דברי דוד טורי זהב חלק א סו

כמו שזכרנו לא הותר אלא עד שהיתה מעוברת ויקויים זרע להמת, וזהו משמעות הל' של יהודה שאמר לאונן בוא אל אשת אחיך ויבם אותם והקם זרע לאחיך משמע שאין לך היתר אלא מצד הקמת זרע לאחיו ותו לא, ואע"ג דגבי יבמה קי"ל כיון שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר מ"מ קודם מ"ת שהיה היבום מצד המנהג לא היה כן כמ"ש הרא"ם לעיל לענין קריאת הבן בשם המת דאח"כ נתחדשה הלכה, ועפ"ז יתיישב הכתוב טפי במ"ש וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע כו' שהקשה הרמב"ן מה היה הענין שהשחית זרעו ואדרבה הרבה אנשים מרוצים בכך לקרוא לבניהם כשם אחיהם. אבל השתא ניחא שהיה יודע שאחר שתתעבר ותלד תהיה אסורה לו ע"כ היה צר לו ושיחת זרעו שלא תתעבר

וי"א שלא פסק. דס"ל שהיה הדין בהם כמו לדידן ביבמה שהיא כאשתו לכל דבר

והנה תאומים. ע"ל פרשת תולדות

(ל) אשר על ידו השני כו', כנגד ד' חרמים. הקשה הרא"ם הא איתא בפרק נגמר הדין (מ"ג:) א"ר יוסי בר חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע ר' יוחנן אמר ה' ד' בימי משה ואחד בימי יהושע ממילא כ"ע לא ס"ל ד' ותירץ דלא חשיב אלא ארבעה של ימי משה וס"ל כר' יוחנן ומה שלא רמז אלא אותן שבימי משה מפני שאותן שבימי משה לא נענש עליהם כו' עכ"ל ולא ידענא כאן קושיא דדברי רש"י כאן הם במדרש רבה בשם ר' יודן ארבע ידות כתיב כאן כנגד ארבעה חרמים שהוא עתיד ליטול מן החרם חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של יריחו וחרמו של כנענים עכ"ל. הרי שדעת ר' יודן שלא כהנך אמוראי דס"ל בימי יהושע היו שנים דהיינו של יריחו ושל כנענים, וזהו דלא כמאן מהנך אמוראי דס"ל בימי יהושע היה אחד ודברי רש"י הם כר' יודן

לט (א) ויוסף הורד כו', ועוד כדי לסמוך כו' לעיל בפסוק ויהי בעת ההיא וירד כו' כתב רש"י הטעם שהורידו את יהודה מגדולתו ולא הוזכר שם הטעם השני דכאן משום דהכוונה היתה לשם שמים. וראיתי בזה תירוצים בלתי ישרים בעיני ונ"ל דלק"מ דכבר כתבתי לעיל דרש"י לא דרש סמיכות אלא בא בא לפרש מאמר הכתוב ויהי בעת ההיא משמע דהכתוב עצמו אומר שיש שייכות במעשה יהודה למעשה דיוסף דזה גרם לזה דהיינו שהורידוהו מגדולתו בשביל מעשה שלמעלה משא"כ בטעם השני דכאן לא שייך לומר על זה ויהי בעת ההיא, שהעת לא גרם לזה שיהיה לשם שמים, אבל כאן דלא באנו אלא לתרץ לשון ויוסף דמשמע שקאי אדלעיל שפיר י"ל דקמ"ל דהכוונה היתה לשם שמים כמו לעיל: (ו) ויחי יוסף יפה תואר, כיון שראה עצמו מושל כו'. נראה הוכחה לזה דאי תימא כפשוטו מפני שראתה אותו הדור חשקה בו קשה לשון ויהי יוסף יפה תואר משמע לשון ויהי שבאותה שעה נתחדש והיה כך אלא היה לו לומר ויוסף היה יפה תואר כמו ברחל דכתיב ורחל היתה יפת תואר, דהא יוסף היה מעולם יפה תואר ומאי קא ממעט במלת ויהי, ע"כ פירש שנתחדש יופי שלו ע"י סלסול בשערו וקמ"ל דמזה נעשה מכשול. ועל זה קשה הא כתיב אחר הדברים האלה דמשמע לא באותו פעם שנעשה יפה מראה לזה כתב שכ"מ שכתוב אחר הוא סמוך ולא אחרי שהוא מופלג

(ט) וחטאתי לאלהים, בני נח נצטוו על העריות. נל"פ דברי רש"י בזה דמאי חטא לאלהים, בזה דהא האיסור בזה משום אשת איש וקי"ל אין אישות לעכו"ם דאמרי' פרק ארבע מיתות (נ"ב:) אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת עכו"ם וי"ל דבריש כי תצא פירש"י אשת יפת תואר אפילו אשת איש וכבר כתבו התוס' בזה בקידושין בפ"ק (כ"א.) דמ"מ יש איסור בזה מחמת ודבק באשתו ולא באדרת שנאמר בבני נח ג"כ, א"כ זהו שאמר שיחטא לאלהים אע"פ שאין אישות לעכו"ם מ"מ בני נצטוו על העריות מכח ודבק באשתו וא"כ שפיר יש איסור כיון דיש עריות להם ממילא יש אישות להם: ויש להקשות דהתחיל יוסף לומר הן אדוני כו' דמשמע שהקפיד על שימרוד על אדוניו ואח"כ הוסיף שיחטא לאלהים עשה מהעיקר תוספת וטפל ואיפכא היה ל"ל. ונ"ל דהיא לא תבעתו רק לשכב אצלה ולא לתשמיש כמ"ש המפרשים בזה, והשיב יוסף דזה לא יתכן מתרי טעמי חדא דהן אדוני כו' כי אם אותך באשר את אשתו דהיינו בענין שאת אשתו לא לתשמיש כי הוא נעשה סריס רק שהוא שוכב אצלך ואם אני אעשה כך אמרוד באדוני שאני אעשה מה שדרכו לעשות שנית. וחטאתי לאלהים דהיינו שאם אשכב אצלך סופי לבוא לידי זנות וחטאתי לאלהים (זה פירוש הגון בס"ד)

(יא) לעשות מלאכתו כו' וחד אמר לעשות צרכיו עמה יש להקשות למה מפרש לחובתו של יוסף ולא כאידך מ"ד מלאכתו ממש, וי"ל דקשה לו למה אמר מלאכתו ולא מלאכה סתם דהיינו מלאכה של האדון, ע"כ מתרץ לעשות צרכיו עמה והיא מלאכתו ולא של האדון. ומטעם זה אמר התרגום למבדק בכתבי חושבניה דקשה מ"ש מלאכה זו משאר מלאכות אלא דמתרגם לשון מלאכתו דהיינו דשייך דוקא לו וזה בבדיקת חשבונות

(יד) עברי מעבר הנהר מבני, עבר לעיל בפרשת לך לך גבי אברהם העברי