דברי דוד טורי זהב חלק ב רמז

גירסא שלנו ברש"י לא קשה מידי דגם רש"י לא כתב הך יכול כו' על הנשבע שבועה הנזכר בפסוק

(ד) בנעוריה כו' ואיזו היא קטנה כו' אין דרכו של רש"י להביא מאי דנ"מ לדינא אלא מה דהוא לפרש הפסוק. ונראה דמש"ה הביא זה כאן שנבין דבריו שלפני זה, דהיינו שכתב שיש מיעוט לקטנה ובוגרת,, דאין המיעוטים שוים דעיקר מה שממעט הוא בוגרת אבל קטנה לאו מיעוט הוא מן התורה דממ"נ אם קודם י"א שנים הרי אין נדרה נדר וא"צ מיעוט ואי בת י"א ויום אחד הרי נדריה נבדקין ואם ידעה לשם מי נדרה הרי ודאי ברשות אביה להפר נדרה דכ"ש הוא מן נערה אלא ע"כ דעיקר המיעוט הוא בוגרת אבל קטנה אי פחותה מבת י"א א"צ מיעוט ואי בת י"א שנה לא מהני מיעוט לענין הפרת אביה, אלא דהא דנקט רש"י ולא קטנה אגב שיטפא דבוגרת נקטיה דצריך מיעוט ודברי הרא"ם אינם מובנים לי דמשמע מדבריו דאף קטנה יש עליה מיעוט ולא ידעתי איך שייך לומר כן

(ו) ואם הניא אביה אותה. אם מנע אותה מן הנדר כו' הנאה זו איני יודע הרא"ם הקשה כאן למה לא, ידע רש"י הנאה זו מה היא שהרי הביא ראיות אחר כך שהוא לשון מניעה והסרה. ותו שהוא עצמו כתב הפירוש תחלה, ואחר כך אמר איני יודע, ותו במ"ש כשהוא אומר והניא אותה והפר הרי אומר דהנאה זו הפרה אדרבה מדאמר והפר משמע דהנאה לאו הפרה דאל"כ תרתי למה לי. ותו מאי ולפי פשוטו דאמר רש"י דמשמע דעד השתא בדרשה מיירי וזה אינו דהא מייתי ראיה מסיפא דקרא וגם זה הוא פשוטו,. לפיכך פירש הוא דברי רש"י דמ"ש תחלה כלומר שהפר לה נתכוון בזה דדוקא בלשון הפרה צריך לומר ולא לשון אחר כמ"ש רש"י קודם לזה גבי זה הדבר דבעל אינו מתיר, וע"ז אמר הנאה זו איני יודע מה היא. פירוש אם היא בלשון הפרה דוקא ע"ז מביא ראיה מדכתיב גבי בעל בהדיא והפר לה ש"מ דלא סגי בהנאה לחוד אלא דוקא והפר לה ה"נ באב, וע"ז אמר ופשוטו לשון מניעה כו', כוונתו שפשוטו לשון מניעה אלא שהמדרש מחדש דבעינן לשון הפרה מכח סיפא דקרא: ולי כמו זר נחשב פירושו זה ברש"י, חדא דאמר רש"י כלומר שהפר לה מאי כלומר הי"ל לומר שאמר לשון הפרה דהא יש להנאה ב' פירושים, אחד שלא בלשון הפרה ואחד בלשון הפרה, היה לרש"י לומר דהפירוש השני אמת לא לשון כלומר דמשמע דלשון הנאה הוא ממש הפרה וכאילו אמר בהדיא הפרה, וזה אינו דמביא רש"י עצמו אח"כ דאינו מוכרח שיהיה לשון הפרה דהא אמר כפל לשון אח"כ הניא והפר. ותו מאי ראיה מביא מסיפא דצריך הפרה ולא סגי בהנאה מדאמר הניא והפר א"כ אימא לך דתרתי בעינן באיש באשתו, ובאמת גם באב צריך תרווייהו כיון דאמרת דאב ובעל שוים, ואם תאמר שיש חילוק א"כ אין, לך ללמוד אב מבעל שצריך הפרה דלמא הנאה לחוד סגי. ותו מאי קאמר ופשוטו כו' ומביא ראיות ע"ז דהוא בלשון מניעה והסרה למה לו ראיה והוא כבר כתבו בתחילת הדבור דהוא לשון מניעה בלא ראיה ולכל הפחות היה לו להביא שם זו הראיה, ונלע"ד דהכל כפשוטן של דברי רש"י דמ"ש רש"י הנאה איני יודע אין זה לשון רש"י אלא לשון תנאי בספרי, והמשך דברי רש"י הוא כן דתחלה אמר שהנאה היא מניעה כלומר לשון הפרה דהנאה אין לה פירוש רק דרך הפרה, ואין רש"י מקפיד על לשון הפרה ולא שאר לשונות כגון אל תקיים הנדר, אלא נתכוון דהנאה היא לשון ביטול הנדר ולא איזה ענין אחר, ואח"כ אמר מנלן לומר כן, ע"ז מביא ב' דרכים, האחד הוא לשון הברייתא שאמר התנא בספרי איני יודע מה הנאה זו אם הוא ביטול הנדר או מידי אחרינא, ע"ז מביא התנא מסיפא גבי בעל דנאמר שם והניא והפר, וקשה דעכ"פ סגי לומר והפר ולמה הוצרך להזכיר והניא אלא ע"כ דהפסוק מפרש דבריו מה שאמרתי לך והניא פירושה והפר, ומאי נ"מ מזה לענין אב דשם לא נאמר אלא והניא לחוד שפירושו הפרה הרי דהתורה כתבה יתור גבי בעל להורות על האב, וזהו דרך מדרש שמוכיח שמיירי בביטול, נדר לא במידי אחרינא, וע"ז כתב ופשוטו כלומר בלא ראיה דהנאה היא לשון מניעת, הנדר מכח הפסוקים שמביא אח"כ והכל ניחא

וה' יסלח לה כו' באשה שנדרה בנזיר כו' רבים טורחים עצמם למה הביא כאן מה ששייך לגבי אשה לקמן וכאן מיירי באב, ובשם מהר"א כתבו דלא שייך זה באשה מטעם שהביאו, וזה אינו נכון. דבפרק ד' דנזיר (דף כ"ב) איתא לזה באמת גבי בעל. ונלע"ד דניחא, דההוכחה בפסוק דלקמן באשה לגבי בעל מדכתיב ואם ביום שמוע אישה כו' והפר את נדרה ואת מבטא שפתיה וה' יסלח לה, דיש להקשות שם למה לא אמר בלשון לא יקום וה' יסלח לה אלא ע"כ דסמך על מה שאמר, גבי אב כן ממילא לענין וה' יסלח לה ה"נ כן הוא ולמה אמר שם וה' יסלח לה היה לו לסמוך גם בזה על מ"ש באב שה' הוא הסולח לה, אלא דקמ"ל שם דבר חידוש שאף שהפר לה צריכה סליחה מן ה' כיון שלא ידעה, ע"כ מבא רש"י זה כאן גבי אב להודיע דגם באב הוא שה' יסלח למופרין, כיון דחזינן דהתורה