דברי דוד טורי זהב חלק א מו

שבאה ליצחק אבל כאן מיירי קודם לזה

(נ) ויען לבן ובתואל, רשע היה וקפץ להשיב יש מקשים והלא גם בבני יעקב כתיב ויענו בני יעקב את שכם כו'. ואין כאן קושיא דשם בבני יעקב אפשר שלא היה מענה בפי יעקב בעת ההיא משא"כ כאן דכתיב ויען לבן ובתואל הרי שאף בפי בתואל היה מענה ההיא אלא שלבן הקדימו מפני רשעתו

(נב) וישתחו ארצה, מכאן שמודים על בשורה טובה. קשה למה לא פירש כן על מ"ש לעיל ויקוד האיש וישתחו לה', ובב"ר אמרו זה באמת על פסוק דלעיל. ונראה לתרץ דלעיל יש לומר דאין למדין מדבר זה שהדין הוא כך דשמא הוא עשה כן מצד חסידותו, אבל כאן יש יתור לשון שאמר הכתוב ויהי כאשר שמע עבד אברהם כו' דאין צורך לכתוב השמיעה דהא בהדדי היו יושבים אלא היה לו לומר וישתחו עבד אברהם ארצה לה', אלא דקמ"ל דנילף מזה למקומות אחרים שמודים על השומע בשורה טובה וא"כ גם הא דלעיל לאו מצד חסידות הוא אלא דין הוא, וזהו שכתב רש"י כאן מכאן שמודים כו' פי' דמזה אנו למדין למקומות אחרים

(נח) ותאמר אלך, ואף אם אינכם רוצים. הוכיח רש"י זה דאל"כ למה אמרה אלך היה לה לומר כן או הן. אלא דעליה גופה קשה מאין ידעה שאין רצונם שתלך שהוצרכה לומר כן. וי"ל דדקדקה בלשונם שאמרו התלכי עם האיש הזה ולא סיימו לומר אם לא כמו בכ"מ שיש שאלה כגון לעיל לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא, למען אנסנו אם ילך בתורתי אם לא, אלא ודאי לאו בדרך שאלה של ספק אמרו זה אלא דרך, קושיא של תמיה, אמרו כן התלכי עם האיש הזה הא ודאי אין זה מן הראוי, ועל זה השיבה אפילו הכי אלך ואין להקשות מפסוק האלך ואקרא לך מינקת מן העבריות דשם הוה שאלה ולא נאמר אם לא. דדוקא בשאלה ששני הצדדים שקולים אז שייך או לא משא"כ גבי מינקת דשם לא הוה שקולים דהא ע"כ צריך לה מינקת עברית דהא לא רצה לינק ממצרית א"כ הכרח, לקרוא עברית ולא אמרה האלך כו' אלא שלא לילך בלי רשות

(סד) ותרא את יצחק. ראתה אותה הדור. פי' הדור בלבושו והיתה סבורה שהוא איזה שר

(סו) ויספר העבד, גילה לו נסים שנעשו קשה דא"כ למה אמר אשר עשה. וי"ל דזה מקרא קצר וקאי על מי שבידו לעשות וזה הקב"ה כדרך שזכר רש"י תחילת בראשית

כה (ה) ויתן אברהם וכו' ברכת דייתיקי וכו'. דאל"כ מה נתן לו עכשיו והלא כבר נתן לו הכל ע"י שטר מתנה

(ו) הפילגשים וכו' אלא הגר. קשה הא כתיב לעיל ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה וכן כאן כשחזר ולקחה כתיב ויקח אשה א"כ היתה אשה גמורה לא פילגש. ונ"ל דאה"נ דלא היתה אלא פילגש דהיינו בלא קידושין מ"מ זה היה ע"פ הדיבור שיהיה הדין שלה כמו אשה. דהכי איתא בב"ר אמר רב זו הגר א"ל ר' נחמיה והכתיב ויוסף א"ל ע"פ הדיבור נשאה היאך מה דאת אמר מה יוסיף ה' דבר עמי א"ל והא כתיב ושמה קטורה א"ל שקטרה מצות ומע"ט, הרי שדבר זה נעשה ע"פ הדיבור שה' חפץ בכך וכמו שמצינו ביהודה עם מעשה תמר שבא עליה בענין הנמשל לזנות ואמרינן שם ממני יצאו הדברים, ומש"ה מתורץ נמי למה העביר אברהם נחלה שנתן כל אשר לו ליצחק והא קי"ל (כתובות נ"ג) אסור להעביר נחלה אפי' מברא בישא לברא טבא אלא דהיה ג"כ ע"פ הדיבור ודומה לזה אמרי' בר"ג שאמר טבי עבדי לא כשאר עבדים ה"נ לענין פילגש דכאן אינה כפילגש דעלמא

נתן אברהם וכו' שם טומאה מסר להם. פי' רש"י בפרק חלק דהיינו מעשה כשפים ושדים.. וקשה הא אפי' בן נח אסור בכישוף כדאיתא בסנהדרין ונראה דהוא ע"פ מה דקי"ל דמותר ללמוד מעשה כשפים כדי שיוכל לבטל כשפים. וע"כ אמר כאן שם טומאה מסר להם פי' שידעו כח הטומאה ובמה יבטלוהו

(ז) מאת שנה ושבעים שנה וגו'. עיין לעיל גבי שרה בתחילת הפרשה מה שכתבתי מזה

פרשת תולדות (יט) ואלה תולדות יצחק, יעקב ועשו כו' אע"ג דלא כתב תיכף יעקב ועשו. אבל לא נפרש אלה תולדות היינו גלגולים וסבות שהיו לו כמו שפירש"י באלה תולדות יעקב יוסף כו' דא"כ קשה מאי בעי הכא לומר אברהם הוליד את יצחק. בשלמא אם נפרש על יעקב ועשו ולספר סדר היחוס ממילא צ"ל יצחק בן אברהם הוזקק לומר אח"כ אברהם הוליד כו' מחמת ליצני הדור כו', ויש ח"ו מקום לליצני הדור כיון שילדה יעקב ועשו הו"א דעשו הרשע בא מאבימלך קמ"ל שהרי עדות יש כו' ויש מקשים מה העדות מכח קלסתר פניו דכל אשה המזנה היא מהרהרת בבעלה בשעת זנות ואימתו עליה ע"כ הולד הנוצר בעת