דברי דוד טורי זהב חלק א קעו

במדרש במשל לכושי ששואל תחילה דבר קטן כו', מ"מ אינו מן הנמנע גם כן לשאול בפעם אחת הרבה דאולי ימלאו לו בקשתו באחת מהן לכל הפחות, אלא דכאן בבקשה שלישית שאנו רואין שלא זכרה תחילה ע"כ צריך טעם לבסוף מאי סבר, ע"כ צריך לומר שראה עת רצון כו' ולכן ביקש אפילו שאלה גדולה

(יט) ויאמר אני אעביר וגו', הגיעה השעה שתראה בכבודי הרא"ם פירש שזה הכריח רש"י מדאמר שי"ת אני אעביר כו' דהיינו סדר תפלה שבו יקובל תפלת כל שואל, לא ראיית הכבוד, ואין זה תשובה על בקשת ראיית הכבוד, אלא ע"כ שמפני שגם בזולת בקשת ראיית הכבוד כבר הגיעה השעה שצריך ללמדך סדר תפלה, מפני שאמרת זכור לאברהם כו' אתה חושב שאם תכלה זכות אבות אין תקוה לשואל, וא"כ כבר הגיעה השעה ללמדך סדר תפלת כל שואל שבו תקובל שאלתו אף אם לא היית שואל ראיית הכבוד ומאותו סדר תפלה שאלמדך תשיג בקשת ראיית במה שארשה אותך ע"כ. ולי נראה דקשה לרש"י כפל לשון אני אעביר אני למה לי, ע"כ פירש דה"ק אני מצד עצמי בלא בקשתך מוכן שאעביר כל טובי כו' וללמדך סדר תפלה וזהו ע"י שתראה בכבודי כו'

כי רחמי לא כלים, פירוש כשם שהוא יתברך בלתי שיעור ותכלית כך מדותיו בלי שיעור וגבול על בריותיו, משא"כ זכות אבות שבא ע"י אדם שיש בו שיעור יש לחוש שיכלה השיעור

וחנותי את אשר אחון. אותן פעמים שארצה לחון. נראה פירושו דלאו כל אדם זוכה לחנינות ואותו אדם שזוכה לחנינות לאו, כל העתים שוות לו בזה אלא לפרקים, ע"כ אמר כל זמן שיהיה חנינה או רחמים יהיה ע"י קריאת ה' ה'. וזהו שאמר רש"י אחר כך את שאחפוץ לרחם. וברא"ם גורס עת שאחפוץ בעי"ן, וכן הגיה בג"א. אבל אין הכרח לזה לפי מה שזכרתי דמ"ש רש"י עתים אענה פירושו הן מצד הזמן הן מצד האדם,

(כא) הנה מקום אתי, בהר אשר אני מדבר. החילוק שבין פירוש זה לפירוש המדרש הוא. דלפירוש זה היה הצור על ההר, וע"ז הראה לו הקב"ה סימן היכן הוא הצור דהיינו באותו מקום שאתה אתי בשעת דבורי עמך דהיינו בהר שם יש מקום להגן עליך, ולפי המדרש אין הכוונה לפרש שההר על הצור אלא אמר סתם שיש איזה מקום שכינתי שם ונצבת על הצור

לד (א) פסל לך כו' נתעשר משה הרבה, נקט לשון הרבה דלא תקשה הא אמרינן אין השכינה שורה אלא על חכם עשיר ועניו וא"כ כבר היה עשיר לזה הוסיף מלת הרבה: (ה) ויקרא בשם ה' כו' מתרגמינן וקרא בשמא דה' הרא"ם פירש דיחוייב מזה שהיה משה הקורא שאילו היה ה' קורא היה מתורגם וקרא בשמא ה', שפירושו ויקרא ה' בשם ע"כ וג"א כתב אין הפירוש ויקרא בשם ומי הקורא ה' דזה לא יתכן דלא נכתב בשם מי קרא, אלא פירושו שהוא יתברך קרא בשם ומלמד למשה סדר תפלה אשר יקרא בשם ה' ע"כ, ובתוס' פ"ק דר"ה (דף י"ז) כתבו בשם רבינו נסים דאין מונין שם הראשון שיש פסיק בין השמות, משום הכי אמר קרא הקב"ה ששמו ה' קרא ה' רחום כו', הרי דעכ"פ הקריאה קאי על השי"ת לא על משה, אלא שהפלפול שם אם שני השמות ה' ה' שניהם ממנין י"ג או לא, ודעת רש"י נראה דמש"ה מביא התרגום דל"ת דאף ה' שלאחר בשם הוא מן המנין, ע"כ אמר בשמא דה' בדל"ת שאינו אלא פירוש על בשם שהקב"ה קרא לפני משה בשמו שהוא ה', וכן אמר ה' ה' וכו'

(ו) ה' ה' כו' קודם שיחטא. שהרחמים באותה שעה להגן שלא יחטא ואם בכל זה יצרו תוקפו וחוטא וישוב מקבלו

אל, אף זו מדת רחמים. א"ל מה צורך למדת רחמים זו כיון שיש כבר ב' מדות רחמים. כבר כתבו המקובלים דאל הוא רחמים גמורים ורש"י פירש במקום אחר דאל הוא מדת הדין הקשה כמו ואת אילי הארץ לקח, נראה דהכי ס"ל דאל מורה על תוקף גדול וזה שייך, הן לתוקף רחמים גמורים טפי משם בן ד', הן לתוקף מדת הדין, וכאן הוא מורה על תוקף רחמים כיון שהוא דרך תפלה

(ז) נוצר חסד, שהאדם עושה לפניו פירוש שאין מנכה לו מזכיותיו בשביל טובה שעשה עמו. וזה פירוש נוצר שהוא שומר לו ואינו מפסידו ממנו

ונקה לא ינקה כו' מנקה הוא לשבים. אע"ג דכבר נזכר זה במדת לאחר שיחטא וישוב, ותו קשה מה צורך להזכיר בתפלה מדת לא ינקה, וי"ל דשניהם רחמים דלשבים הוא מנקה לגמרי ודומה כאילו לא עשאו מעולם, ומדת לא ינקה מורה על שאינו נוקם כראוי ואין שבים אלא לא ינקה לחוד אבל מ"מ אין מכריתו מן העולם

ט) ילך נא ה' בקרבנו, כמו שהבטחתנו, הוכרח רש"י להזכיר זה שהוא ללא צורך לכאורה. ונראה דהך נא ע"כ אינו לשון בקשה דא"כ היה לו לומר נא ילך ה' אלא ע"כ הוא לשון עכשיו כתרגומו כען וא"כ קשה למה הוצרך להזכיר זה שיהיה עכשיו, ע"כ פירש שכבר הבטחתנו ע"ז ובודאי יתקיים מאמרך אלא בקשתי שתלך עכשיו ותיכף עמנו ולא תמתין בזה על עת אחר, אבל בבקשה שנייה שזכר ונחלתנו לא היתה התפלה שתהיה זה תיכף דהרי לא נזכר