דברי דוד טורי זהב חלק א נח

שאין לך הוכחה ממילא אתה כשאר אדם ואין לך ראיה כלל ממילא אין להאמין לנבואה שלך, (כנ"ל נכון בס"ד)

(ח) ויירא כו' ויצר, אם יהרוג אחרים. אבל איפכא ליכא למימר דויירא קאי על יהרוג אחרים דויצר לא הוה רק צער בעלמא ומסתבר דזה קאי על אחרים וא"ל הא אם יהרוג אחרים אין עליו עונש כי רודפים הם מ"מ צער הוא לו שעל ידו יבא לידי זה כמ"ש מגלגלין חובה ע"י חייב

(ט) המחנה האחת והכהו כו', ורוח גדולה וחזק הרי זכר ונקבה. פירוש ששם התואר של רוח הוא בלשון זכר ונקבה דגם תיבת חזק הוא תואר על הרוח. אבל ברוח גדולה כו' שהביא רש"י לפני זה אע"ג דבפסוק אחד הוא ג"כ לשון זכר דהיינו מפרק מ"מ תיבת מפרק אינו תואר לשם רוח אלא ענין אחר דהיינו פעולת הרוח ע"כ לא כתב שם רש"י שיש שם זכר ונקבה כמו שכתב, אח"כ

והיה המחנה הנשאר לפליטה, על כרחו. מלשון והיה קדייק דמשמע שכן יהיה בודאי. והרא"ם כתב לא מלשון והיה דייק דהראב"ע הקשה על זה מן והייתי לי לישועה (ש"ב י') שפירושו אולי תהיה לי לישועה אלא מלשון הגמרא דייק רש"י מדאמר שהתקין עצמו לג' דברים כו' ובחנם כתב דברים אלו שאינן מיושבין אלא לשון והיה משמע ודאי וגם בפסוק והיתה לי לישועה גבי מלחמת יואב ואבישי פירושו כן שאע"פ שאין הישועה בודאי מ"מ הווייתו לעמוד עצמו לישועה היא ודאי. וכן כאן אמר שתיכף שתתחיל המלחמה תהיה פליטה למחנה הנשאר. וזהו הוא בודאי שבידו לנוס משם, אע"פ שספק אם תועיל הפליטה

(י) ואלהי אבי וכו' בשתי הבטחות אלו. נראה דהוצרך להזכיר הבטחה יתירה שבאה אפי' אם יתלכלך, בחטא אחר כך לכך בא בתפלתו להזכיר זה

(יא) קטנתי וכו', לכך אני ירא כו'. דאילו היו לו זכיותיו הרבים היו מגינים עליו להנצל מעשו וכבר זכרנו שע"כ צ"ל שהיה מתיירא מלכלוך חטא,

(יג) היטב איטיב כו', בזכות אבותיך. בזה מתורץ קושיית הרמב"ן דהקשה מה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אח"כ. דמ"מ זכות אבות אינה מתבטלת

(טו) עזים מאתים וכו', אינה מקבלת זכר דאל"כ אין שייך לעונות לענין מספר נקבות לזכר כיון שיוכל לשמש עם אחת הרבה פעמים

ולגמלים שהולכים כו' ס"ל כדרך מדרש אגדה דמביא רש"י אחר כך דבניהם הם הזכרי' וא"כ מסתמא הויין זכרים כמספר הנקבו'

(טז) גמלים מיניקות וכו', בנאיהם. נראה דבעל המדרש הזה הוקשה לו מהא דאיתא בפרק הספינה (דף עח:) המוכר את הפרה לא מכר הולד מכר החמור מכר הולד. ומקשינן אי דאמר היא וולדה מאי שנא פרה דלא מכר הולד אי דאמר סתם מאי שנא חמור דמכר את הולד א"ר פפא דאמר פרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה אמר מניקה בשביל החלב אבל חמור לא שייך לחלבה א"כ למה אמר מניקה אלא ודאי היא וולדה קאמר ואם כן ה"נ דאמר גמלים מניקות דלא בעי לחלבה ולמה זכר מניקות אלא ודאי ולדות שלהם א"כ למה לי אח"כ ובניהם בפירוש. אלא ודאי דהיינו בנאיהם הם הזכרים ולא זכר הכתוב בפירוש הזכרים משום צניעות הגמלים. והרא"ם פירש בענין אחר והנכון כאשר כתבתי

(כג) ואת אחד עשר ילדיו, ודינה היכן היתה. וא"ת מנלן דדינה לא היתה שם דילמא אחד מן השבטים לא היה שם י"מ מדכתיב לקמן שאמר יוסף לבנימן אלהים יחנך בני ופירש"י בכל השבטים שמענו חנינה חוץ מבנימין לכך ברכו יוסף בחנינה ואם איתא דאחד משאר שבטים לא, היה שם ממילא לא שמענו חנינה באותו שלא היה שם ולא מצינו במקום אחר שנתברך בחנינה חוץ מיוסף אלא ודאי כולם היו שם חוץ מבנימין א"כ אותו שחסר היא דינה. ואין זה מספיק דאפי' אם היה משבטים נסתר בעת ההיא מ"מ היה עמם ושייך שפיר בכלל החנינה אשר אמר יעקב כי יעקב ודאי לכולם נתכוין אע"פ שהיה נסתר מעשו. ותו דלא היה לרש"י לומר בלשון פשוט ודינה היכן היתה אלא היה לו לומר ודינה לא היתה שם. אלא דרש"י מדקדק לשון הכתוב ואחד עשר ילדיו דמשמע שמספר של אחד עשר הוא פשוט וברור כמו שתי נשיו ושתי שפחותיו וא"כ אם היה אחד מהשבטים נחסר שם הרי אין מספר אחד עשר צודק דמשמע הידיעות לעיל וכאן לא היו כולם באמת אלא ודאי דעל הזכרים קאמר שהם אחד עשר ובתו לא היתה בכלל ועל זה נותן טעם למה

(כד) את אשר לו, עשה עצמו כגשר. נראה פירוש הענין שמתחלה עבר את מעבר יבוק כמו ויעבר אברם בארץ דפירש"י נכנס לתוכה ה"נ נכנס להמעבר ועמד שם באמצע הנחל על המעבר ונטל משפה זה והניח לשפה אחרת ילדיו וכל מטלטליו

(כה) ויותר יעקב, שכח פכים קטנים. בפ' ג"ה פירש"י דכל הכלים החשובים כבר העביר, דכתיב לעיל מיניה ויעבר את אשר לו והוא לא נשאר אלא על פכים קטנים שלא הספיק להעבירם וחשכה, לו. ופכים קטנים לאו דוקא, אלא כלים שאינם חשובים