דברי דוד טורי זהב חלק א סט

דקשה כאן שאמר ושברו בוי"ו היה לו לומר שברו כמ"ש אח"כ וירדו כו' לשבור בר, דהיינו שהירידה לשם היתה דוקא לשבור משא"כ כאן שאמר ושברו כו'. ותו דלא היה לומר כלל רדו שמה, אלא שברו במצרים, משמע שזה מילתא אחריתא. אלא האמת כך הוא שהירידה לשם היתה בלאו הכי שכבר נגזר עליהם להשתעבד שם ע"כ אמר הפסוק יתור לשון רדו שמה שיש במשמעותו מנין רד"ו והיתור מורה שנדרוש כאן החילוק שבין לשון הליכה ובין לשון רד"ו ותדרשנו

(ח) והם לא הכירוהו, שיצא מאצלם בלא חתימת זקן כו'. ואע"ג שיששכר וזבולון לא היו גדולים מיוסף רק מעט כתב הרמב"ן כי יען שהכיר הגדולים הכיר כולם

(י) לא אדוני, לא תאמר כן. הוצרך לזה דא"ל דה"פ לא אנחנו מרגלים דא"כ למה אמרו שנית לא היו עבדיך מרגלים, אלא דכאן אמרו שלא יאמר כן כי לא היינו מרגלים

שהרי עבדיך. יש לדקדק מה ראיה מזה דכל המרגלים עושים עצמם סוחרים והולכים לראות כל פנות העיר, ותו במ"ש יוסף אח"ז לא כי ערות הארץ כו', ופירש"י שהקשה יוסף דלמה לא נכנסו בשער אחד, למה לא הקשה כן מתחילה וא"ל שהקשה באמת כן תחילה הא לא השיבו על זה כלום ורש"י ג"כ לא זכרו שם. ותו במ"ש רש"י אח"כ מנחש אני בגביע למה אמר זה דוקא באותו פעם. ונראה לתרץ כ"ז דזה מסתבר דאין שייך לומר שהם מרגלים אלא ביש ריעותא מחמת שינוי שרואין בהם דאל"כ אוקי גברא אחזקה טובה. ותחלה היה בלבו של יוסף לומר מרגלים אתם מכח שלא נכנסו בשער אחד אלא דלא אמר זה בפירוש, והאחים הבינו שהחשד הוא מחמת שבאו אלו אנשים אנשי מעלה עשרה ביחד בודאי מרגלים הם על זה השיבו לא אדוני לא תאמר כן והרי יש סברא לומר שעבדיך באו כולם לשבור אוכל א"כ אין בנו ריעותא לחשוד אותנו במרגלים וכל שאין ריעותא אין חשד על זה אמר יוסף אח"כ בפירוש הריעותא שלו דהיינו מדלא נכנסו בשער אחד והשיבו על זה תשובה וממילא אין כאן הוכחה לריעותא וממילא אין חשד

(יד) הוא אשר דברתי, הדבר אשר דברתי,. הוסיף מלת הדבר דא"ל דהוא קאי על מה שאמרו כלומר מה שאתם מדברים הוא לי לסיוע למה שאמרתי מרגלים אתם, וזה אינו דאדרבה הם סותרים מאמרו, ע"כ הוסיף רש"י מלת הדבר, כלומר הענין שאמרתי מחמת ריעותא ואתם מתרצים הריעותא אבל ענין שלי הוא האמת דיש הוכחה, דהיינו שמנחש אני בגביע ששנים מכם החריבו שכם וא"כ הורע חזקתכם ממילא בכל מידי שיש לספוקי יש לילך לחומרא עמכם. ומ"ש רש"י בסוף הוא האמת והנכון אין כוונתו לומר כאילו היה כתוב הוא לבסוף בפסוק אלא תחילה פירש"י על אשר דברתי והוסיף תיבת הדבר, ואח"כ מפרש תיבת הוא שפירושו הוא האמת וכמו שזכרנו שיש הוכחה מכח שהיה מנחש בגביע, דזה לא קאי דוקא למדרש אגדה אלא גם לפירוש קמא (כנ"ל נכון)

(טו) חי פרעה, אם יחיה פרעה, לקמן גבי חי פרעה מרגלים אתה לא שייך לפרש כן אלא דרך שבועה סתם שנשבע בחיי המלך והיינו ששם רוצה לברר ולאמת הדבר שהוא אומר שנעשה כבר ועל זה שייך לומר כמו שהמלך חי כך הוא אמת הדבר הזה, משא"כ כאן שלא בא לאמת הדבר שנעשה כבר אלא לחזק הדבר שיהיה אח"כ, שייך בזה לומר אם יחיה המלך יתקיים דבר זה שלא תצאו מזה, כלומר כמו שאני חפץ בחיי המלך כן אני חפץ בדבר זה שלא תצאו מזה

אם תצאו מזה, מן המקום הזה,. פירוש לא תזוזו מכאן. דקשה לשון לא תצאו דיציאה לא שייך אלא מרשות לרשות וכאן לא שייך זה אלא לא תלכו מכאן היה לו לומר ע"כ פירש מן המקום הזה דהיינו מחדר שאתם עומדים עכשיו תצאו (טז) האמת אתכם כו' ואם לא תביאוהו כו', רש"י נזהר שלא נפרש דהאי ואם לא קאי על שלחו, וה"ק אם לא תשלחו לשם אזי מרגלים אתם, ממילא אם ישלחו, שם אף אם לא יביאוהו אינם מרגלים. וזה אינו דבמה יצאו מחשש מרגלים בשליחות לחוד אלא דקאי על ויקח. את אחיכם כו' דאם לא תקחוהו ותביאוהו אלי חי **(אמר המגיה ולפע"ד נ"ל ע"פ מה ששמעתי מתרצים בקושיא שהקב"ה דן את ישמעאל באשר הוא שם, ולמה לא דן אותו על שם סופו כמו בבן סורר ומורה עמדה תורה על סוף דעתו, ותירץ מהרש"ל דלאותו אדם עצמו לכשיחטא אח"כ דנין אותו על שם סופו ולא בישמעאל שכשר היה רק לדון אותו על שם שעתידים בניו להמית ישראל בצמא זה לא אמרינן. ועוד תירץ כשאדם התחיל בחטא דנין אותו על שם סופו לאפוקי ישמעאל כשר היה באותו פעם ולפ"ז זהו שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם כי מצינו שהמרגלים שהיו מרגלים את א"י הם גלגול נשמה של אחי יוסף ורצה יוסף לדונם ע"ש סופם, ואמר מרגלים אתם. והם השיבו כשני התירוצים דלעיל כנים אנחנו דייקא דאין אנחנו בעצמנו מרגלים רק בגלגול, ובזה אין דנין ע"ש סופו. ועוד תירוץ אחר לא היו עבדיך מרגלים ועדיין לא התחלנו בחטא זה של מרגלים ועפ"ז מתורץ הדקדוק בלשונו של רש"י אל תאמר כן ר"ל לדון אותנו ע"ש סופו כנ"ל, וגם הדקדוק דהגאון בעל המחבר הלז במה שכפל הקרא לומר לא היו עבדיך מרגלים, (כ"ד אהרן הלוי הורוויץ הנ"ל).)**