דברי דוד טורי זהב חלק א נט

נקראים פכים קטנים, וה"נ איתא פ"ק דב"ק האי לישנא דפכים קטנים

לג (ה) מי אלה לך, מי אלה להיות שלך נראה דקשה, לו, אם כוונת עשו לשאול מי הם אם בניו או לא מה זה שאמר לך, היה לו לומר מי אלה כמ"ש יעקב ליוסף. ועוד קשה מה השיב יעקב הילדים כו' בה"א הידיעה ומה יש ידיעה בזה והלא עיקר שאלתו על זה. ותו מה סיים אשר חנן אלהים מי ביקש זאת ממנו. ונראה דהוא בענין זה שהרשע עיקר שאלתו על הנשים כדרך הרשעים ואגב כלל גם הילדים, וכ"כ הרמב"ן שעל הנשים שאל אמות הילדים ויעקב השיב על הילדים ודרך מוסר לא רצה להשיב על הנשים והבין עשו שאמותיהם של אלו הילדים הם עכ"ל. וע"כ אמר מי אלה להיות לך כלומר מי הנשים שלך אם כולם בקדושין וכתובה או פילגשים וע"כ אמר להיות לך לשון הויה שהוא קדושין וממילא הילדים אינן רק בני פלגשים ואולי יקח אחת מהם לו. והשיב יעקב הילדים אשר חנן אלהים אותי ומזה תדעו כי נשים ראויות הם לי וכשירות ובקדושין

(י) אל נא, אל נא תאמר כן. תיקן בזה שעשו אמר יהי לך אשר לך ובכפל לשון רמזת לי שאתה מודה על הברכות, הנה ראש דברך שאמרת יהי לך ואינך רוצה ליקח ממני אני אומר אל תאמר כן. אבל סוף דבריך בהודאה על הברכה שפיר אמרת וחילוק זה יש במשמעות הלשון דאל תאמר כן פעם אחרת כי בהודאה שכבר הודה אמירתו לא תועיל ולא תזוק אמירה עוד הן רוצה הן לא רוצה, אבל בענין קיבול מתנה ממני ואמרת שאינך רוצה בזה ודאי יועיל אם תאמר שאתה חוזר ורוצה ליקח, ע"כ אל נא תאמר כן עוד אלא חזור בך ותקבל

(יא) אשר הבאת לך, לא טרחת בה ואני יגעתי להגיעה כו'. זה צריך ביאור דאם היה טורח בה כל שכן שיש סברא שיקחנה כיון שהיה לו טורח בשבילה ונראה דה"ק מה שאני מפציר בך ליקח לא תאמר שאין אני עושה כן בלב שלם אלא אני נהנה ממה שתקח ממני, חדא שאתה אינך מבקש כ"כ את, המתנה כיון שלא טרחת בה ואפ"ה אני מפציר בך. שנית שאני טרחת להגיעה לך ממילא מוכח שאני נהנה ושמח בלקיחתך ממני

יש לי כל, כל סיפוקי. לכאורה זה תמוה דהא כל הוא יותר מרוב. ולמה אמרינן שעשו אמר בלשון גאוה יש לי רב.. ונראה לפרש ע"ד שכתבו התוספות בפרק איזהו נשך בענין היתר רבית מעכו"ם דמותר בכדי חייו של ישראל מש"ה אמר יעקב שפיר יש לי כל סיפוקי, פירוש כל הממון נחשב לי לסיפוקי עבורך. אבל עשו אמר דרך גאוה שאני איני משועבד לשום אדם וכל מה שיש לי הוא רב כיון שאיני צריך לתת לשום אדם (כנ"ל נכון)

(יב) נסעה כו', אמר ליעקב נסע דל"ת דנו"ן דנסעה היא שימוש לשון רבים כלומר אני ואתה נסע ביחד, זה אינו אלא הנו"ן שורש ולא קאי אלא על יעקב שעשו, אמר לו אתה יעקב נסע. וא"ל למה באמת לא פירש"י ותרגום לשון רבים שעשו אמר אני ואתה נסעה וכמו שאמר ונלכה נראה דא"כ קשה ל"ל כפל נסעה ונלכה, בשלמא אי קאי על יעקב לחוד ה"ק אתה יעקב נסע אתה תיכף ואני אחריך ואשיג אותך ואלכה לנגדך משא"כ אם בלשון רבים קשה הכפל

(יג) עלות עלי כו' מוטלות פירוש דאין עלות עלי שייכים להדדי דאין לזה פירוש אלא דחסר מלת מוטלות וה"ק הצאן והבקר שהם עלות כבר הם מוטלות עלי,

ליד) עד אשר אבא וגו', ואימתי ילך בימי בן דוד תחלת דברי רש"י משמע שלא נתכוין כלל לילך אצלו אלא להציל עצמו קאמר כן, וא"כ איך אמר ואימתי כו' משמע דעכ"פ ברור הוא שילך לשם אלא דלא עתה ילך שם, ונראה דיש דקדוק בלשון עד אשר אבוא אל אדוני כו' מדאמר עד משמע שעד אותו זמן יתנהל לאט ואח"כ כשילך מהר שעיר לאביו לא יתנהל לאט וזה אינו דמאי עדיפותא בהליכה שאח"כ מהליכה דעכשיו להר שעיר, ע"כ יבין עשו שרצונו להשאיר אצלו צאן ובקר וילדיו ויוכל אח"כ ללכת מהר לאביו. ויעקב נתכוין באמת במאמר עד לדרך אחר, שיתנהל לאט עד פעם אחר שאז לא יתנהל לאט אלא הליכה פשוטות. ועל זה אמר רש"י ואימתי ילך כלומר שעכשיו יתנהל ולא ילך ואימתי ילך כלומר הליכה פשוטה ולא יתנהל לזה אמר בימי בן דוד, (כנ"ל בזה נכון

לד (יג) אשר טמא הכתוב אומר שלא היתה רמיה כו' אבל א"ל דזה דברי בני יעקב דא"כ צ"ל שדברו כן עם שכם והיה להם לומר טמאת את אחותנו לשון נוכח

(לא) את אחותנו, ית אחתנא. רבים מתקשים בהבנת רש"י בזה. והנראה לע"ד הוא בדרך זה. דמתחילה קשה לו מה תשובה השיבו לאביהם וכי אביהם לא ידע מעשה הרע אשר טמא אחותם ומה חדשו לו בזה. אלא דחדשו לו דבר זה, אם לא היינו עושים נקמה היתה אחותינו נחשבת להפקר דמה שנעשה כבר לא נחשב הפקר בשביל זה, אלא אם היינו מחרישים על ידי זה, נתגלה שהפקר יש בדבר אחותנו מהיום והלאה. וזהו כונת התרגום שתירגם הכנפקת ברא ובשאר דוכתי במקרא לא תרגם על זונה נפקת ברא אלא מטעיתא, אלא