דברי דוד טורי זהב חלק א מה

גדול. וזה נלמד מדאמר למקנה ולא אמר לאברהם לחוד אלא דמרמז שהקנין נעשה בפירוש כן., וא"ל למה הוצרך באמת להתנות כן כיון דממילא קנה אותם הא ל"ק דאיתא בפ' המוכר את הבית האי מאן דזבין ארעא לחבריה צריך למכתב קני לך דיקלין ותאלין והוצין ואע"ג דכי לא כתב ליה נמי קנה מ"מ שופרא דשטרי הוא למכתב בפירוש משום ב"ד טועין וה"נ גבי קנין אברהם דכאן. (כנ"ל נכון בדברי רש"י)

כד (א) ברך את אברהם וכו' ומאחר שהיה לו ובן כו' האי ומאחר הוא לשון תמוה דהי' לו לומר והיה לו בן וצריך להשיאו אשה ותו דלגמרי הוא מיותר. ונראה דבא לתרץ מה, שקשה על מ"ש וה' ברך את אברהם בכל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו שהיו לו כל הברכות ואם כן. קשה למה נשא אשה דהא אמרינן כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, לזה אמר מאחר שהיה לו בן והיה צריך להשיאו אשה וקי"ל הוא צריך לישא ובנו צריך בנו קודם וא"כ כאן היה צריך להשיא לבנו ע"כ התעכב הוא מלישא אשה עד אח"כ

(ב) תחת ירכי וכו' חפץ של מצוה כו' יש מקשים למה לא השביעו במילת עצמו שהרי גם אליעזר היה נימול ונראה דצריך שיתפוס בודאי ידו על החפץ דהיינו המילה וזה א"א כי אם במילה של המשביע כי הוא מרגיש בזה משא"כ במילת הנשבע שמא לא יניח ידו על המילה ממש כי בודאי לא יגלה ערותו נגדו וכן הוא בשבועה שהשביע יעקב ליוסף

(ח) ונקית וכו'. מבנות ענר אשכול וממרא. קשה הא אח"כ על ואפנה על ימין פירש"י בנות ישמעאל או לוט ולא זכר ענר כו' ותו בנות ענר כו' מנליה לרש"י ונראה דיש לדקדק בפסוק אשר לא תקח אשה לבני כו' כי אם אל ארצי כו' דלמה לו הלאו דלא תקח כו' הא די לומר תלך אל ארצי ואל מולדתי כו', ודומה לזה מצינו במצות פסח לא תאכל ממנו נא כי אם צלי ואמרינן שם לעבור עליו בשנים וזה לא שייך אלא בצווי הקב"ה משא"כ באזהרת אדם כמו כאן מה לו אזהרה אחת מה לי שתים. ע"כ הכרח לומר שהצווי היה בדרך זה ששלש קפידות קפיד אברהם, האחת שלכתחלה יקח דוקא מארצו וממולדתו ותרתי לטיבותא שנית באם לא תזדמן לו אשה משם יקח ממולדתו לחוד דהיינו ישמעאל ולוט והם היו ג"כ בארץ ישראל. שלישית באם לא יזדמן גם באלו יקח מבנות ענר כו' ולא מכנענים אחרים וזהו מבואר בלשונו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אפי' בכנעני אשר אנכי יושב בקרבו דהיינו ענר ואשכול וממרא שהיו שכנים עם אברהם, אלא כן יעשה לכתחילה יקח מארצו וממולדתו, ואם לא יזדמן יקח ממולדתו לחוד ואם לא יזדמן גם זה אז יקח מכנעני אשר בקרבו דהיינו ענר כו', אלא שאלו השתי קפידות הראשונות אינם שוים דקפידא דארצו ומולדתו ביחד אע"פ שזה יותר חשוב מ"מ אם לא תאבה לילך עם אליעזר לא ילך יצחק עצמו לשם ליקח אותה ולהביאה לא"י כי אסור לו לילך לח"ל. אבל הקפידה השנייה שהיא בנות ישמעאל ולוט שהם ג"כ בא"י אין קפידא אם לא תרצה לילך עם אליעזר אלא יצחק עצמו יבוא אחריה, וע"כ אמר הכתוב ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך אלא יצחק עצמו יבא אליה זה לא תעשה אבל צווי דמולדתו לחוד דהיינו לוט וישמעאל יכול יצחק עצמו לילך אחריה ואם כ"ז לא יזדמן, ונקית משבועתי זאת. הקפיד לומר זאת כלומר אבל יש עוד אזהרה שלא תקח רק מבנות ענר כמוזכר לעיל ומש"ה כשאמר ואפנה על ימין כו' היינו אחר שלא יזדמן קפידא אחת מארצו ומולדתו אבל כאן קאי על שלא יזדמן לו שתי הקפידות הראשונות וא"ל מנלן שהיו כאן ג' קפידות שמא לא היו אלא שתים, זה ל"ק דהא אמר ואפנה על ימין כו' ע"כ שהיה גם קפידא זאת, והכל ניחא בס"ד

(טז) בתולה, ממקום בתולים. אבל מאיש לא ידעה לא נפקא זה דהו"א דמיירי מסתם מקום ידיעת תשמיש דהוא כדרכה ת"ל בתולה וממילא אנו צריכים לפרש לא ידעה על שלא כדרכה. ואע"פ שפחות משלש שנים בתוליה חוזרין מ"מ התורה מעידה שלא נטמאה בביאה לעולם אפי' בפחות משלש שנים,. אלא דאכתי קשה שמא באמת נבעלה שלא כדרכה פחות משלש שנים ואיש לא ידעה מיירי מכדרכה שהוא סתם מקום תשמיש ואצטריך למכתב ג"כ בתולה דלא היתה מוכת עץ, ואי לא כתיב אלא בתולה הו"א דנבעלה פחות משלש שנים וחזרו בתוליה ואין לתרץ דא"כ בתולה ל"ל ולא תטעה לומר מוכת עץ היתה דא"כ כיון דבאמת בתולה היתה ואפי' היתה מוכת עץ. הא חזרו בתוליה ואין כאן גנאי כלל. זה אינו דאטו שהיתה באה אצל יצחק ביומא דמישלם שנה השלישי' דודאי איזה זמן אחר השלש שנים ושמא היתה מוכת עץ קמ"ל בתולה וא"כ שלא כדרכה מנלן דלא נבעלה. ע"כ צ"ל דלא ידעה משמע לגמרי אפילו שלא כדרכה ובתולה ממעט מוכת עץ לאהר שלש שנים. וא"ל למאי נ"מ העידה תורה שלא היתה מוכת עץ והא אפי' אם היתה מוכת עץ אין זה גנאי לה י"ל דנ"מ לדינא דס"ל לרבנן דר' מאיר בפ"ק דכתובות דמוכת עץ כתובתה מנה ואמרינן הטעם במדרש מדכתיב כאן בתולה והיינו דלא היתה עץ ש"מ דמוכת עץ אינה בתולה ואין להקשות דהא איתא בילקוט ותפול מעל הגמל לפי שראתה ברוח הקודש שעתחד לצאת ממנה עשו נזדעזעת ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. דזה היתה אחר