דברי דוד טורי זהב חלק א סח

קיום הפתרון מה שפתרת לילך ולבקש נבון וחכם והודיעך אלהים לקיים דבר זה הנה אין לבקש יותר ממך

(מב) בגדי שש, דבר חשיבות הוא במצרים. כתב בדבק טוב בא אלי חכם אחד מא"י ואמר לי שאין פירושו פשתן כי שש הוא דבר חשוב נעשה מצבעונים הרבה והוא מלבוש שלובשין על כל הבגדים ואינו השש הנאמר במלאכת המשכן דפירש"י בתרומה פשתן וכאן לא פירש כן אלא שהוא דבר חשוב ע"כ

(מג) אברך וכו' עד מתי אתה מעוות עלינו כו'. נראה דבן דורמסקית חולק גם על פירש התרגום דהוא ס"ל שאין לחלק התיבה לשנים לעשותה שתי תיבות וזה קשה הן על התרגום הן על ר' יהודה רק שלא דבר אלא עם ר' יהודה דא"ת דלפירוש התרגום לא קשיא ליה לא היה לו לפרש פירוש שלישי אלא היה לו להסכים להתרגום

ובלעדיך, שלא ברשותך. דא"ל דה"ק שאין יכולת ביד שום איש, להרים רק לך יש רשות להרים, דא"כ היה לו לומר רק אתה מאי בלעדיך אלא דגם לאחרים יש כח להרים אלא שאתה תתן רשות

לזה

(מה) פוטי פרע, על שנסתרס מאליו. מלת פרע דהוא לשון, סירוס מלשון וירא משה את העם כי פרוע הוא ותרגומו בטיל הוא, ה"נ כן הוא שנתבטל מתשמיש והורה לנו הכתוב שנעשה זה בעבור יוסף

(מז) ותעש הארץ כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. פי' אע"פ שתרגומו וכנשו כו' שהוא ל' אסיפה מ"מ שייך שפיר על זה לשון עשייה כי הכניסה היא העשייה

(מח) אכל שדה העיר וכו', ונותנין בתבואה מעפר כו'. פי' זו תקנה אחרת ומועיל בכל ענין, כי שתי דעות הם בב"ר ת"ק ור'

נחמיה

(מט) כי אין מספר,. תחילה אמר שהסופר חדל לספור, ואפשר לומר דמ"מ היה מספר אלא שהסופר לא רצה לטרוח ולספור מש"ה כתב כי אין מספר. ואי הא לחוד הו"א שהוא כפשוטו שאין כלל מספר וזה אינו דכל דבר בעולם יש לו מספר אלא שא"א לסופר לספור אותו

(נ) בטרם תבא שנת הרעב, מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון קשה מיצחק ששימש בשני רעבון כדפירש"י בפ' תולדות, ובפ"ק דתענית שנינו דחשוכי בנים מותר. אלא דקשה מלוי ששימש בשני רעבון שהרי כתיב אשר ילדה, אותה ללוי במצרים ודרשו לידתה במצרים ואין הורתה במצרים ואז היה רעב בשעת הורתה. והתוס' בפ"ק דיבמות כתבו דלאו לכ"ע אסור אלא למאן דבעי למיהוי חסידא ואחרים שמשו ויוסף לא שימש, ורבינו נסים תירץ דאין איסור אלא משום צערא דישראל והם היו יודעים שהיו בריוח דהיה להם תבואה אבל יוסף היה סבור שהם בצער לכן לא שימש ע"כ. וי"ל עוד דיעקב היה יודע שיש לו שבר במצרים כפירש"י לקמן וגילה זה לבניו ויוסף לא ידע אבל גם עיקר דהאי איסור תשמיש לאו לגמרי הוא בכל אופן אלא תשמיש שהוא לתענוג בעלמא אסור שראוי להצטער עם שאר הבריות אבל לקיים המין או דיצרו תקיף עליה ויש חשש השחתת זרע אין איסור, ודבר זה בכלל חשוכי בנים הוא אלא דמילתא דפסיקא נקט, ואע"ג דאמרו מכאן שאסור לשמש בשני רעבון ולמדוה מיוסף דמיירי בלידה דהא כתיב יולד לו שני בנים ואפ"ה אסור בשני רעבון אסמכתא בעלמא היא וע"כ לומר כן דהא אי לא הוה נולד לו קודם הרעב היה חשוכי בנים והיה מותר ואפ"ה אמר קרא בטרם תבוא שנת הרעב משמע שברעב אסור אלא דלא ילפותא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא והיינו איסור תשמיש משום תענוג לחוד אסרו

(נו) על כל פני הארץ, מי הם פני הארץ אלו העשירים נראה דקשה היה לו לומר להיפך על פני כל הארץ למה הקדים כל לתיבת פני דהא קאי על הארץ ע"כ תירץ דהיינו העשירים וכן אמרו בב"ר אר"ש בר נחמני לא התחיל הרעב תחילה אלא בעשירים כו'

מב (א) למה תחראו, למה תראו עצמכם, פירוש כי תתראו אל אחרים הרואים אתכם ועל זה אמר למה יהיה זה שאתם תהיו נראים כשבעים ועל זה קשה מה התרעם על בניו במה שאחרים רואים אותם כן. לזה פירש למה תראו שאתם מראים עצמכם כן וגורמים שאחרים יראו אתכם כן

כאילו אתם שבעים. קשה הא באמת היה להם תבואה כמו שפירש"י תו קשה דבפ' דברים פירש"י על כי ה' אלהיך, ברכך לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים. וצ"ל דדוקא כשיש ברכה מרובה אז יראו עצמם עשירים אבל כשאין להם הרבה רק לפי שעה אז לא יראו עצמם עשירים, מש"ה אמר כאן אתם יש לכם תבואה לפי שעה ואתם מראים עצמכם כאילו אתם שבעים ויש לכם תבואה הרבה. ובזה אתי שפיר, שזכר בני אדום וישמעאל דהם הרחוקים מכם ואינם יודעים האמת אבל בני ארץ כנען שהיו בני יעקב קרובים להם ידעו שאין להם רק לפי שעה ואינם שבעים

(ב) רדו שמה, ולא אמר לכו כו'. רבים מקשים הא ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות כפירש"י כמה פעמים וגם אחר זה כתוב וירדו אחי יוסף עשרה לשבור כו'. ונראה לתרץ