לו טלית וחלוק האריך הרמב"ן בזה

(טו) השקיפה ממעון קדשך, עשינו מה שגזרת איכא למידק מנלן שבקשה זו של השקיפה עלינו היא בדרך, זה להקדים תחילה עשינו כו'. ותו מ"ש עשה אתה מה שעליך מהיכא תיתי שלא יקיים הקב"ה מאמרו. ותו למה מביא ראיה מפסוק ונתתי גשם כו' גשם מאן דכר שמיה כאן והא הרבה ברכות נזכרו שם אם יהיו זכאים. ותו מ"ש רש"י לתת לנו וקיימת למה הזכיר מה שנתקיים כבר וגם מה דסיים רש"י ארץ זבת חלב כו' מה יש שייכות לזה אל הקודם לו. ונראה דהוקשה בפסוק זה למה לו להזכיר כאשר נשבעת לאבותינו כיון שהדין נותן לברכנו כיון שאנחנו עשינו המוטל עלינו. ותירץ ע"ז דהענין הוא כן דנקדים תחילה שמדה טובה מרובה על מדת פורעניות דמדה טובה נותן הקב"ה השכר תחילה קודם למעשה כמאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם, ובמדה רעה אין הקב"ה מעניש אלא אחר המעשה וזה יש ללמוד מפסוק אם בחקותי תלכו שאמר ונתתי גשמיכם בעתם ולא אמר גם אני אתן כו' כמ"ש אח"כ במדה רעה אף אני אעשה זאת אלא דבטובה יתן תיכף וברעה לא יענש רק אחר שיחטאו תחילה ואז גם הוא יתברך יעשה זאת, ונמצא מזה שישראל נוטלים בהקפה מן הקב"ה קודם למעשה שלהם וכן מנהגו תמיד, ע"כ אמר הכתוב בבקשה זו נתינת הארץ כבר נשבע הקב"ה לתת לנו וקיים השבועה רק לא היה בכלל השבועה שתהיה זבת חלב ודבש אלא זה תלוי במעשינו ואמר בזה שמה שנתת לנו זבת חלב כו' עד הנה נטלנו בהקפה ממך תחלה ושילמנו במצות בכורים עכשיו להבא אנו מבקשים ליטול בהקפה שנית ואתה ראוי לך לתת לנו מחדש בהקפה כי אמרת אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וכו' ולא אמרת גם אני אתן גשמיכם כמו שזכרנו אלא ודאי שתתן לנו בהקפה אחר ששילמנו לך הקפה ראשונה תתן לנו שנית בהקפה ומה היא ההקפה ארץ זבת חלב ודבש כי גוף נתינת הארץ אין זה נעשה להקפה לנו כי כבר נשבעת והיית מוכרח לקיימה אלא שמה שאינו בכלל שבועה שהיא זבת חלב תתן לנו בהקפה תמיד עד שנשלם לך תמיד ותחזור ותתן בהקפה כנ"ל נכון מאד ענין זה בס"ד

(יז) האמרת והאמירך, אין לו עד מוכיח כו' עד ומצאתי כו'. כתבו רש"י במהדורא, קמא ופירשו רש"י לשון הפרשה מסברא ולבסוף מצא לו עד ודבריו הראשונים לא זזו ממקומם כי יש בהם ג"כ פירוש שהוא לשון הפרשה והוא נכון לפי הענין, ובתהלים צ"ד בפסוק יתאמרו, כל פועלי און הביא רש"י ישתבחו כמו האמרת והאמירך וזהו כפירוש בתרא דכאן דאין שייך שם פירוש קמא

כז (א) שמור את כל המצוה, לשון הוה, הוקשה לרש"י דשמור שהוא לשון ציווי הוא לשון יחיד וכאן הפסוק מסיים לשון רבים מצוה אתכם ותירץ דהך שמור אינו לשון ציווי אלא הוה היינו מקור כלומר הענין של השמירה מוטלת עליכם, וכן הכוונה ממש בפרשת פנחס בפירש"י על צרור את המדינים

(ב) והקמות לך כו', שלשה מיני אבנים כו' קשה מן הגמרא דסוטה (דף ל"ה:) דאמרינן נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה כו' ולהלן הוא אומר וכתבת עליהן וגו' ואתיא באר באר ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל שנאמר ואת י"ב האבנים האלה אשר לקחו ופירש"י בגלגל לאחר שבנו מהם המזבח בהר עיבל קפלום והביאום לגלגל וקבעום שם. הרי שהתחיל תנא בג' עם אותו של משה ואותן של יהושע שמנאם לשנים והיינו דהר עיבל וגלגל הם חדא כי לא היו אבנים אחרים בגלגל רק מה שלקחו מן הר עיבל ורש"י כאן חשב עיבל וגלגל לשנים. וראיתי ע"ז במפרשים כ"א לפי דרכו. ולי נראה לתרץ בזה דאח"כ שם בגמרא תנא בוא וראה כמה נסים נעשו באותו יום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מס' מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם כו' ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם כל דברי התורה כו' ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקבלו את האבנים ובאו לגלגל, וחד תנא הוא מסתמא עם הנזכר לעיל ג' מיני אבנים כו', וע"כ לא חשב לעיל את הר עיבל כי כוונת התנא לעשות בבא חדשה מאותן של הר עיבל ולהאריך בנסים שלו משא"כ בשנים דהיינו של ירדן ושל גלגל לא היה נס שם ורש"י כאן כלל גם עיבל עמהם כי אין כוונתו להאריך ביחוד באותו של עיבל, וע"כ חשב ג' מינים ביהושע ונקט תחילה של גלגל ואח"כ של עיבל כי נמשך אחר הגמרא שחשבה בשל יהושע רק שנים ואח"כ אמר רש"י וכנגדם בעיבל אע"ג דעיבל היה קודם גלגל אלא דתחילה נמשך אחר לשון הגמ' שחשבה לירדן וכנגדם בהר עיבל כי אין דעתו לכתוב אח"כ אריכות בעיבל גם לא חשב רש"י אותו של משה דאין כאן מקומו לפיכך חשב רש"י ג' בשל יהושע כנ"ל נכון ואמת

(ט) היום הזה נהיית לעם, בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו