דברי דוד טורי זהב חלק א עח

(יא) לא פללתי, לא מלאני לבי לחשוב כו' האריך, רש"י כאן לכאורה ללא צורך כי די במאמר לא חשבתי, ונראה כוונתו דקשה למה אמר לא חשבתי לראות דמשמע שלא חשב ג"כ שלא לראות וזה אינו דהא באמת היה במחשבתו שלא לראות שהרי אמר טרוף טורף יוסף כי ארד אל בני אבל שאולה וא"כ היה לו לומר פללתי שלא לראות פניך והנה כו'. ע"כ פירש דהיינו הך, דה"ק דרך העולם מי שיש לו אבידה חושב מחשבות ומבקש תחבולות להחזירה לו ואני לא עשיתי כן, שהיה מן הראוי לבקש תחבולות אולי אראה פניך אלא שלא מלאני לבי לעשות כי היית יאוש בעיני, וא"כ הוה ממש כאומר חשבתי שלא אראה אותך עוד כיון שלא עשיתי כדרך שאר מבקשי אבידה שהם ממלאים לבם לבקש תחבולות כנ"ל נכון

מט (ד) פחז שם דבר ואילו היה לשעבר כו' וטעמו למטה. קשה בפ' ויצא כתב רש"י על ורחל בתו באה דאם אמר לשון עבר הטעם למעלה וצ"ל דכשבא ליתן הבדל בין פעל ל' עבר או ל' הוה אז נותן הבדל בין עבר והוה כההיא דבאה. אבל כאן נותן הבדל בין לשון עבר לשם דבר הוה ההבדל בענין אחר (ה) שמעון ולוי אחים כו' מי הם דברי רש"י אלו צריכים עיונא לפרשם, דקשה תחילה דרך כלל אם ההוכחה דרש"י היא הוכחה גמורה למה פירש"י הוכחה זו כאן ולא בעיקר הענין דלעיל שאמר ויאמרו איש אל אחיו כו' לכו ונהרגהו, מי הם איש אל אחיו וכמ"ש כאן. ואם אינה הוכחה גמורה אלא שלמדה מיתורא דקרא כאן דאמר אחים א"כ למה לי הוכחה בזה שהרי הפסוק מעיד על זה בלשון יתירא דאית ביה. ונ"ל להקשות עוד לפי הוכחת רש"י דאי יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני הגדולים מהם, דבזה קשה על שמעון ולוי למה באמת דברו הם לפני ראובן שהיה אז שם אלא ע"כ דשאני שמעון ולוי שהיו מוחזקים בכך שהרגו שכם מדעת עצמם בלי הסכמת האחים כמשמעות הפסוק ממילא תלינן בהו גם דבר זה של יוסף. ועפ"ז יש ליישב קושייתנו דהפסוק עצמו מרמז על קושיא זו ותירוץ שלה בדרך זה. דרש"י לא רצה לפרש כלום בזה בפ' וישב דשם אמרינן אע"פ שלא נזכר אלא איש אל אחיו מ"מ כולם עשו כן וכולם אמרו כן זה לזה, דוגמא לדבר בפ' נח ויאמרו איש אל רעהו גבי דור הפלגה שמבואר שם שבהסכמת כולם היה כן. אלא דכאן אמר שמעון ולוי אחים קשה ל"ל אחים וכי עד עתה לא ידענו שהיו אחים. ותו מאי קישור יש להאי אחים לכלי חמס הנזכר אח"ש אלא הכוונה דהכתוב אומר אני אפרש לך דשמעון ולוי שנזכר בהדיא שעשו הריגה, בשכם מעצמם הם ג"כ שעשו מעשה יוסף, ואוכיח זה דיש לך להקשות מי הם שעשו זה דעל כולם יש קושיא דהיינו מה שהזכיר רש"י, ע"כ שמעון ולוי והם והנה גם עליהם יש קושיא היאך דברו בפני ראובן וע"כ לתרץ שהם כבר עשו כן ומסתברא שגם עשו כן גם ביוסף. ולזה אומר הכתוב ע"כ הם אחים גם ביוסף כיון שכבר כלי חמס מכרותיהם גבי שכם וא"כ תולין הקללה במקולקל, כל זה מבאר לנו הכתוב שיש לנו להוכיח שכן הוא ואין להקשות למה זה להכתוב ללמדנו שיש, הוכחה לזה ששמעון ולוי עשו מעשה יוסף ואמאי לא סגי במאמר הכתוב שמעיד על זה על זה יש לתרץ דיש תועלת בהוכחה זו לענין שאנו רואין שתולין הקלקלה במקולקל כדאיתא בפ' י"נ (דף קט). ודבר זה יש בו נ"מ לכמה דינים כמו שמצינו לענין נשים שנמצא כתם במטה ואחת מהם בלאו הכי טמאה שתולין בה הכתם כי היא כבר מקולקלת, וכן עוד נ"מ לדינים רבים ע"כ רמזה לנו תורה שיש כאן הוכחה ששמעון ולוי עשו כן שנמשך מזה שתולין הקלקלה במקולקל (דבר זה נכון וחריף הוא בס"ד)

הרי לא היתה שנאתן שלימה הרבה מקשים למה לא אמר גם כאן שהיאך היו מדברים בפני גדולים מהם ולהדרך שזכרנו לפני זה שהכתוב מורה לנו שיש הוכחה שהם שמעון ולוי וללמד בא שתולין הקלקל' במקולקל על זה אמר שדבר זה אין להוכיח מכח בני השפחות דבלאו הכי יש הוכחה שהם לא עשו כן מכח שאין שנאתן שלימה ואין אתה מוכרח לומר שאין מדברים בפני גדולים, אלא מכח יששכר וזבולון מוכרח לומר כן, ושפיר יש לך ללמוד שתולין הקלקלה במקולקל כמו שזכרנו וזה נכון לכל מבין

(ו) אל תחד וכו', אבל בד"ה כשנתייחסו כו' לשון אבל בכל המקומות ענינו שמתחילה היה קשה לו מכח שני דברים שאנו רואים בו שינוי בזה, ועל זה שייך לחלק דשאני זה מזה ואז שייך לשון אבל. ובכאן זה ודאי היה קשה מ"ט שפעם אחת לא הזכיר בן יעקב ופעם אחת הזכירו, ותירץ על זה טעם שבזה הוא לשבח וזה לגנאי, אלא דקשה הא עכ"פ אחד מן המקומות האלו א"צ תירוץ דאותו שיש בו שינוי צריך תירוץ למה נשתנה אבל מה שלא נשתנה א"צ תירוץ וא"כ כאן שבודאי אותו צד שלא הוזכר בו הוא הפשוט, שא"צ להזכיר רק עד השבטים כי זהו כל היחוסים שבתורה ול"צ להזכיר, יעקב בזה, ממילא קשה מה הוצרך להתפלל על זה שלא יזכר שמו שממילא יהיה כן ונהי דגבי לוי איכא למימר לדיוקא נתכוין שיתפלל על שיזכר שמו, במקום השבח אלא דגבי שמעון לא נמצא שנזכר שם יעקב לשבח, ממילא לא היתה התפלה אלא על שלא להזכיר שמו במקום גנאי ולזה א"צ תפלה דממילא יהיה כן. וא"כ למה לי בסודם אל תבא