דברי דוד טורי זהב חלק א ע

פרעה כי מרגלים אתה. וע"כ האריך רש"י להביא סוף הפסוק חי פרעה כו' דמזה מוכח דאם לא הביאוהו קאמר לא על השליחות לחוד. ובספר הרא"ם ברש"י כתוב חי פרעה מרגלים אתם ודלג מלת כי לומר שאין כי זה נתינת טעם, ואין זה דרכו של רש"י אלא דרכו לפרש כי במקום אשר

(יט) בבית משמרכם, שאתם אסורים בו עכשיו מתרץ בזה דלאיזה צורך ייחס המשמר אחר אחיו דאמר משמרכם ולא סתם משמר, אלא דנ"מ מזה לענין החילוק שבין יחיד הנתפס לרבים, דרבים לא יוכלו להמלט בקלות כמו יחיד ע"כ נותנין ליחיד תפיסה קשה ביותר, על זה אמר אל תגורו מזה כי לא תנתן לו לאותו יחיד תפיסה אחרת רק התפיסה שאתם אסורים עכשיו כשאתם רבים

(כ) ויאמנו דבריכם, יתאמנו ויתקיימו. ול"ת דהך ויאמנו הוא לשון אמונה כלומר שיהיה אמונה לדבריהם, דכל לשון אמונה שייך על העתיד שכל מה שיאמרו אח"כ יהיה אמת וזה אין שייך כאן דלאיזה ענין יצטרכו אמונה אח"כ לדבריהם שיאמרו אז אלא דהך אמונה לשון בירור הדברים למפרע מה שדברו כבר, כמו אמן אמן דקאי על מה שנעשה, כבר

(כג) כי המליץ בינותם כו' היה המליץ בינותם פי' בפעם אחרת אבל עכשו לא היה מליץ שם דא"כ לא היו מדברים לפניו עכשו דבריהם

המליץ זה מנשה. מדאמר המליץ בה"א משמע הידוע שהיה תמיד אצלו וא"כ זה מנשה בכורו של יוסף: (כז) במלון, במקום שלנו שם הלילה. ובקצת ספרים כתוב בלילה. ונראה ביאור דבר זה אחר שנפרש השינוי שיש כאן בפסוקים דכאן אמר ויפתח האחד את שקו לתת מספוא כו' ולמה פתח דוקא האחד ולא כולם וכי כולם לא היו צריכים לתת מספוא לחמוריהם וכ"ש לפי מה שאמרו שזה הוא לוי מאי שנא לוי דוקא. ותו מה צריך לכתוב במלון היה לו לומר ויהי בדרך במלון ויפתח האחד כו' כמ"ש גבי משה בפ' שמות לשון זה ויהי בדרך כו'. ותו דכאן גבי לוי אמר שמצא הכסף בפי אמתחת שלו ובאחרים מבואר אח"כ ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו כו', משמע שלא היה בפי אמתחתות שלהם אלא למטה מן התבואה ובבואם לפני האיש אמרו ויהי כי באנו אל המלון והנה כסף איש בפי אמתחתו משמע שבכולם היה בפי אמתחת שלהם

ונראה דההצעה היא כן דכל מי שמצא הכסף בפי אמתחתו הוא חייב טפי דבודאי מצאו בלילה הראשון כשביקש ליתן מספוא לחמורו והיה לו מיד לחזור למצרים כי קרוב הוא ולהחזיר הכסף, משא"כ האחרים שלא מצאוהו רק אחר שבאו לארץ כנען ויכולים ליקח עמהם להחזירו כשישובו לקנות שבר במצרים, ע"כ לא צוה יוסף לתת לכולם בפי שקם דא"כ בודאי ישובו למצרים בלילה הראשון כשיראוהו כשיצטרכו לתת מספוא, רק ללוי שהיה בלבו עליו שהוא ושמעון השליכוהו לבור כפירש"י בסמוך וצוה לתת הכסף בפי שקו שבשביל אחד לא יחזרו למצרים ובזה מתורץ שאמר הכתוב ויפתח האחד שהוא לוי את שקו והנה הוא בפי אמתחתו, משא"כ באחרים שלא היה הכסף רק למטה מן התבואה, ועכ"פ נחרדו כולם מפני צערו של לוי ולא היו חוזרים למצרים בשביל כסף של, אחד לחוד. ובבואם לפני האיש לא היו רוצים לתת אשמה על לוי לחוד אלא מפני היראה היו אומרים שבכולם נמצא הכסף בפי שקיהם נמצא אם תחייב את לוי נהיה כולנו חייבים אלא שבאמת אנחנו כולנו פטורים כי לא ידענו מי שם הכסף בשקים שלנו ועפ"ז פירש"י כאן על נכון במלון במקום שלנו בו הלילה דהיינו הלילה הראשון שיצאו ממצרים, וזהו טעם על מה שנמצא הכסף בפי האמתחת כדי שימצאהו בלילה הראשון ויצטער הוא טפי, נמצא דהאי במלון לא בא כאן להראות מקום לחוד אלא טעם למה שנזכר תחילה בפי אמתחתו, והכל ניחא בס"ד

(לד) ואת הארץ תסחרו, תסובבו פי' מכלל הן אתה שומע לאו דדוקא אחר שיבא אחיכם יש לכם לסבב את כל הארץ משא"כ אם לא תביאוהו לא תסבבו את הארץ כי אתם חשודים כמרגלים

(לו) אותי שכלתם, מלמד שחשדן שמא מכרוהו כו' כיוסף. פירוש כמו שאני חושד אתכם ביוסף כך אני חושד אתכם בבנימין, אבל לא היה יודע בודאי ממכירת יוסף

(לח) לא ירד בני וכו' בכור שוטה הוא זה. דבר זה צריך ביאור רחב וכי בבכורה תליא מלתא וגם מאמר ראובן את שני בני תמית מאי סלקא דעתך לומר חס ושלום שטות גדול כזה שיעקב יהרוג שני בניו ומה ירויח בזה לפי שטות זה. ותו וכי לא די באחד תחת בנימן ולמה הזכיר שני בנים, ולא ראיתי שום פירוש או תמונה על זה ליישב זה. ומקום הניחו לי בס"ד לפרש דברים על נכון, דאיתא בפ' יש נוחלין (קי"ח:) ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם מאי חיו אילימא חיו ממש והכתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע וכו' אלא מאי חיו שנטלו חלקם בארץ, ש"מ דנטילת חלק בארץ קרוי בפסוק חיות, ובזה אמר ראובן הרי יש לי מעלה בבנים שלי אשר אחד מהם יהיה נחלק לשני שבטים כמו שפירש"י על פסוק שכם אחד על אחיך