דברי דוד טורי זהב חלק א כח

ארמית וע"ז קשה למה התפלל בל' ארמית ותירץ וישכון באהלי שם שהשכינה תשרה בישראל וא"ל יפת לאו מישראל הוא י"ל דלעתיד יהיה להם דבוק יחד ע"י כורש מלך פרס כמ"ש בישעי' כה אמר ה' למשיחו לכורש כו' בענין בית שני ופרס יצא מיפת כמוזכר אח"כ

יא (ו) לא יבצר וגו', בתמיה, יבצר לשון מניעה פי' וכי לא אפשר להמנע מהם והלא אפשר שנבלבל שפתם. וקשה מהיכא תיתי לומר שלא אפשר להמנע. וי"ל לפי שגדול השלום שאפילו עובדים ע"ז לא בא העונש שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו. וכן מפרש אח"כ שגדול השלום לזה אמר דאין זה כלום דאפשר לעשות חלוקה ומריבה

ביניהםף

(לב) וימת תרח וגו' והצדיקים אף במיתתם קרוים חיים. איכא למידק למאי נ"מ הביא רש"י זה כאן. וי"ל כדי של"ת הא אף הצדיקים קרויים מתים בחייהם דכתיב אדם כי ימות באהל ומרמז על הצדיקים שממיתים עצמם באהל התורה ואם כן היה כצדיק כרשע ע"כ הביא רבותא שאף במיתתו קרוי חי וא"כ תבין שמה שנקרא מת בחייו הוא למעלה שלו

פרשת לך לך יב (ו) והכנעני וגו'. שבחלקו של שם נפלה. בפ' שלח לך פירש"י שחם בנה חברון לבנו כנען על פסוק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים וצ"ל שאגדות חלוקות הם דארץ כנען בכלל נפל לחלקו של שם אלא שחם בנה חברון קודם חלוקת הירושה ונראה לתרץ ע"פ מדרש רבה פ' שלח לך וז"ל וחברון שבע שנים נבנתה להודיעך שבחה של א"י שפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים שבשעה שיצאו מהתיבה ונחלו בני נח את העולם אחר המבול חם בנה עיירות תחילה ולא במקום השבח אלא במקום פסולת של ארץ ישראל וצוען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים וזו קדמה לה, שבע שנים וא"ת מי שבנה זו לא בנה זו הוא הדור היא המשפחה ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ועמדו ובנו זו לפני זו וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ע"כ. ויש לתמוה הרבה שזה סותר דברי רש"י שלמדרש הזה הוי מעלה של חברון על צוען מחמת קדימת בנין במה שהוקדמה לה שבע שנים, וכתב במתנות כהונה כי כן המנהג אדם אחד הבונה שני בניינים בונה את הנאה בראשונה ואח"כ הכעור שפסולתו של ראשון נותן בשני כו' ורש"י אינו נותן מעלה מחמת הקדימה אלא שמבונה שבע פעמים והיא גמרא בסוף כתובות והנ"ל עוד לתרץ כי שניהם אמת, דיש קושיא לפנינו דהפסוק משבח חברון יותר מצוען ממילא נבנה חברון תחילה וכמו שזכרנו וע"ז קשה אפשר שבנה לבנו הקטן תחילה אלא שהיה המעלה מחמת עצם הבנין שהיה מעולה ממנו. ובאמת אין המקרא יוצא מידי פשוטו דאחר המבול וקודם החלוקה היה חם בונה חברון לבנו כנען ואף שהוא הקטן מ"מ כיון שהוא בפסולת של א"י לא נתנם לבנו הגדול ובנה להגדול צוען שהוא משובח שבמצרים והיה מעלה לחברון מצד הקדימה ומצד עצמה שנתברכה ואלמלי לא היה מעלה אלא מצד הקדימה לחוד לא היה בונה אותה להקטן תחלה דהא ידע מעלה זו אלא שהיה שם מעלת השבח שנתברכה ואח"כ כשעשו חלוקה נפלה א"י לשם אלא שחברון נשארה לכנען כיון שכבר בנאה לו, נמצא לשון המדרש על נכון. ומ"ש וא"כ מי שבנה זו לא בנה זו פירוש שאם כן אין כאן מעלת קדימה כי דוקא אם אדם אחד בנה שתיהן אז נותן הפסולת של ראשונה להשניה ע"כ מביא המדרש שמשפחה אחת היה שם ממילא כל הבנינים היו בהסכמת כולם וחם בנה תחילה חברון בהסכמת כולם הוא שבנה גם צוען בהסכמתם ויש כאן מעלת קדימה כמו שזכרנו ודברי רש"י והמדרש כוונה אחת להם

(יא) הנה נא וגו', ע"י מעשה. שראה בבואה שלה במים

(יג) למען ייטב וגו'. יתנו לי מתנות, רבים תמהים וכי אברהם חשק למתנות ואדרבה אפי' במקום שהיה לו להחזיק מה שלקח במלחמה אמר אם אקח מחוט וגו' וכ"ש בדבר מאוס להזנות אשתו בשביל ממון. ונראה דהענין הוא שאברהם רצה שתאמר שרה אחי הוא ודבר זה אינו שייך אלא אם ישאלוה אם בעלך הוא תשיב אמריה לא אלא אחי הוא אבל אם לא ישאלוה שום שאלה אם היא תתחיל ותאמר אחי הוא ירגישו שיש ערמה בדבר דמי בקש זאת ממנה דבר זה וע"כ היה ירא שמא לא ישאלוה ויהרגוהו שיחשבו שבעלה הוא. וע"כ אמר לה הנה אם יבאו אנשים תתחילי ותאמרי יש לי אח עני אני מבקש שתתנו לי מתנות בזה תוכלי שפיר להודיע שאני אחיך, אבל אין ח"ו כוונתי לקבל מתנות אלא להציל נפשי וזהו פירוש הכתוב אמרי נא למען ייטב לי בעבורך זה יהיה דבור שלך אבל אני איני מתכוין לזה אלא וחיתה נפשי בגללך, כנ"ל נכון

יד) ויהי כבוא וגו'. היה לו לומר כבואם. לעיל כתוב ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה לא הקשה למה לא אמר הקריבו דכאן ל"ק ליה אלא יתור לשון שאמר כבוא אברם הך