דברי דוד טורי זהב חלק א נז

אבל אם תענה את בנותי לא שייך אלא על לבן

לב (ג) מחנים, ושל א"י שבאו לקראתו הקשה הרמב"ן שהרי עדיין לא הגיע יעקב לא"י ורחוק היה משם ויעבר את מעבור יבוק שהיא דרומית מזרחית של א"י ועדיין יש לו לעבור גבול עמון ומואב כו' ולפי מ"ש רז"ל שכל מהלכיו היה בקפיצת הארץ לק"מ: פרשת וישלח (ה) גרתי כו', ותרי"ג מצות שמרתי. בודאי אין לעשו נפקותא בשמירת המצות של יעקב אלא דיעקב אמר דבריו גם למלחמה כדאיתא בב"ר שנגש לג' דברים דהיינו אם תרצה להלחם בי יש בי כח לעמוד כנגדך כי יש לי זכות קיום המצות, דרמז לו שלא יחשוב שלא קיים התורה ויתקיים המאמר והיה כאשר תריד כו' ויש מקשים היאך אפשר לקיים כל תרי"ג מצות והלא יש ביניהם מצות הנוהגות לכלל ישראל כגון הקמת מלך ובנין ביהמ"ק. ויש לומר דאמרינן במנחות כל העוסק בתורת קרבנות כאילו הקריב אותם ה"נ קאמר שעסקתי בתורה של כל המצות והוה כאילו קיימתים ועיין בפרשת תולדות בפסוק וישמור משמרתי מה שכתבתי שם

(ו) ואשלחה להגיד לאדוני, להודיע שאני בא אליך. משמע דהאי ואשלחה אינו מקושר למה שלפניו וכ"כ הרמב"ן לפירש"י וא"כ קשה דמה שאמר קודם לזה ויהי לי שור כו' אין לו שום ענין וכוונה מה נמשך ממאמר זה. ותו קשה מ"ש רש"י להודיע, מה שייך ידיעה כיון שהוא מגיד כן בפירוש. ונראה דשפיר יש לו קשר עם ואשלחה דהיינו שיעקב עשה עצמו עבד לעשו ומה שקנה עבד קנה רבו ובודאי כל זמן שאינו אצלו לא יועיל זה לעשו כי לא יוכל לגבות ממנו אם הוא אינו אצלו כי אין לעשו שום קנין ויעקב יוכל לחזור בו. ע"כ אמר ואשלחה להגיד לאדוני שאני אבא אליך וממילא קנית את הכל מכח רשותך שהוא קונה ולא אוכל לחזור בי ממה שאני עושה עצמי עבד ובאמת לא יגיד לו בפירוש שאני בא אליך אלא ואשלחה להגיד שיש לי כ"כ בהמות וממילא תדע שאני מקנה לך הכל דאל"כ למאי נ"מ אני מודיעך שיש לי כל כך. וע"כ כתב רש"י להודיע כו' דהיינו ע"י שאני שולח להגיד לך שיש לי שור וחמור ואתה תקנה הכל בזה תדע שאני בא אליך דאל"כ אין תועלת בהגדה זאת

(ז) באנו אל אחיך וכו', עודנו בשנאתו לשון זה אינו במשמע בלשון אל עשו. דאף ע"פ שיש יתור בלשון אל עשו מ"מ בזה יש לתרץ דה"ק אתה סבור שאחיך הוא ואוהבך ביותר משאר שאינו אח והאמת אינו כן אלא הוא כעשו דהיינו כאיש נכרי ואינו אוהבך ומ"מ לא ימשך מזה שהוא שונאך ומבקש רעתך אלא סתם לא אוהבך ושנאה מנלן לרש"י. אם לא שתאמר ששם עשו מורה על שנאה וזהו דוחק. ונראה דקשה בפסוק שאמר וגם הולך לקראתך על מה קאי לשון וגם, אלא דה"ק שהוא עודנו בשנאתו, וא"כ פשיטא שאין לך לילך אצלו אלא אפי' גרע מזה שהולך לקראתך וארבע מאות איש עמו למלחמה שמא יהרוג כו'

בברכות (דף ד) ר' יעקב בר אידי רמי כתיב ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב ומשני אמר שמא יגרום החטא ותניא עד עמך ה' כו' ראויים היו ישראל שיעשה להם נס בביאה שניה כמו בביאה ראשונ' אלא שגרם החטא והקשה הרא"ם מברכות (דף ז) כל דבור שייצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר מנלן ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ואף ע"ג דבטל אשמידה מכח תפלת משה אפ"ה, נעשה משה, לגוי גדול. וא"ל דאם חטא אפי' בלא תנאי חוזר דקשה ממ"ש ירמי' (כ"ח) לחנניה הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה', הו"ל לחנניה לומר אע"פ שנבואתי אמת בטלה ההבטחה כי גרם החטא. ותו אמרינן בפרק במה בהמה (דף נה) מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה ויאמר ה' אליו וגו' והתוית תו על מנחות האנשים כו', ופי' רש"י שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו. ותירץ הרא"ם מה שתירץ. ול"נ לתרץ דודאי החטא גורם לבטל ההבטחה הטובה. והיינו אם הוא חטא גדול כההיא דחוץ מדבר זה ומש"ה היה יעקב מתירא שמא חטא שלו גדול וההוא דאפי' על תנאי אינו חוזר היינו בלא חטא שעשה אח"כ מי שמובטח אחר ההבטחה. ומירמיה עם חנניה ל"ק דאנן לא אמרינן דהחטא גורם אלא במקום שההבטחה היתה אמתית בלי ספק מפי נביא אמת מוחזק כבר. אז דבר תמוה הוא מאוד שיגרום חטא לבטל ואז צ"ל שחטא הגדול גרם, אבל חנניה היה נביא שקר ולא נתקיים בשום פעם נבואתו ואמר לו ירמיה אתה עושה עצמך נביא וצריך אתה להביא ראיה על שאתה נביא אמת דאל"כ אתה כשאר אדם וכל זמן שאין נביאתך מתקיימת מה לך הווכחה שאתה נביא ואין לך לומר שהחטא גרם דאנא אמינא לך מנלן לך לומר כן ושמא נביא שקר אתה וכיון