דברי דוד טורי זהב חלק א עז

כגון שבט שיש בו מעט אנשים בין שהיה לו חלק כגון שיש לו הרבה אנשים דכיון דכל השבטים לוקחים בשוה שבט הקטן כשבט הגדול נמצא חלקו בני שבט הקטן מרובה מן חלק שבט בני הגדול ואי לקרקף דגברי מאי בין רב למעט והלא נטלו כולן בשוה, ועוד תניא בהדיא שנתחלקה לי"ב שבטים הרי לפניך שלפי האמת לא נתחלק לקרקף דגברי ואמאי כת' רש"י שנתחלק לגלגולת וכל חלק איש שוה לחבירו ונראה דרש"י מפרש הבעיא דלא כרשב"ם אלא דלשני הצדדין חלקו לכל איש בשוה עם חבירו כדכתיב לרב תרבו אלא דמיבעי ליה היאך היתה החלוקה, אם עשו תחילה י"ב חלקים והיינו לשבט מרובה חלק גדול ולקטן חלק מועט וזה היה לי"ב חלקים שעשו תחילה לכל שבט חלק מיוחד ואח"כ חלקו בין, איש לאיש א"ד לא עשו תחילה י"ב חלקים אלא תיכף לכל איש ואיש, דהיינו דעשו חלוקה דרך משל לכל אלף איש שיעור חלק כך ואח"כ הפילו גורל מי יטול חלק פלוני או פלוני, ועל זה פשיט מן הפסוק של בין רב למעט דמשמע שתחילה חלקו בין שבט מרובה למועט י"ב חלקים, ואע"פ שיש לומר דבין רב למעט קאי אחלוקת גברי, דזהו דוחק דא"כ פשיטא. וזה זכר גם הרשב"ם בדף קי"ח על פסוק לרב תרבו וז"ל דסברא הוא כדכתיב ולאלה תחלק הארץ ול"צ קרא כו'

ולפ"ז ניחא לי מה דקשה לפירשב"ם דתחלה פשיט מקרא דבין רב למעט, ואח"כ מביא מברייתא והוי כיהודה ועוד לקרא. ורשב"ם רוצה לתקן דבר זה שכתב דאיכא למידרש בין רב למעט על, שהעלוה בכספים, מ"מ אינו מיושב שפיר דהא עכ"פ הקפידה תורה שלא יהיה אחד עדיף מחבירו לענין שוה כסף כ"ש שראוי להקפיד במעלת רבוי קרקע לאחד יותר מחבירו. אבל לרש"י בדרך שזכרתי ניחא דקרא דבין רב למעט יש לפרשו על חלוקת גברי לא על חלוקת שבטים, ואע"ג דפשוט הוא אין זה קושיא כ"כ דהא לעיל בפלפול דלבאי הארץ נחלקה דאסיקנא בקשיא מקרא דלרב תרבו וצריך אתה לומר ע"כ דקאי לענין חלוקת אחד עם חבירו דאל"כ הוה תיובתא ולא קשיא. ולפי דברינו אלה כתב כאן רש"י שפיר דאפרים ומנשה יהיו כראובן ושמעון לענין שיהיה להם חלק בהחלוקה שהיה תחילה לשבטים. אבל מולדתך אחר זה לא, יהיה להם מעלה זו של חילוק שבטים אלא חילוק בין גברא לגברא בכלל שבט אפרים. ועל זה אסיק רש"י ואע"ג דכולם נטלו בשוה דהיינו אפי' למה שאמרו דלשבטים איפלוג מ"מ לא היו החלקים שוים אלא כ"א לפי ערך שלו, מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, פי' לענין החילוק הראשון שהיה לשבטים לא נקראו אלא אלו י"ב שיהיה להם חשיבות ולא אותן שנולדו אח"כ דלא יהיה להם חשיבות זה תחילה. וזכר לדבר מצינו בפ' תזריע שפירש"י לא הקדים הפסוק עולה לחטאת אלא למקראה תחילה, פירוש שאין לה מעלה אחרת ועפ"ז מיושבים גם דברי רש"י בפ' פנחס שפיר במ"ש ואע"פ שלא היו החלקים שוים כו', והרא"ם פירש דברי רש"י כאן בדרך רחוק דנ"מ לענין עידית וזבורית, וכאשר ביארנו הכל נכון בס"ד

(ו) ומולדתך וגו' אם תוליד, עוד. קשה דהא לשון אם הוא ספק והיאך לא ידע יעקב בנבואתו דבר זה, ובאמת לא היו אח"כ ליוסף בנים דלא הוזכרו בשום מקום א"כ לאיזה צורך זכר יעקב דבר זה אם יוליד יוסף עוד ובג"א פי' דאמר זה כדי שלא יטעו לומר שיטלו גם חלק יוסף מלבד חלקם ועל זה אמר שהרי מה, שיוליד אחריהם יהיו בכלל אפרים ומנשה וכאילו אינם בני יוסף. ותמהתי על גברא רבא יאמר כן, דמהיכא תיתי לומר שיהיה חלק ליוסף שהרי לא היה מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ, ובפ' יש נוחלין במשנה בנות צלפחד דאמרינן שנטלו חלקו של חפר פירשב"ם דחפר היה מיוצאי מצרים ואי לאו הכי ודאי לא נטלו חלקו, ונ"ל שפיר דבר זה ע"פ הדרך שכתבתי לפירש"י דלא כרשב"ם, והיא גופה קמ"ל קרא דומולדתך אשר הולדת כו', דאי לא אמר דבר זה הייתי מפרש מאמר זה דכראובן ושמעון יהיו לי לענין רבוי נחלה וכפירשב"ם דנתן להם מעלה שיטלו רבוי כמו ראובן ושמעון דהיינו שיחלקו לפי גלגולת אבל לא לענין חלוקת שבטים, קמ"ל ומולדתך כו' דהא אפי' בנים שיוליד אחר זה יקחו בנחלה כמו השבטים אלא שלא יהיה מעלה בקריאת שם שבט רק יהיו נחשבים בשעת חלוקה בכלל אפרים ומנשה, א"כ המעלה של אפרים ומנשה היא אפי' בקריאת שם שבטים במספר י"ב וכמו שזכרנו לפירש"י,

(ז) כברת ארץ, מדת ארץ ומדלא אמר בפירוש מדת ארץ דרשו עוד לשון ככברה

כריב ותני. הוא לשון הגמרא בפ' המקבל (ק"ז) ופי' שחרש ושנה דהיינו שחרש שתי פעמים

וידעתי שיש בלבך עלי. קשה למה לא אמר דבר זה תחילה בשעת השבועה, שהשביעו לקברו בא"י ולמה סמך דברים אלו לברכה שבירך אותם וי"ל דדבר זה שנקברה רחל שם בשביל בני הגלות הוא מחמת העבירות שיעשו ויתחייבו גלות וזה נרמז במה שנסתלקה ממנו שכינה כי יצאו מהם ירבעם ויהוא שהחטיאו את ישראל ובשבילם נתחייבו גלות

ואקברה שם וכו' והיו עוברים דרך שם. דבר זה נרמז בלשון בדרך שאמר יעקב בדרך אפרת היא בית לחם. דהאי בדרך הוא מיותר אלא לרמז על דרך שעתידים ישראל לילך שם: