דברי דוד טורי זהב חלק א נו

למה הפריש הכשבים לבדם ולא לקח גם התישים והעזים שנולדו לו כן ויעשה מכולם העדר העקוד הזה אשר הוליך לפני הצאן ועוד שלא אמר שנולד שה חום ועוד כי לפי דעת הרב אין בכשבים נקוד וטלוא שאינם שכרו ולא עשה בהם מקלות עכ"ל. ולפי הנראה אין כאן קושיא כלל דכבר זכרתי דבכבשים היו ב' שנייים היינו נקוד וטלוא וחום, ובעזים לא היה רק אחד דהיינו נקוד וטלוא. והנה יעקב עשה תחבולות לענין נקודים וטלואים דזה מהני בין לעזים בין לכבשים אבל לענין חום דלא שייך אלא בכבשים לחוד לא היה צריך לעשות תחבולה שיהיה חום כי די בתחבולה של נקודים וטלואים אלא שמצד עצמם היו נולדים חום בכשבים ולא היו שם נקודים כפי טבע של הבריאה. ע"כ אמר הכתוב והכשבים הפריד יעקב דהיינו שהיו שם ב' שינויים א' נקוד וטלוא שנעשה ע"י תחבולת המקלות וא' מעצמו בטבע בלי תחבולות אלו שניהם הפריד יעקב ומזכיר הכתוב אח"כ בפירוש דהיינו עקוד וכל חום בצאן לבן, הזכיר אצל חום צאן לבן ונקט רש"י אצל חום שמצא בצאן לבן כיון שלא היה דרך תחבולה כי בהם לא נעשה תחבולה רק צאן לבן הולידו אותם בטבע התולדה. וכיון שזכר ההפרדה של כבשים מטעם שהיה שם נקוד וטלוא ממילא פשוט שהפריד גם הנקוד וטלוא של העזים ולא נקט כבשים אלא מצד חום שמצא בצאן לבן דהיינו בכבשים דוקא. ובכל אלה שהפריש עשה עדר לבדו קודם הליכת צאן לבן כדי שצאן לבן שביד יעקב צופות אליהם ויולידו כמותם ותחבולה זו מותרת כמו שזכרנו לפני זה כי לא נשתמש בפועל בצאן שהוא של לבן לענין תחבולות שלו. והשתא לא קשיין כלל קושיות הרמב"ן והוא לא נחית לפרש דברי רש"י כמו שזכרנו וגם מפרשים של רש"י לא פירשו כך והענין נכון כמו שזכרנו בס"ד. וחכם הרזים יראנו בתורתו נפלאות

לא (יז) את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות כו'. רבים מקשים הא בפ' וישלח כתיב גבי יעקב נמי ויקח יעקב את נשיו ואת שפחותיו, ודחקו לתרץ ולי נראה דלק"מ דכאן שלבן ביקש לעקור את הכל ממילא כל הקודם לברוח טובה היא לו ע"כ נשא את בניו תחלה שהם חביבים לו יותר משא"כ בוישלח שהלך לקראת עשו וכל הקודם לעבור הוא יותר בסכנה מכח עשו ע"כ עיכב בניו עד לבסוף. וא"ל א"כ למה לא העביר השפחות קודם לנשיו י"ל דהשפחות היו צריכות לילך אחר האמהות כדי לשמשן בהליכתן. בדרך וגבי משה נמי כתיב בפ' יתרו ויקח משה את אשתו ואת בניו כו' ע"כ הקדימה ללכת כי אין בה מעלה

(כד) מטוב עד רע כל טובתן של רשעים כו' קשה טובא היאך דבר לבן עם יעקב כמה דברים אחר שהוזהר שלא ידבר עמו מטוב עד רע משמע כלל לא ידבר עמו ונראה לפרש דה"ק השמר לך מדבר עם יעקב פי' שלא ידבר להיות עם יעקב כלומר שיעקב יחזור אליו מטוב עד רע, פי' הן שידבר עמו דברים טובים לפתותו שיחזור לו, עד רע פי' שיגזם עליו ויעשה לו מורא שישוב עמו, כל זה לא יעשה. ודבר זה קיים לבן שלא דבר עם יעקב כלל אודות החזרה עמו אלא שאר דברים דבר עמו (כנ"ל נכון)

(לג) באהל יעקב, הוא אהל רחל. פי' שתי פעמים היה שם כי אהל יעקב הוא ג"כ אהל רחל שמו, דאם תפרש אהל יעקב כפשוטו ולא בא אל אהל רחל רק פעם אחת לא היה לו לומר כלל ויצא מאהל לאה אלא ובאהל רחל. וא"ל כיון שקודם האמהות בא אל אהל רחל למה לא הזכיר ויצא מאהל לאה ויבא לאהל רחל קודם אמהות וממילא מכח קושיא דויצא ידענא דפעם שנית נכנס לאהל רחל, די"ל דהפסוק אומר תחילה כסדר הליכה הפשוטה ואח"כ אומר הליכה השנייה אע"פ שבאמת קודמת להליכת אמהות

(מב) ופחד יצחק, נתירא לומר אלהי יצחק כו' צריך פירוש מה המורא הזאת כיון שהקב"ה קראו כן ודאי אין חשש אח"כ כי על מי יש לסמוך זולתו ית' ונראה כיון דטעמו של הקב"ה היה מחמת שהיה חשוב כמת ולא יוכל לעשות רע זה קצת נגד כבודו של יצחק כי יותר יש מעלה מי שכח בידו לעשות רע וכובש יצרו, זהו המורא שלו

(מו) לאחיו, הם בניו כו'. קשה וכי בנים אינם נגשים למלחמה בשביל אביהם כמו אחים, וי"ל דאחים נגשים למלחמה בלי שאלה ממנו משא"כ בנים מתיעצים תחילה עם אביהם. וכן איתא גבי שמעון ולוי אחי דינה שהרגו שכם ולא שאלו עצת אביהם תחילה כדפירש"י על בני יעקב שמעון ולוי בניו היו ונהגו עצמן כשמעון ולוי ויש מקשים מנליה לרש"י דעל בניו קאי שמא על אחיו של לבן כמו ויאמר פרעה לאחיו דפירושו לאחיו של יוסף וכן פי' הרמב"ן באמת כאן ולאחיו של לבן וי"ל דגבי פרעה הוזכר תחילה אחיו של יוסף שהיו לפני פרעה משא"כ כאן דלא נזכר אחיו של לבן תחילה ובסמוך גבי ויקרא לאחיו לאכול לחם פירש"י דהיינו לאוהביו שם א"א לפרש על בני יעקב כי כתיב שם ויקרא לאחיו משמע שלא היו אצלו וצריך קריאה וזה לא שייך גבי בניו שהרי עמו היו הולכים שם, ולא דמי למ"ש בפ' ויחי ויקרא יעקב אל בניו דשם היה לכל אחד דירה מיוחדת וקראם לו אלא כאן הוא לאוהביו של יעקב שהיו עם לבן קראם יעקב לכבדם בסעודה

(מט) והמצפה וגו', לפי שאמר כל אחד כו'. פירוש כל אחד אמר אשר יצף