דברי דוד טורי זהב חלק ב רכב

אלא היו ביחד במקום אחר, וזהו שאמר אח"כ ואת כל העדה הקהילו כו', ופסוק זה תלוי בפסוק שלפניו וזה מוכח מלשון ואת כל העדה הקהילו ולא אמר ויקהילו את כל העדה כמ"ש במקום אחר ויקהל משה, אלא ע"כ דה"ק ומה שמוכח דצריך כל העדה מכח יתור מאמר אשר נקבו בשמות זה הקהילו במקום אחר. כ"ז נ"ל נכון בס"ד פירוש כפתור ופרח

(מט) אך את מטה לוי לא תפקד כו' צפה הקב"ה כו' שלא טעו בעגל. קשה הא בלאו טעות עגל יש טעם שלא יהיו בכלל גזירת מבן עשרים שהיא באה מחמת מרגלים ושבט לוי לא חטאו במרגלים כמשמעות הפסוקים בפ' שלח לך שלא, היה שם נשיא משבט לוי וא"ת שאח"כ שחטאו כל העדה במרגלים היו גם שבט לוי עמהם, קשה מ"ט באמת לא נענשו גם הם באותו חטא שחטאו עם כל העדה וכי משוא פנים יש ח"ו, ויש לי לומר דבאמת לא חטאו במרגלים כלל אלא שגזירה זו היתה גזירה כללית על כל הדור, והעולם נדון אחר רובו כמבואר זה בקדושין (דף מ'), וא"כ גם הלוים היו ראויים להיות בכלל העונש וא"א להינצל אפילו אינם חייבים, ע"כ חשב הקב"ה שלא יהיו כלל בתוך הגזירה הכללית כי הכלל היה על נמנים מבן עשרים דוקא, וטעם תחבולה זו לפי שלא טעו כנ"ל נכון

(כא) לגרשון משפחת הלבני, כלומר לגרשון היו הפקודים נראה כוונתו דלכאורה קאי האי לגרשון על מה שאומר אחר זה פקודיהם במספר כו', וא"כ קשה דהיה לו לומר פקודיו לשון יחיד דה דהיינו פקודי גרשון, ע"כ פירש דהאי לגרשון לא קאי על מ"ש אח"ז פקודיהם כו', ומ"ש לגרשון דבוק עם אלו התיבות שנחסרו מלהזכר בהדיא דהיינו היו הפקודים ואחר כך מתחיל ענין אחר ואמר משפחות הלבני והשמעי פקודיהם היה במספר, ושפיר אמר לשון רבים עכשיו, כנ"ל נכון

(לט) אשר פקד משה ואהרן כו' שלא היה במנין הלוים. הרא"ם הקשה דהא אהרן לא היה בנמנין כדאיתא ברש"י פ"ק דבכורות (דף ד'), ובקצת נוסחאות ברש"י כאן כתוב בהדיא שלא היה נמנה עם הלוים, וא"כ קשה על רש"י דכאן בפסוק פקוד כל בכור דמיירי במונין וא"כ קשה דקרא קאי במונין והיאך קאי במונין וממעט נמנין, והאריך בזה ולי לק"מ דודאי הנקודה היא באה למעט ולעקור, והכתיב עכ"פ גם כן צריך להיות אמת דאם לא כן למה נכתב כלל, אלא ע"כ דשניהם אמת, דהכתוב מורה שהיה שוה למשה דהיה במונין דגם הוא היה עם משה, אלא דהנקודה ממעטת דהיינו דלא היה שוה עמו לגמרי דמשה היה גם בנמנין ואהרן לא היה רק במונין, כנ"ל

(נ) חמשה וששים כו' כיצד אעשה כו'. ורע"ג פתקין כתב עליהם ה' שקלים זה דעת ר' יהודה במדרש רבה, אבל ר' נחמיה הקשה ע"ז הרי נתמצו כל הפתקין שכתוב עליהם בן לוי אם אני נותן ידי מה אני נוטל מי אמר לי אם היה שם פתק של לוי שלא זכיתי בו, אלא כך עשה כתב על כ"ב אלף ורע"ג פתקין לוי לוי ועל רע"ג ה' שקלים וכו'. וכתב הרא"ם ואף על זה יש לדון שמ"מ האחרונים יאמרו אילו היינו נוטלים בתחילה כשהיו רבים של פתקי לוי כ"ב אלף ורע"ג ופתקי ה' שקלים רק רע"ג מי יאמר שלא עלה בידי של לוי כי כל מאי דפריש מרובא קא פריש, ולכאורה י"ל שכל מי שנוטל פתקו חוזר וזורק פתקו ההוא לקלפי בענין שלעולם היו הפתקים שוים שם, וע"ז קשה א"כ שמא יטלו כולם של לוי זה אחר זה, והדרא קושיא לדוכתא וא"ל שמיד שיצאו כ"ב אלף הנשארים יהיו של ה' שקלים וממילא יהיו חייבים לפדות, דא"כ קשה מי ירצה להיות מן הנשארים ולא יקח תחילה פתקו. ויש מתרצים שידעו שכל מה שעשה משה הוא ע"פ רוח הקודש ולכך לא היה תרעומת, וזה לאו מילתא דא"כ למה היה גורל כלל יאמר משה לכל אחד אתה חייב ועל השני פטור ע"י רות הקודש ותו דא"כ לא היה ר' נחמיה מקשה כלום על ר' יהודה במדרש. וראיתי דברים זרים בזה בודים מלבם גורלות היאך היו מה שלא נזכר כלל. והנראה לע"ד דלק"מ דכבר קי"ל ספ"ק דכתובות (דף ט"ו) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אפי' לקולא כגון שזרק אבן לתוך עשרה בני אדם והיו שם ט' ישראלים ואחד עכו"ם והרג ישראל אחד דפטור הזורק דאותו עכו"ם אחד שביניהם נחשב כאילו הוא מחצה על מחצה, ודבר זה היה מגולה לכל ישראל לכל מילי, וע"כ לא היה כאן שום תרעומת אפילו אם היו מועטים בן לוי מ"מ כיון שהיה קבוע שם נחשב כמו הרבים ולא נשאר קושיא רק מה שהקשה ר' נחמיה לר' יהודה שמא לא ישארו שם כלל פתק של לוי רק ישארו פתקים של רע"ג ה' שקלים ולא יהיה שום קבוע שם, כנ"ל בדור

פרשת נשא ה (ב) טמא לנפש, והאב לטמי נפשא דאנשא, צר אני שהוא לבון עצמות אדם לכאורה פירוש הך טמא שנזכר כאן בפסוק פירושו עצמית כמו שחיק טמיא,