דברי דוד טורי זהב חלק א עט

נפשי כו'. וי"ל דודאי היכן שמזכירו הכתוב מחמת שלא נודע מאין בא אז סגי בכך כשמזכירו עד השבט לחוד. אבל כאן שכבר אנו יודעים שיצהר היה מבני קהת וקהת בן לוי ולא הוצרך כאן להזכיר הייחוס אלא לגנאי של קרח לומר אע"פ שבא מן צדוקים היה הוא רשע וכמו שמצינו בישעיה בפסוק יוחן רשע בל למד צדק דהיינו עשו הרשע שלא למד צדק מאבותיו וא"כ היה סברא, להזכיר כאן יעקב להוסיף גנאי לקרח, אלא שהתפלל יעקב על זה, וכן גבי זמרי בן סלוא שכתוב בו נשיא בית אב לשמעוני שכוונת הפסוק לגנאי שלו שלא השגיח במה שהיה חשוב ונשיא בית אב והיה נמי להזכיר יעקב בזה אלא שהתפלל יעקב, על זה (ובזה נחה שקטה כל מה שטרח רא"ם בזה בענין אחר ועיין ריש קרח מ"ש שם על פירש"י דכאן על, מ"ש שנתקבצו שבט שמעון): ט) בני עלית. דיבק תיבת בני לעלית כדי שבתיבת מטרף יהיה נכלל שתי הריגות הריגת יוסף והריגת תמר משתיהן סילקת עצמך, אבל אם והיה תיבת בני דבוק למטרף וה"ק מטרף של בני יוסף סילקת עצמך, א"כ לא והיה נזכר כלל מעשה תמר אלא, טרף יוסף לחוד ועל זה היה קשה למה באמת לא נזכר מעשה תמר: (כז )ברך אותם כו' ת"ל ברך אותם. והא דפרט ביהודה ברכת ארי וכן באחרים אמר בכל אחד פרט שלו היינו שעכ"פ היה בכל אחד בפרט הנזכר בו חלק גדול יותר מאחריהף ויגוע וכו', יעקב אבינו לא מת.. בפ"ק דתענית (דף ה:) מקשה, על זה וכי בכדי חנטו חנטייא אמר ליה מקרא אני דורש אתה וזרעך מה זרעך בחיים כו', נראה פירוש מאמר זה שדקדק לומר יעקב אבינו דר"ל הזכות של הצדיק שהוא בחיים עם בני דורו הוא הגנה והצלה להדור יותר ממה שהוא אחר מות הצדיק, כי בחיים צריך הוא ג"כ להגנה וההגנה ההיא יש לה כח גדול לשמרו מכל צרה ממילא נצולים גם בני דורו עמו,, משא"כ באחר מותו שא"צ להגנה אלא להדור לחוד והם אינם כדאים לזה על זה אמר יעקב אבינו ר"ל זכותו שתגין עלינו לא מת, וההגנה היא גדולה כ"כ כאילו עדיין בחיים, ועל זה הקשה וכי בכדי חנטו וכו', פירוש ממ"נ אם החונטים ידעו שהוא חי למה חנטוהו ואם היו סוברים שעל הזכות קאמר דלא מת והוא גדול עדיין אם כן למה ספדוהו שהרי לא אבדו כלום במיתתו דזכותו קיים כאילו עדיין חי. א"ל מקרא אני דורש פירוש אני יודע שזכותו כאילו חי אבל החונטים לא ידעו זה, וכ"ת מנין לי לומר דבר חדש מה שלא ידעו החונטים לזה אמר אני דורש את המקרא אבל החונטים לא ידעו מקרא זה שלא היה בימיהם אותו הפסוק בכתב (כנ"ל נכון בפירוש מאמר זה)

נ (ו) כאשר השביעך כו' אבל ירא לומר עבור על השבועה כו' קשה וכי בשביל שיעבור על שבועה אחת הותר לו לעבור על כל שאר שבועות שלו. ונראה דהיה מקום לומר שאין עונש על שבועה אלא, אם נשבע מעצמו אבל לא כשאחר משביעו דאז אין לבו שלם מצד עצמו באותה שבועה ומשום הכי מה שהשביע יעקב ליוסף אין עונש אם יעבור עליה, ע"כ אמר א"כ גם השבועה שהשביעו פרעה לא יהיה על יוסף עונש אם יעבור עליה (טו) ויראו אחי יוסף וכו', הכירו במיתתו אצל יוסף ואיתא בב"ר א"ר תנחומא יוסף לא נתכוין אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור עכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם ע"כ. ולמטה מהם ג"כ לא היה רוצה לישב מפני כבוד המלכות

(טז) אביך צוה שינו בדבר מפני השלום. קשה מנלן זה דשמא באמת צוה יעקב כן ואע"ג דלא נזכר זה בדבריו מ"מ הם נאמנים להעיד ע"ז שצוה כן, וכה"ג זכר רמב"ן ריש שמיני לענין קח לך עגל ונראה דמלשון ויצוו אל יוסף נלמד כן דהיה לו לומר וישלחו אל יוסף לא ויצוו שצווא' שייכה בשעת מית' אלא דה"ק אותה הצוואה שאמרו אל יוסף לא היתה אלא צוואה שלהם

(כא) וידבר על לבם כו' עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד. קשה וכי דרך נרות לכבות נר אחר ונראה דטבע הנר כשמדליקין אותו למטה מן הנר הדולק כבר מתכבה הנר שלמעלה, וע"כ אמר כאן שעשרה השבטים שרצו תחלה לבטל מלכות של יוסף וליקח המלוכה לידם לא עלתה להם ק"ו לנר אחד כו'

חסלת ספר בראשית

דברי הרב הגדול מו"ה משה בהאלוף מו"ה יצחק חתן הרב הגדול מו"ה ישעיה סג"ל בהגאון המחבר ולה"ה. **(אמר משה בא"א הרא"ש זלה"ה הנקרא בפי כל ר' איצק שפרינצש חתן בנו של אדוני מו"ח זקני זלה"ה הרב הגדול מו"ה ישעי' זלה"ה. בהיות שלא הייתי בעצמי אצל הדפוס כשנדפס הספר בראשית של אדוני מו"ח זקני ז"ל מחמת עיכוב הדרך ומחמת זה לא הובא אל הדפוס מהדברים אשר חברתי אל מחברת הקודש בכל סדר וסדר אשר נתחדש לי, והם אפס קצהו מספרי הגדול אשר חברתי על התורה הנקרא, ויקהל משה, ה' יזכני להביא לבית הדפוס להוציא לאור תעלומה, בכן עתה באתי להביא קצת דברי בסוף הספר:)**