דברי דוד טורי זהב חלק ב רעג

אנכי מצוך לאמר הוא דרך עצה טובה כלומר כיון שלא יחדל אביון ממילא לא יהיו עוברי רצונו ואין מועיל לכם ציווי של מצות אלא דרך עצה טובה דאע"פ שאינך עושה רצונו בקיום התורה מ"מ אני נותן לך עצה שפתוח תפתח כו', ובזה נתבאר הדבור, ברש"י של לאמר מה שפירש"י אחר זה. והוא נכון מאד בס"ד:

(יח) כי משנה שכר שכיר, מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה. בפרשת משפטים יליף זה מקרא דאם אדוניו יתן לו אשה. נראה דכאן לחוד, לא סגי דמי יאמר לך דעל שפחה קאי אימא שאר עבודה קאמר, ואי מהתם הו"א דיכול למסור לו שפחה שישמש עמה ביום, ונ"מ דבאותה שעה פטור הוא משאר עבודות שלו ביום, קמ"ל כאן דבלילה מוסר לו שפחה וביום לא יכול לפטור עצמו בזה:

טז (טו) והיית אך שמח, לרבות לילי יו"ט האחרון של חג רבים מקשים הא אך מיעוטא הוא, ומחוסר ידיעה מקשים כן, דאיתא בפרק לולב וערבה (דף מ"ח) והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט אחרון או אינו אלא יו"ט ראשון כשהוא אומר אך חלק ומה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון מרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש, שמחה לפניו כו', ופירש"י לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה שלפניו לכוללו עם ז' הימים שיזבח שלמים ביום השביעי כדי לאכול ליל שמיני דהאי שמח למאי אתא כיון דכתיב ושמחת בחגך אלא לרבות ליל שמיני, וכיון דאתרבי ליל יו"ט שהוא טפל ק"ו להיום שהוא עיקר בשמחה ושאר הלילות ל"צ ריבוי, דימים אפילו לילות משמע וכי איצטריך ללילי יו"ט האחרון דאינו בכלל שבעה, וע"כ לילה אתרבאי שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא ויום אתא בק"ו ואשמעינן שהשלמים הנזבחים בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו יכול להקריב בלילה או אינו אלא לרבות לילי י"וט הראשון, ואשמעינן שצריך לזבוח שלמים עיו"ט לשמחת לילה הראשון ולא בעינן זביחה בשעת שמחה עכ"ל, הרי לפניך דאך מיעוטא הוא על לילה הראשון שא"צ לזבוח בעיו"ט בשבילו וריבוי דלילה האחרון מיתורא דקרא דשמח, ובפסחים פ' אלו דברים פירש"י דאתמעט יום השמיני אלא שכאן חזר בו רש"י, וכן עיקר דק"ו הוא:

פרשת שופטים (יח) לשבטיך מוסב על תתן לך. לאפוקי דלא תימא דלשבטיך דבוק עם בכל שעריך אשר ה' נותן לשבטיך אותן שערים שה' נותן לשבטיך, וזה אינו דא"כ לך ל"ל, ותו דא"כ ירושלים לא צריכה לשופטים דהא לא נתחלקה ירושלים לשבטים לחד מ"ד סוף מרובה ובאמת היו עיקר סנהדרין בירושלים:

ושפטו את העם וגו' מנה דיינים מומחים. דא"ל דמזהיר לשופטים שישפטו צדק כמו שאמר לא תטה משפט, דא"כ קשה היאך תלויה אזהרת דיינים במה שאמר בכל שעריך בכל עיר, ע"כ פירש דקאי על הממנים הדיינים שימנו מומחים הראויים לעשות משפט צדק דהיינו שכל עיר, ועיר תבחר את החשוב שבאותה העיר:

(יט) לא תכיר פנים, אף בשעת הטענות. קשה היה לו להקדים אזהרה זו קודם לאזהרת לא תטה משפט דהמשפט הוא אחר הטענות. ונראה דהכתוב א"צ להזהיר שלא יטו משפט במזיד דאטו ברשיעי עסקינן וכבר הזהיר על זה כמה פעמים אלא דקמזהיר אפי' אחר שישפטו צדק דלא יטו משפט דהיינו שאם יהיה רך לזה וקשה לזה יסתתמו טענותיו ולא יטעון זכותו כראוי לו וטוען טענות, גרועות ואתה תפסוק אחר אותן טענות ובאמת אתה מטה משפט כי יש לו טענות טובות וזכיות והם נסתתמות ממנו ובהא ניחא מה שרש"י מוסיף וי"ו על לא תכירו ואמר ולא, וגם מ"ש רש"י כמשמעו ופשיטא שהוא כמשמעו מהיכא תיתי לאפוקיה ממשמעותיה, אלא לפי שהיה קשה מאי קמ"ל לא תטה משפט פשיטא הוא, והו"א לפרשו באיזה דרך שיש בו רבותא, מלמדנו רש"י שהוא מחובר ללא תכיר וכאילו נכתב ולא תכיר ממילא ולא נשאר לא תטה כמשמעו כפי מה שזכרנו:

לא תקח שחד. אפילו לשפוט צדק. דא"א לפרשו לעות המשפט שהרי כבר נאמר לא תטה משפט, כן איתא בפרק בתרא דכתובות (דף ק"ה) וכן פירש"י בפרשת משפטים, וק"ל מאי הוכחה מן לא תטה משפט דילמא קרא דלא תקח שוחד מזהיר על הלקיחה לחוד אע"פ, שלא הטה אח"כ משפט באמת כדאיתא גבי לא תשימון עליו נשך משעת שימה חייבים כדאיתא בפרק איזהו נשך (דף ס"ב) אבל לשפוט צדק באמת מותר וכמו שפירש"י בסמוך על לא תטע לך אשירה אפילו לא עבדה. וי"ל כיון דנותן, טעם כי השחד יעור עיני פקחים משמע דבאם אינו שייך טעם זה כגון שלא לידי מעשה אין איסור שוחד על הלקיחה:

, דברי צדיקים, דברים המצדקים. צריך