דברי דוד טורי זהב חלק א כט

אברם הוא מיותר דגם לעיל לא הזכיר אברם אלא סתם הקריב לבוא ע"כ תירץ דהך אברם הוא מיעוט אבל לא שרה, וע"כ צ"ל כן דלפי מ"ש רש"י דהיה לו לומר כבואם ממילא לא היה מזכיר אברם. והא דנקט רש"י כבואם ולא אמר כבואו שלא יפול במלת כבואם ממילא כבואו אלא וי"ו במקום מ"ם וא"כ טפי ניחא כבואם אלא על זה לא מקשה אבל עיקר הקושיא דמלת אברם הוא מיותר

(טו) ויהללו אותה וגו' הללוה ביניהם. נראה שהוכרח לזה דויראו אותה שרי פרעה הוא מיותר דמדהללוה לפני פרעה ודאי ראוה תחילה אלא דקמ"ל תיכף באותו מעמד שראוה שם הללוה ואמרו הגונה זו למלך

(יז) וינגע ה' וגו' במכת ראתן כו' ובאבימלך לא היה זה אלא הקב"ה גילה לו בחלום. י"ל שאבימלך מלך הגון היה וראוי לדבר בו בחלום משא"כ בפרעה ע"כ הוכרח למכת ראתן, וכיוצא בזה מצינו בגמרא נבוכדנאצר מלך הגון היה וראוי לעשות נס על ידו

(כ) ויצו עליו. על אודותיו. דא"ל עליו על אברהם דמה צווי היה עליו ומשני לשלחו ולשמרו וצריך ביאור דקשה מאי לשלחו ולשמרו הו"ל למימר וללוותו כמ"ש על וישלחו דהלויה היא השמירה מנזק. ותו אי תרצה לומר דתרי מילי נינהו לויה ושמירה א"כ למה לא זכר רק וישלחו דהיינו הלויה ולא זכר השמירה,. ונראה דוישלחו פירוש כפשוטו דחשב פרעה אע"פ שאמר לאברהם קח ולך היינו עצה טובה לפי שהמצריים שטופי זמה מ"מ אין זה צווי רק עצה טובה וע"כ עשה פרעה צווי על עבדיו שישלחוהו ולא יעכבוהו אצלם והוא לטובת אברהם דאולי יתעכב קצת שם, וע"כ צריך אתה לומר שצוה ג"כ לשמרו דהיינו לויה דהך וישלחו אותו ע"כ כתרגומו דאלויאו יתיה דאי כפשוטו הרי אנו רואין שהוא לטובת אברהם דכתיב אח"כ אותו ואת אשתו וכל אשר לו וזהו ודאי לטובתו שלא יהא שום נזק לכל אשר לו וכל הפרשה מורה על טובתו וא"כ ודאי היה צווי של פרעה ע"ז וא"ל דשמא הא לחוד הוה ציווי ומנלן שצוה שלא יעכבוהו אלא ישלחוהו דוקא, דא"כ קשה מאי צ"ל הפסוק וישלחוהו פשיטא שעשו צווי המלך וא"צ להזכירו אלא ודאי דהצווי היה שישלחו אותו דוקא ויעשו לו לויה, ובאמת לא הוצרכו לקיים הראשון כי הוא מעצמו הלך תיכף משם ולא הוצרכו אלא לקיים השמירה וע"ז אמר וישלחו אותו דהיינו לויה דלא הוצרכו לקיים יותר

יג (ג) וילך למסעיו וגו'. פרע הקפותיו. פי' מה שלקח בהקפה בלכתו למצרים כי כן דרך הסוחרים כשהולכים לסחור ממדינה למדינה פורעים בחזרתם. ומה שנזכר זה בתורה אצל אברם להודיע חשיבותו שאע"פ שהלך עם כל אשר לו וזה מורה על עקירת דירתו ולא יחזור לאחוריו אפ"ה האמינוהו במה שאמר שיחזור לאחוריו לארץ כנען

(ו) ולא נשא, בלשון זכר.. דקאי על המרעה שהוא לשון זכר אבל בלאו הכי הוה ליה למימר ולא נשאה כמו שהוא בתרגום ולא סוברת יתהון דהארץ לשון נקבה בכ"מ בתורה כגון הארץ ההיא, ארץ אוכלת.. והרא"ם הקשה מן פסוק שרץ ארצם צפרדעים, ואין זה קושיא דשרץ קאי על הקב"ה שהוא השריץ את הארץ. ועוד הקשה מן בגורל יחלק את הארץ גם זה ל"ק דלשון יחלק אינו לשון זכר אלא יהיה חלוק כמו וכן לא יעשה שפירשו לא יהיה עשוי ואינו לשון נקבה מדלא אמר תעשה

(יא) ככר, מישור כתרגומו. יש לתמוה למה לא כתב כן על ככר שנאמר קודם לכן וגם שם יש בתרגום מישור ונראה דכאן יש, נ"מ בזה דקשה למה לי כאן כבר הירדן לא היה לו לומר אלא ויבחר לו לוט דהא קאי על מה שנזכר קודם לזה, ע"כ פירושו דנכתב שנית על כוונה דהבחירה למה בחר שם, והיינו ע"פ מה דאיתא בגמ' ביומא (דף ע"ד) על הפסוק כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים דמיירי בשכור שהכל לפניו כמישור דכל הנשים שוות לפניו, והנה פסוק שלפני הזה מדבר מזנות כמו שזכרנו אבל לעיל אין נפקותא במה שתרגומו מישור אע"פ שהאמת הוא כן, (כנ"ל נכון מאוד בס"ד ודו"ק)

מקדם וכו', נמצא נוסע ממזרח למערב. הרא"ם הקשה וז"ל ותימה שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרחה של א"י ובית אל תוך א"י ונמצא שההולך מבית אל שהיה אברהם דר שם לככר הירדן הולך מאצל אברהם למזרח וצ"ע עכ"ל. ונ"ל לתרץ זה ואגב לתרץ יותר פסוק שאמר ויפרדו איש מעל אחיו שא"צ לזה שהרי כבר נאמר ויסע לוט מקדם דהיינו מן אברהם. אלא דלוט בחר לו מדינה שהיתה מפורסמת לזנות והיה לו בושת מאברהם לילך לשם והיה דואג שמא יאמר לו אברהם שלא יסע לשם מפני הבושה, ע"כ כיחש בפני אברהם והלך לצד מערב ובזה ויפרדו איש מעל אחיו ובהיותו בדרך עקלקלותו הלך משם לאחוריו לצד מזרח דרך אחר שלא יהיה אצל אברהם בהליכתו לככר הירדן

(יג) ואנשי סדום וגו', ורבותינו למדו מכאן שם רשעים ירקב זהו פסוק במשלי ולמה צריך לימוד מכאן. וי"ל ע"ד דאיתא פ"ק דתענית ר"י הקשה לר"ל במאי דכתיב אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו מי איכא מילתא בכתובים דלא רמיזא באורייתא א"ל אטו לא רמזה משה באורייתא דכתיב מה זאת עשה