דברי דוד טורי זהב חלק ב רפה

טובא דהא בפ' שופטים במצות שום מלך כתיב ג"כ וירשתה וישבת בה כמו כאן והיינו ג"כ אחר ירושה וישיבה כדאיתא בפ' קמא דקדושין (דף ל"ז) בהדיא ולמה לא פירש"י שם הך מגיד כמו כאן. ונראה דרש"י ס"ל דמ"ש בספרי כאן אל המקום אשר יבחר כו' זה שילה ובית עולמים היינו שקודם שילה לא היו בכורים אע"פ שהיה להם במות ואע"ג דכתיב בפ' משפטים ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא במה קאמר אלא דוקא שילה ובית עולמים קאמר. ובזה נבאר כוונת דקשה לו למה אמר כאן והיה כי תבוא כאשר מרשים רש"י וגבי מלך לא נאמר והיה אלא כי תבוא והני תרווייהו שוין לדין כדאיתא בפ"ק דקדושין, ע"כ תירץ דגבי מלך פשיטא דהוא לאחר ירושה וישיבה דהא מפרש בקרא כן אלא דכאן הו"א דחיוב הוה קודם שילה אלא דהיה היתר להביא גם לבמות דהם היו במקום בנין המקדש אבל אחר שהיה ירושה וישיבה נאסרו הבמות ואסור להביא רק לשילה ובית עולמים ע"כ אמר הכתוב והיה כו' דזה מגיד שלא נתחייבו כלל קודם ירושה וישיבה כנ"ל נכון בס"ד

(ב) מראשית כו' שאין כל הפירות. בקצת ספרים כתוב ואין והאריך הרא"ם בחילוק שבין ב' הגירסות ואני מגיד לעולם בחלקי בס"ד לתרץ עוד בדברי רש"י אלה כאשר יתבאר. דיש כאן ב' מיעוטים, האחד דאין כל הפירות חייבים רק ז' מינים, השני דבז' מינים גופייהו לא צריך להביא כל הראשית אלא מקצתן והוה כאן כמו בחלה דכתיב ראשית עריסותיכם דפירושה עריסה הראשונה שלך וגם העיסה זו לא תעשה חלה רק מקצתה כפירש"י בפ' שלח לך שאין לחלה שיעור מן התורה מדכתיב הגורן וה"נ דכוותיה אע"ג ששנינו בבכורים חילוק בין חלה לבכורים היינו לענין אם אחד עשה כל הפירות בכורים הוו בכורים משא"כ בחלה זהו לענין הדין אם אחד עשה כן אבל כאן מיירי בחיוב היאך הוא לכתחילה לעשות וכבר יש מי שטעה בזה שלא הרגיש בחילוק זה. ותחילה מפרש רש"י המ"ם של מראשית דהוא ממעט המיעוט הא' דהיינו שאר פירות רק ז' מינים כי ילפינן גזירה שוה דארץ ארץ וא"ל למה לי המ"ם דמראשית הא יש לימוד מן גזירה שוה זה אין קושיא כלל דאי לאו המ"ם היה מפרש כאן כל הפירות כיון דאומר בפירוש ראשית כל פרי האדמה ע"כ צ"ל דהג"ש דארץ לא קאי ע"ז וה"א דג"ש ע"כ לדבר אחר מוקמינן ולא סתרינן קרא מפורש שא"א לומר בענין אחר, ע"כ כתב המ"ם דמראשית כדי שתוכל לפרש שהג"ש קיימת ואי מכח המ"ם לחוד לא הוה ידעינן מי מהפירות חייבים ומי מהם פטורים ע"כ באה הג"ש לברר החייבים ואחר שמוכח דאין בכורים אלא בז' מינים דכתיב פרי ואמרינן בפ' העור והרוטב (דף ק"כ) תני רב יוסף פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא הרי שאין שום משקה חייב בבכורים והא דאמרינן שם אחר זה והא דתנן אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים וענבים היינו שכבר הביא זיתים וענבים ואח"כ דרכן כדמפרש שם רש"י בהדיא בזה אבל עיקר מצות ההבאה בפירי דוקא וא"כ למה אמר הכתוב במנין ז' מינים זית שמן דהשמן של זית יביא דאל"כ לימא זית לחוד דזית שמן היינו העץ דוקא כמו שזכרנו בפרשת עקב, ולזה אמר כאן זית ששמנו אגור פירוש מתאסף בתוכו ואינו נבלע בתוך הפרי כתפוחים, וכן דבש הו"א שהוא דבש של דבורים, ואפילו אם תפרש של תמרים יש עדיין לטעות ולומר הדבש אחר שזב מן התמרים קאמר, וא"כ גם בזה קשה דמשקה הוא ואין מביאין בכורים משקה, לזה אמר רש"י הוא דבש תמרים ולא אמר בקיצור ודבש של תמרים אלא כופל שנית דבש כי נתכוון שהדבש הוא עדיין בתוך התמרים נמצא דאוכל הוא ולא משקה. אחר זה מפרש רש"י התיבה של ראשית דהיינו מה שמבכר בראשונה ובזה אין שייך לפרש כמו עריסותיכם דחלה, דשם אין שייך חלה רק אחר שנילושה כולה ואז שייך בה ראשית כל העיסה נקראת ראשית משא"כ כאן דתיכף שמבכרת אחת מהם אפילו גרגר אחד נקרא הוא ראשית ואע"ג דעדיין לא מוכן ליטול אותו הגרגר לחוד מ"מ מציין אותה עד שיהא הרבה ואז נוטל קצת מהם והיינו אותו שרואה תחילה כי קי"ל במשנה אלו דברים שאין להם שיעור וחד מהם הבכורים ע"כ א"צ מ"ם למעט שלא יצטרך להביא כל המתבכרים תחילה אלא המ"ם ממעט שאר מינים כמו שזכרנו. כנ"ל בהאי מילתא ברירא

(ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא כהן שבימיך. הקשה הרמב"ן בשלמא גבי שופט לעיל בזקן ממרא שייך כן אפילו אם הוא אינו חכם כשאר שהיו לפניו יפתח בדורו כו' וצריך לשמוע לו משא"כ גבי בכורים כאן למי יביאום אם לא לכהן שבימיו ונ"ל דהו"א מדכתיב הגדתי היום לה' אלהיך שמייחד שמו של הקב"ה על, כהן ואין הקב"ה מייחד שמו בחייהם כמו שאמר יעקב אלהי אברהם ופחד יצחק ולא אמר אלהי יצחק כי אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיק בחייו כדפירש"י בפ' ויצא וכאן מייחד שמו על הכהן בחייו ואין ענין זה אלא בכהן חשוב משא"כ באינו חשוב כ"כ לא יביא לו כי לא נכון לייחד שם הקב"ה או יביא בלא קריאה קמ"ל דכל כהן כמו שהוא ראוי לזה לומר כן כי חשיבות הדור שלו עליו. כנ"ל: