דברי דוד טורי זהב חלק א סג

אלא דהאיש אמר תחילה מה תבקש כלומר הרי הם חושבים על רעתך לאיזה צורך תבקשם, על זה אמר יוסף ב' דברים האחד את אחי כלומר מצד אחי גם אם אפול לא ימלאו לבם להזיק לי כי לא ישלחו ידם עלי. השנית הגידה לי כו' ואלכה להם השיב לו נסעו מהאחוה ולא תסמוך על זה לומר שלא ישלחו בך ידם כי שמעתי אומרים שמבקשים לך נכלי דתות ע"י אחרים ולא יראו הם עצמם במיתתך, ועל זה סמך יוסף לאמר שאלך אחרי אחי ואקדים עצמי אליהם באופן שיצטרכו לשלוח יד עלי וזה לא יעשו, ועפ"ז הוה דותינה ג"כ על שני דברים, האחד עכ"פ כפשוטו שם מקום תשובה על הגידה לי איפה הם, וגם תשובה על את אחי אנכי מבקש לומר שלא ישלחו בך יד וע"כ הלך לדותן וסמך עצמו שיקדים עצמו לבא אליהם, וע"כ כתב רש"י שאין המקרא יוצא מידי פשוטו כי תשובת האיש היתה על שני דרכים (וניחא הכל בס"ד)

(יח) אותו, כמו אתו עמו כלומר אליו נראה כונתו דויתנכלו פירושו שנתמלאו ערמומיות זה לשון משמע המילוי נעשה ע"י אחרים כמו שפירש"י על ויתפרקו, והאחרים דכאן היינו יוסף שהוא גורם להם מילוי נכלי ערמומיות, ועל זה שייך לשון אתו שהוא הגורם המילוי, כלומר אליו שלשון אתו אינו מתיישב עדיין דבמשמעות הוא כאילו הם עמו ניכלו מחשבות על אדם אחר, אלא אליו מתייחסים הערמומיות, ולשון עמו דנקט רש"י הוא ביאור על מילת אתו דהיינו דבתורה כתיב אתו חסר אלא דקרינן אותו בוי"ו וכאן אמרינן דהוה אתו בלא וי"ו ממילא משמעותו עמו

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו כו', רוח הקודש אומרת כן. נראה דקשה לו, למה כתב להשיבו אל אביו דמשמע שלא להצלה אמיתית נתכוין רק להסיר תלונת אביו וא"כ הוא נגד כבוד ראובן. לזה אמר דבאמת הוא נגד כבודו של ראובן ורוח הקודש מספר דבר זה ומגיד האמת שלא נתכוין רק שלא יתלה הסרחון בו. ואין להקשות מה יועיל שישליכנו לבור וימות שם. וי"ל דהוא לא ידע שיש שם נחשים אלא שאמר להם שימות שם ברעב והיה ראובן סובר שבתוך כך ביני ביני יקחנו משם

(כג) את כתנתו זה חלוק. משמע שתחילה פשטו החלוק מדנקטיה תחילה וקשה הא אי אפשר להפשיט התחתון קודם העליון, ותו קשה אשר עליו למה לי. ונראה דלא נקט סדר ההפשטה שעשו אלא הסיבה שהביאה ההפשטה וה"ק שהפשיטו כתנתו והטעם בשביל קנאת כתונת פסים אשר עליו לחוד ולא על שאר האחים מש"ה הפשיטו את הכתונת שלו, ולמדנו שלא ישנה אדם בנו אחד משאר בניו אפילו בדבר קל כדאיתא בפ"ק דשבת (דף י':): (כד) והבור רק וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו. קשה לא לימא רק אין בו מים לחוד ונידוק הא נחשים כו' ונראה דבאמת היו נחשים בחורין ובסדקים וראובן לא, ידע מזה דאם ידע לא היה זורקו דהא רצה להצילו ממיתה, ומש"ה ניחא דאם לא היה כתוב אלא אין בו מים הו"א דלא היה שם גם נחשים והא דאמר אין בו מים היינו לתרץ למה זרקו ראובן שם ולא נתירא שמא יש שם נחשים ע"כ מתרץ הפסוק דלא היה שם מים והיה יכול לראות שאין שם נחשים, קמ"ל ריק דמשמע אין בו מים וממילא קרא דאין בו מים אתא לדיוקא הא נחשים יש בו, והיינו בחורים וסדקים

(כז) וישמעו, וכגון וישמע יעקב אל אביו לעיל בפסוק זה סוף תולדות לא זכר רש"י כלום מזה, דשם אין לטעות ולפרש בענין אחר דהא מפורש שם אח"כ וילך פדנה ארם משא"כ כאן שלא כתיב רק וישמעו אחיו אפשר לפרש דלא היתה שם אלא שמיעה ולא קבלה הו"א שבאמת לא קבלו באותה שעה וראיה מדאמר אח"כ ויעברו אנשים מדינים כו' ואז וימכרו כו' משמע שמה שאמר יהודה למכור לישמעאלים לא קבלו ממנו ולא מכרוהו אז כלל ע"כ מביא רש"י התרגום שתרגם וקבילו דאף באותו פעם היתה מכירה כדפירש"י אחר זה וזה למדנו מוישמעו אחיו שהוא קבלה לעשות כן (כח) ויעברו אנשים מדינים, זו היא שיירא אחרת. יש תימא בענין מכירת יוסף דרש"י כתב כאן דהאחים מכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים וכן אמר הכתוב והמדנים מכרו איתו אל מצרים ואח"כ בפרשה זו אמר הכתוב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה, הרי שפוטיפר קנאו מיד הישמעאלים והם הורידוהו למצרים. ותו קשה דבריש הפרשה כתב רש"י פסים וחשב סוחרים וכאן לא הוזכר סוחרים למכירה בפני עצמה. ונראה דסדר מכירה היתה לישמעאלים וישמעאלים הורידו אותו למצרים ובמצרים מכרוהו הישמעאלים למדינים והמדינים לסוחרים שבמצרים והסוחרים לפוטיפר, נמצא שישמעאלים הקונים הראשונים ופוטיפר קונה האחרון מן הסוחרים, והכתוב אומר שפוטיפר קנאו מן הישמעאלים כי מורה לנו שתחילת המכירה היתה להתכלית לקנין של פוטיפר והוי כאילו קנהו פוטיפר מישמעאלים ע"כ אמר הכתוב שקנאו מישמעאלים. וזהו מרומז שפיר בפסוק אורחת ישמעאלים הולכים להוריד מצרימה שהוא לשון מיותר כי היה לו לומר בקיצור יורדים מצרימה, אלא הפירוש הוא שהישמעאלים הולכים להוריד את יוסף למצרים לפוטיפר כי זה היה תכלית כוונת הש"י באותה