דברי דוד טורי זהב חלק ב רעב

מוקדשים כאחרים הנזכרים בספרי כן לענין שאר דברים הן לענין מום משא"כ לענין מום של בכור דזה לא נקרא, פסול קדשים אלא חולין ממש ובזה אין איסור אכילה כלל מן התורה אלא משום דקנס הוא. וא"כ נימא דגם התוספות שזכרתי לעיל ג"כ ס"ל דכל תועבה לא קאי אבכור כלל דאפילו אם עשה במזיד אין כאן איסור אפילו מן התורה, ורש"י שכתב כאן דגם צורם אוזן בכור הוה בכלל כל תועבה היינו כר' אליעזר הנזכר לעיל, והיינו דוקא בנעשה ע"י עצמו ולא ע"י נכרי או קטן שאלו אינם בכלל תועבה ואין בהם איסור אכילה אלא מדרבנן אם הנכרי עושה מדעת ישראל או שמכוון להתירו, כמו המעשים הנזכרים בגמרא בבכורות

אך קשה לי דר' אליעזר ס"ל כאן דצורם אוזן בכור הוא בכלל כל תועבה כו' והא איתא בבכורות (דף ל"ד) משנה הצורם אוזן בכור ה"ז לא ישחוט עולמית דברי ר' אליעזר וחכ"א נולד בו מום אחר ישחוט עליו, ואמרינן בגמרא דר' אליעזר קניס לעולם כו' דמכח קנס ס"ל דאסור, וכאן בספרי אר"א דאסור מן התורה מכל תועבה, וי"ל דכל זמן שלא נולד מום אחריו באותה בהמה הוא אסור מן התורה אבל כאן אסר ר' אליעזר אפילו אחר שנולד מום אחר היינו משום קנס

בישל בשר בחלב כו'. קשה הא כבר ידעינן איסור אכילת בשר בחלב ואפילו בהנאה מכח ג"פ לא תבשל כדפירש"י בפרשת משפטים ונראה לומר דאי מהתם הו"א דוקא מה שאתה מבשל אסור אבל מה שנעשה ע"י נכרי מותר אפילו באכילה קמ"ל כל תועבה אפילו ע"י נכרי או קטן, ואי לא כתיב כל תועבה הו"א בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא מותר מן התורה ע"כ אינו בכלל תועבה כו' קמ"ל

(כב) שנה שנה, מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישן קשה תבואה ישנה עדיפא מן החדשה כדאיתא בפרק איזהו נשך (דף ע"ב) היה תבואה חדשה מארבע וישנות משלש שהחדשה תתיבש ותהיה נחסר, וכאן פשוט שאפילו מן היפה על הרעה אסור כל שאינה בשנה אחת ולמה זכר כאן מן החדש על הישן איפכא הוה ל"ל ואסור מן הישן על החדש דהוי רבותא, וי"ל דכאן מיירי אפילו אם רוצה לתת מעשר יותר ממנו לפי המדה של עכשיו שתתיבש ורוצה למלאות אותו חסרון מכח היבוש אפ"ה אסור

(כד) כי יברכך. שתהא התבואה מרובה. יש לדקדק שמא הברכה שתהיה עם רב וצריך לך נחלה גדולה וע"כ כי ירחק ממך המקום, ודומה לזה בספר יהושע אצל בני יוסף שאמרו עד כה ברכני ה' ובקשו נחלה עוד וזה לא כדברי הרא"ם שאמר אין שייך ברכה אלא בתבואה, אלא די"ל כן קשה למה אמר שלא כסדר דהיה לו לומר כי ירחק ממך המקום קודם כי לא תוכל שאתו אחר כי ירבה ממך הדרך דרבוי הדרך הוא מכח ריחוק המקום,, אלא ע"כ דהכתוב הזה דהוה סיפא פירושא דרישא דהיינו דברישא קמ"ל תרי טעמי, האחד דכי ירבה ממך הדרך, והשני כי לא תוכל שאתו, ומפרש זה בסיפא דמה שאמרת כי ירבה הדרך הוא משום כי ירחק כו', ומה שאמרתי כי לא תוכל שאתו הוא משום כי יברכך ה' אלהיך בריבוי תבואה משא"כ בלא פירוש זה יהיה שלא כסדר

טו (ט) והיה בך חטא, מכל מקום אפילו אם לא יקרא, קשה מנלן זה דילמא קרא כדכתיב וקרא כו' אז דוקא והיה בך חטא, וכן בפרשת תצא דאמר ולא, יקרא עליך אל ה', פירושו השמר פן יקרא ואז והיה בך חטא, ונראה דיליף מכח שינוי לשון דכאן אמר אם יקרא ולקמן אמר ולא יקרא, והיה בך, חטא קאי על הדיוק דאם יקרא, מאי שנא התם שלא אמר בפירוש אם יקרא כמו כאן, אלא דקמ"ל שם דאפילו בלא קריאה ישא חטא ולא הוזכר קריאה אלא למהר הפורעניות, ה"נ בכאן

(י) כי בגלל הדבר כו' עם שכר המעשה, ואמרינן בספרי דאמר ליתן צדקה ולא הספיק ליטול נוטל שכר כמו מעשה משמע דאם העיכוב מצדו לא נוטל שכר כלל על האמירה אע"פ שאז היה בדעתו באמת ליתן

(יא) על כן מפני כן. צריך ביאור מה תיקן בזה דכל על כן שבמקרא פירושם מפני כן זולת במקומות מועטים שפירושו על אשר והיינו במקום שנאמר כי על כן דהיינו באברהם שנאמר כי על כן עברתם על עבדכם, וכי על כן לא נתתיה לשלה בני, וגבי חובב שאמר לו משה כי על כן ידעת חנותנו במדבר, שבאלו הוצרך רש"י לפרש על כן הוה כמו על אשר אבל כאן לא כתיב כי, רק על כן וזהו פשוטו דמי הוא שיעור עיניו ויטפש את לבבו לומר כאן שהוא כמו על אשר שיצטרך רש"י לבאר שאינו כמו על אשר ומה יעשה בכל על כן שבתורה. וי"ל שיש להקשות כאן מאי על כן דאמר כאן דכיון דלא יחדל אביון משום הכי אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח, והא כבר פירש"י דפסוק כי לא יחדל אביון היינו שאין עושין רצונו של מקום ואינם שומעים למצות השם ב"ה, מה תקנה יש בזה שיצוה אותם לקיים פתוח תפתח והם, לא שומעים כי אילו ישמעו למצותיו לא יהיה אביון כלל, וטפי היה לומר ע"כ אני מצוך לעשות רצונו של מקום, ע"כ פירש"י דהאי קרא אשר