דברי דוד טורי זהב חלק א פג

החטא היה ראוי לבא למעלה הראשונה להחזיר העטרה ליושנה להיות כתנות אור באל"ף וזה אי אפשר רק ע"י המיתה שיתבלה הגוף כתנות עור בעי"ן בעפר ואח"כ בתחיית המתים תחזור העטרה ליושנה ויהיה כתנות אור כבראשונה והמיתה טובה לו עכ"ד אף כי אין זה לשונו ממש ובזה יובן כשראה עשו שבאותו זקן פגעה מדה"ד אמר לית דין ולית דיין שהרי אברהם תיקן חטא אדם הראשון, וא"כ היה קשה לו למה מת לכן אמר לית דין כו', וכן בבכורה שהקרבנות היה תיקון חטא אדה"ר כנודע א"כ לא היה צריך להיות מיתה כקושית השל"ה הנ"ל, לז"א הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, ר"ל שאף שיקריבו קרבנות מ"מ הוי מיתה, א"כ מזה מוכח שביזה ג"כ תחיית המתים, דאל"כ למה אמר הנה אנכי הולך למות שהרי בקרבנות נתקן חטא אדה"ר אדרבא היא הנותנת בשביל שהוא תיקן הוכרח למות שהיא טובה שיבא למדרגה הראשונה כתנות אור באל"ף ואז יחיה חיים נצחיים ודו"ק:

ובפר' ויחי, (מ"ט ד') ברש"י, אז חללת יצועי עלה, אז חללת אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי עכ"ל וצריך ביאור, ונלע"ד לתרץ רק נקדים גמרא דשבת בפ' במה בהמה (דף נ"ה:

) וז"ל אחרים אומרים שתי מצעות בלבל ראובן אחת של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה אל תקרי יצועי אלא יצועיי, ופירש"י אחת של שכינה כך היה יעקב עושה בד' אהלים היה מעמיד מטה לשכינה ובאותו אוהל שהיה רואה בו השכינה הוא בא ולן שם אותו הלילה עכ"ל. והוא תמוה כי הוא דברי נביאות ברש"י. וע"ק מ"ש אל תקרי יצועי אלא יצועיי מנ"ל א"ת דילמא קרא כדכתיב, וכן ראוי לתרץ כל א"ת שבש"ס. ונלע"ד לתרץ כל הנ"ל בחדא מחתא, רק נקדים דאיתא בתיקוני זוהר תיקוני שבעין אנפין תיקון ס"ט וז"ל, והאדם ידע את חוה אשתו קם האי סבא פתח ואמר לרבי רבי ועד הכא לא הוה ידע אדם לאינתתיה אלא בזימנא דחאב אסתלק שכינתא מאתרה והכי אוקמוה מרי מתניתין דבזימנא דליתא שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה וכיון דקביל עונשא אתחזר מט"ה (ר"ל השכינה) לאתרה בההוא זימנא וידע אדם את חוה אשתו עכ"ל והובא בילקוט הראובני הקטן ערך שכינה ע"ש. והא דקאמר והכי אוקמוה מרי מתניתין זה ש"ס דעירובין פרק הדר ז"ל גמירי דכל זמן דארון ושכינה אינם במקומם אסור בתשמיש המטה. ונלע"ד פירושא דהאי מאמר ע"פ הנגלה דאיתא בגמרא דסוכה ובמד"ר פרשת נשא וז"ל א"ר ישמעאל ברבי יוסי באתי לגני לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגנוני שלי למקום שהיתה עיקרי מתחלה וכי עיקר שכינה אינה אלא בתחתונים היתה הה"ד וישמע את קול ה' אלהים, א"ר חמא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה וכו' כיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע האחד חטא קין נסתלקה לרקיע השני וכו' וכנגדן עמדו ז' צדיקים והורידו השכינה למטה אברהם הורידה מרקיע השביעי לששי יצחק מששי לחמישי כו' משה מן העליונים לתחתונים ואימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן עכ"ל. נמצא דעיקר מקום ומדור שכינה היתה למטה בארץ וכשנסתלקה לרקיע הראשון לא הוי השכינה באתרה והיינו דאמר בתיקונים אדם כד חאב אסתלק שכינתא מאתרה, ואסור לו לאדם לשמש. וכיון דקיבל עונש ותב בתיובתא חזרה השכינה למקומה למקום שהיתה עיקרה מתחלה אז וידע אדם את חוה שאז מותר לשמש, כנלע"ד נכון. ובספרי ויקהל משה הבאתי הקדמה מעולה בשם המפרשים שהקשו ז"ל הלא אבותינו הקדושים קיימו כל התורה עד שלא נצטוו והיאך שמשו מטותיהם הלא כל זמן דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה, ועיקר מקום מדור השכינה היה למטה בארץ, ובימי האבות היה השכינה למעלה בימי אברהם ברקיע שביעי ובימי יצחק בחמישי ובימי יעקב ברביעי וכו' ולא היתה באתרה וכו' והיאך שמשו מטותיהם. ותירצו דהפירוש הוא אף שנסתלקה השכינה לרקיע השביעי מכל מקום לפעמים ירדה השכינה למטה והיתה שורה בארץ, רק מתחילה קודם החטא היה עיקר דירת השכינה למטה ולפעמים עלתה לרקיע, אבל עכשיו אחר החטא היה להיפך עיקר דירתה למעלה ולפעמים ירדה למטה ותדע שכן הוא שהרי אבותינו הקדושים היו נביאים ואיך דברה השכינה עמהם משמי מרומים עם אברהם מרקיע השביעי ועם יצחק מרקיע הששי וכן עם יעקב מרקיע הרביעי, וע"כ תאמר דירדה השכינה לפעמים למטה. וא"כ לא תקשי נמי דאז כשהיתה השכינה לפעמים למטה ואז מותר לשמש המטה, ואבותינו הקדושים היו יודעים זה אימת היתה השכינה למטה ואז שמשו מטתם עכ"ל ע"ש, וא"כ בזה יובן הגמרא הנ"ל אז חללת יצועי עלה אל תקרי יצועי אלא יצועיי, ר"ל אל תקרי שלא תוכל לקרות שחלל ראובן יצועו של אביו אא"כ חלל ג"כ של השכינה, דאם לא היה חילל של השכינה א"כ גם של אביו לא חלל, דאיתא ברמב"ן שכוונת ראובן היה שבלבל יצועי אביו כדי למונעו מפריה ורביה שלא יוליד עוד, לכך מנעו מתשמיש המטה, ואם כן לפי מה דאמרינן דכל זמן דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה לא היה בזה חטא בראובן על שמנעו מתשמיש עוד, דעל הראשונים אנו מצטערים כו', אבל אם נאמר דלפעמים ירדה השכינה למטה אם כן היה בו חטא שבאותו זמן שהיתה השכינה אז מותר לשמש היה בו חטא בראובן ואם כן מתורץ אל תקרי ר"ל לא תוכל לקרות שחלל יצועו של אביו שהרי יש לו תירוץ דרצה למנעו מתשמיש משום שאסור כל זמן דלית שכינתא באתרה כנ"ל, אלא יצועיי שתי מטות של שכינה ושל אביו, וא"כ אם היתה השכינה למטה אז חלל גם של אביו שמנעו מתשמיש, לזה פירש"י כך היה יעקב עושה, דקשה לרש"י איך ידע אימת