דברי דוד טורי זהב חלק ב רכא

מתוך חבתן לפניו. רבים מפרשים דברים אלו פנים מפנים שונים, ואני אענה חלקי בעזר נותן חכמה לנבונים. יש להקשות תחילה למה לא פירש דברים אלו על פסוק שאו את ראש כו' דשם נזכר המנין. תו דגם בפרשה כי תשא הוזכרו ברש"י דברים של טעם המנין אחר העגל ולא זכר שם בשאר מנינים מפני חיבתן כמו כאן. תו מ"ש באחד בניסן הוקם המשכן מאן דכר שמיה דהקמת המשכן כאן,, ואם בא לומר טעם למה נמנו באחד באייר דהיינו משום השראת שכינה, זה אינו מספיק דא"כ למה לא נמנו באחד בניסן אם בשביל זה כתב רש"י דבר זה כאן ונלע"ד בתחילה הוקשה לו לאיזה צורך נזכר כאן ציווי זה של המנין שהיה באחד באייר ותירץ ע"ז שזהו להודיע חיבתן, והוא בדרך זה, דרש"י פירש בפ' כי תשא וא"א לומר שהמנין הזה של כי תשא הוא האמור כאן בפרשה במדבר בחומש הפקודים שהרי נאמר בו באחד לחודש השני והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון וממנין הזה נעשו אדנים משקלים שלו, ומפרש רש"י שדברים אלו הם עצמם דברי הכתוב כאן להודיע שהמנין לא היה אלא משום חיבה, דהו"א דהמנין של כי תשא הוא עצמו המנין דכאן ומהם נעשו האדנים, אבל לא היה מנין משום לידע נותרים מחמת עגל ע"כ אמר הכתוב באחד לחודש השני נעשה מנין זה, וכבר הוקם המשכן באחד לחודש ראשון וכבר נעשו האדנים וא"כ אין זה מנין דלעיל, אלא ע"כ שני מנינים הם, האחד באחד בניסן משום לידע הנותרים מנפילת העגל והך דהכא משום השראת שכינה, ונמצא שרש"י לא הביא כאן ב' בניסן הוקם המשכן משום, השראת שכינה, דא"כ לא היה אומר אח"כ באחד באייר משום השראת שכינה, אלא כתב כאן באחד בניסן כו' כדי להוכיח שאין מנין דכאן הוא מנין עצמו של כי תשא שהרי שני זמנים היו וא"כ המנין הראשון היה בשביל נפילת העגל והטעם משום חיבה לידע הנותרים וכל זה מורה לנו הכתוב שאומר באחד לחודש השני כו' כדי להוכיח שהכל נעשה משום חיבה, כנ"ל נכון ומתוקן בס"ד. ואם תרצה להקשות מה נפשך למה באמת לא היה המנין הזה באחד בניסן, אימא לך דבאחד בניסן נתברכו ישראל מפי משה ואהרן כמוזכר בפרשה שמיני ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין כדאיתא בפ' המפקיד (דף מ"ב) ע"כ לא היה אז ראוי למנין כדי שיתעלם מן העין כמה הם

(יז) האנשים האלה, את שנים עשר נשיאים הללו. לא היה צריך רש"י לכתוב זה דהוא מבואר בפסוק דהא לא הוזכרו אחרים כאן. ועוד יש לדקדק מ"ש רש"י אח"כ אשר נקבו לו כאן בשמות, מה תיקן רש"י במה שהוסיף לו כאן שתי תיבות אלו ונראה דהוקשה לו מ"ש אשר, נקבו בשמות ל"ל הא סגי במ"ש האנשים האלה דהיינו מה שנזכר בפרשה, ותו קשה במ"ש ואת כל העדה הקהילו מי צוה דבר זה דהא לא נצטוו רק אתכם יהיו משה ואהרן ותו לא, אלא דמשה הוקשה לו על לשון השי"ת שאמר לו תחילה שיקח איש למטה דהיינו הראש, ואח"כ אמר לו שנית אלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן אליצור כו' ל"ל זה וכי לא ידענו מי הם הנשיאים,, ותו דלא יזכיר רק שמות האנשים לחוד ולא יאמר תחילה איש לבית אבות, אלא מזה מוכח דיקח עוד אחרים מלבד הי"ב נשיאים, ממילא ע"כ יש חילוק בזה דהי"ב נשיאים יהיו אתו ושאר העדה יקהיל אותם ג"כ בפני עצמם. וכל זה ביאר הכתוב במאמר אשר נקבו בשמות דהיינו שאמר ויקח האנשים האלה הם י"ב נשיאים, והוקשה למשה אשר נקבו בשמות דל"ל תרתי כמו שזכרתי, בשלמא אי היה נקבו בשמות לשון התורה להודיע לנו מי הם לק"מ דהנקיבה בשמות היא לנו לא לצורך משה אבל עכשיו שנקבו לו למשה כאן מי הם וזה ודאי שלא לצורך, אלא ע"כ לדיוקא אתא דאלו הי"ב נשיאים לקח עמו כמו שהיה בציווי ואתכם יהיו, אבל צריך עוד לכל העדה והם לא היו עמו