דברי דוד טורי זהב חלק ב רכ

מורה על הרבוי שיהיו, אלא דמורה על ההתרברבות שיהיה ממנו בקומה זקופה. וקשה דהא גם בישמעאל כתיב ולישמעאל שמעתיך וברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו ומ"ט לא הוקשה לו שם, והיה לו לתרץ גם שם דקאי על קומה זקופה,. וי"ל דשם א"א לפרש על קומה זקופה דהא כתיב בתריה במאד מאד שנים עשר נשיאים יוליד, הרי מפורש על הרבוי ממש ולא על זקיפת קומה, וע"כ יש לתרץ הכפל שם דמורה על גודל הפלגה ברבוי שלא כשאר ברכות רבוי, משא"כ כאן דאין כאן הפלגה גדולה ברבוי, ושפיר יש לפרשו בזקיפת קומה

(יד) ואם לא תשמעו לי כו' ולדעת מדרש חז"ל וכו', לעיל גבי אם בחקותי תלכו לא זכר דבר זה. נ"ל שמ"ש רש"י לעיל להיות עמלים בתורה והיינו ע"מ לשמור ולקיים, אין הפירוש שיש חילוק בין, לומד בלא עמל או בעמל, דבעצם הלימוד אין חילוק אלא החילוק בהלימוד עצמו כי מי שהוא לומד בפשוטי התורה ובנביאים לחוד מה שכבר נעשה אינו מבקש רק ידיעה בעלמא בתורה ולא להלכה למעשה כי אינו מבקש לטרוח בתורה שבע"פ שהוא פלפול וג"ש וק"ו ושאר הדברים שאינם מפורשים בתורה, אבל המטריח עצמו לדעת גם התורה שבע"פ ודאי לומד ע"מ לשמור ולקיים. נמצא דמ"ש לעיל אם בחקותי תלכו דהיינו עמלים בתורה הוא לימוד תורה שבע"פ והוא מה שנזכר שם ואת מצותי תשמרו דהוא ע"מ לקיים תורה שבע"פ מה שא"א בלעדיה. וכאן אם לא תשמעו לי ואתה צריך ע"כ לומר שהיא היפוכא דרישא שלא יהיו עמלים מזה לא נזכר כלום, צריך אתה לומר שאם לא תשמעו אין פירושו כשאר אם לא תשמעו דהיינו קיום התורה, אלא פירושו שלא תשמעו מה שצריך שמיעה מחכמים תורה שבעל פה, וממילא ידענא שאין אתם עמלים בתורה לדעת מדרש חז"ל שהיא תורה שבעל פה,, ולפ"ז אין פירוש למילת לי הנזכר כאן אלא דלא תשמעון לחכמים בתורה שבע"פ. ע"כ מוכרח רש"י לפרש אחר זה דהאי לי אינו דבוק לתיבת תשמעו אלא מאמר בפני עצמו הוא ופירושו שיודע את רבונו כו'

(מב) וזכרתי את בריתי יעקוב כו' נטל אות משמו. מה שנטל הוי"ו היינו לפי שעכ"פ קרוי שמו יעקב ולא נשתנה קריאתו משא"כ אם נטל אות אחרת היה מתקלקל שם יעקב ואין קרוי ויעקב

ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק. משמע שזה קשה דוקא השתא, ונראה בזה דבלאו האי תירוצא שזכר הו"א דע"י צירוף דוקא קאמר דהיינו דוקא ע"י זכירה של שלשתן ביחד גורם, וא"כ א"צ לומר זכירה ביצחק כי אמר בהצירוף תחילה וסוף ותו ל"צ באמצע, אבל השתא דתרי בבי קאמר, דתחילה אמר שיצטרף יצחק ליעקב ואח"כ, אמר אם לא יספיק צירוף, זה יצטרף גם לאברהם, ממילא קשה על צירוף הראשון זכירה ליצחק

(מג) יען וביען גמול ובגמול אשר במשפטי מאסו, הכפל של יען לחזק הענין שהוא ודאי והא דסיים אשר במשפטי כו' דל"ת יען ראשון קאי על משפטי מאסו והשני קאי על ואת חקותי כו' וא"כ לא היה כאן שום חיזוק, וע"ז קשה היה לו לומר יען השני אצל ואת חקותי כו', אלא ע"כ דתרווייהו קאי על משפטי מאסו וממילא קאי תרווייהו על ואת חקותי ובשניהם יש חיזוק ענין, כנ"ל נכון בזה

כז (ג) ערכך כמו ערך, וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הם, פירוש דע"כ אין לשון, ערכך, ערך שלך דהא כמה פעמים כתיב האי לישנא ואין שייך לומר כן, אלא פירושו כמו ערך לחוד אלא שאין ידוע באיזה לשון הוה ערכך כמו ערך. והקשה הרא"ם הא בפ"ק דערכין (דף ד') שנו בהדיא שהוא כ"ף הכנוי דתניא בערכך ערך כל גופו הוא נותן ואינו נותן ערך איבריו יכול שאני מוציא אבר שהנשמה תלויה בו ת"ל נפשות, אלמא פירוש ערך כל גופך הוא ומכאן למדו ולא ערך איבריו, ותירץ בג"א שלא למדו אותן מן הכ"ף של ערכך ערך כל גופך דא"כ קשה כל אותן שא"א למדרש הכי כגון בשדה אחוזה ומקדיש בית דכתיב בהו ערכך ולא שייך למדרש כן, אלא מדאיצטריך לכתוב נפשות לרבות אבר שהנשמה תלויה בו ש"מ דערך ערך כל גופו משמע ע"כ. ותמוה עליו דהא בהדיא אמרינן אח"כ שם בגמרא קרי ביה ערך בערכך, פירש"י ערך הוה מצי למכתב ומדכתיב ערכך למידרש נמי הא, הרי דודאי מן הכ"ף ילפינן לה. ותמהתי עוד טובא דקושיא מעיקרא אין כאן, דלא אמר רש"י כאן אלא דאין הכ"ף של ערכך שימוש כמו שאר כפי"ן דמורה על נוכח אלא מן התיבה עצמה והוה כמו ערך בלא כ"ף, והוה ערך וערכך שוין בפירוש התיבה, אלא דבגמרא ילפינן כיון דהוי חד פירוש עם ערך בלא כיף ל"ל הכ"ף לזה דרשינן הכ"ף, ורש"י לא ידע מאיזה לשון הוה פירוש התיבה של ערכך עם ערך שוה בשוה, ולק"מ

(ה) ואם מבן ששים שנה כו' סבא בביתא פחי בביתא. פירש"י בערכין (דף י"ט) פחא היינו שבר שאינו אלא למשא, ל"א לשון ערום ועריה, סימא פירוש מטמון שיכולה לטרוח לעשות מלאכה בזקנותה

(י) או רע בטוב, וכ"ש טוב בטוב. וקשה ברע בטוב נמי תיתי בק"ו דלא ימיר, וי"ל דקמ"ל דאפילו מחליף ולוקח רע בעד טוב אפ"ה חל הקדושה על הרע: