דברי דוד טורי זהב חלק א קעה

היתה בודאי שרויה ביניהם ע"כ בא הדבור דכאן ושלחתי לפניך מלאך וכתיב אחר זה כי לא אעלה בקרבך ש"מ שלא תהיה שם השכינה ביניהם אלא המלאך לחוד. נמצא דגם מקרא דלעיל ג"כ פירושו בדרך זה וזה מוכח מדכתב רש"י לעיל נתבשרו כו' ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך הרי שלא הביא רש"י סילוק שכינה רק מכח קרא דכאן, וע"כ לא אמר משה לעיל כלום דשמא הכוונה לטובה כמו שזכרנו. ומ"ש רש"י שם נתבשרו פירושו אחר שיבוא גם הדבור השני ומ"ש במדרש שמות רבה מכח קרא דכאן כוונתו להביא הפירוש של פסוק דלעיל שהוא מכח קרא דכאן והכל ניחא

עוד הקשה הרא"ם מאחר שלא היה חפץ שילך שום מלאך עמו איך אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי והלא אין מי שילך עמו חוץ מהש"י ומלאכיו ואחר שלא ירצה שילך שום מלאך לא נשאר, שילך עמו רק השם בעצמו ב"ה, ודחק עצמו לתרץ זה. ולק"מ דהך ידיעה אין פירושה כמו שאר ידיעות דהיינו ידיעה מה שהוא מסופק כבר אלא פירושו לשון אהבה כמו ואדם ידע את אשתו, וע"כ אמר אתה לא חבבתני בענין אשר תשלח עמי מלאך אלא צריך אתה בעצמך לילך עמנו, ופירוש זה מוכח דאל"כ אין לשון רש"י מיושב במה שאמר אין זה הודאה שאין אני חפץ בה, דמה בכך שאינו חפץ עכ"פ הודעה היא שעכשיו ידע מה שלא ידע תחילה אלא על כרחך דלענין מילוי תשוקתו ומחשבתו קאמר דלא נעשה כן בשליחות המלאך עמו, וכן פירוש ידעתיך שאמר אח"כ כפירש"י הכרתיך הכוונה כן היא

(יג) ועתה, אם אמת שמצאתי חן. קשה טובא היאך עשה ספק במה שאמר לו הש"י וגם מצאת חן בעיני משמע בבירור. ונ"ל לפרש דבמאמר וגם מצאת חן כו' יש ב' פירושים, האחד דרך הבטחה פשוטית והוא על צד האמת,, והב' דרך תנאי דנקשר עם מה שלפניו שאמר ידעתיך בשם דהיינו כשיתקיים זה יתקיים זה. ובדרך זה י"ל כיון שלא נתקיים ידעתיך בשם שהרי לא הודעתני ממילא לא נתקיים גם מצאת חן, וע"כ אמר אם אמת שמצאתי כו' כלומר שההבטחה היתה כפירוש הא' שהוא על צד האמת. כן נראה לפרש מאמר אם אמת שמצאתי בדברי רש"י, אבל קשה עדיין מי הכריע רש"י להוסיף מלת אמת דאמאי לא נפרש הפסוק דה"ק משה דשאלת הודיעני תלוי במאמר אתה הודעתני כלומר כיון שהודעתני שמצאתי חן בעיניך ע"כ אני מבקש הודיעני כו' כיון שזה תלוי בזה ונראה בזה דרש"י נזהר שלא נאמר דמה שאמרה ועתה אם מצאתי כו' כפירוש השני שהוא תנאי נוסף על הקודם כאילו אמר ועתה אם מצאתי חן כו' אני מתפלל הודיעני כי כן מורה פ טו, וכמו שמצינו באסתר שאמרה אם מצאתי חן בעיניך, וזהו אינו דהרי כבר הובטח על מציאת החן, ע"כ צריך רש"י להוסיף ולומר אם אמת מה שכבר הובטחתי שמצאתי חן כו'. וכבר ביארנו מהו הספק בזה, (כנלע"ד נכון)

וראה כי עמך הגוי הזה שלא תאמר ואעשה כו' זה שייך לבקשת ידיעת שכר מציאת החן דמשה היה מתיירא שלא יאמר לו הקב"ה מציאת חן שלך הוא שאכלה את ישראל ח"ו ואת זרעך אגדל, זהו א"א שעמך הם מקדם והם מצאו כבר חן בעיניך ואם החטא מבטל החן כ"ש שיהיה בטל חן שלי, וא"כ הדרא בקשתי לדוכתה שאדע מהו שכר מציאות החן (כנלע"ד נכון כוונת רש"י)

(טו) ויאמר אליו, בזו אני חפץ. הרמב"ן כתב ע"ז חלילה שיאמר אם אין פניך הולכים אחר שהבטיחו פני ילכו ונראה לי לפרש דהשי"ת אמר והניחותי לך דמשמע שאין עושה כן אלא בשביל נחת רוח למשה לא בשביל ישראל, ונפקא מינה מזה כשימות משה יחזור לשליחות מלאך, על זה אמר משה אמת שבזו אני חפץ. אבל לא מטעמך, אלא אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה דהיינו כלל ישראל תלוים בזה. ועוד נראה דרך אחר קרוב יותר לפשוטו, דבמאמרו יתברך משמע שאין מניעת הליכת המלאך דבר הכרחי לקיום ישראל אלא נחת רוח בלבד כמשמעות לשון והניחותי לך שאינו אלא נחת רוח, על זה השיב משה רבש"ע לא נחת רוח בלבד יש בזה אלא קיום המין ישראל והוא הכרחי, ע"כ אמר אני חפץ בזה מצד ההכרח כי ע"י מלאך אל תעלינו מזה כלל בשום אופן. ובגמ' פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ח) איתא דאמר ר' ישמעאל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב אם אין פניך הולכים כו', משמע דלזה אתא יתורא דהאי בקשה דמשה ולא סגי ליה בדבור הקב"ה פני ילכו כו', ובג"א תירץ קושיית הרמב"ן בזה אבל לשון רש"י שכתב בזה אני חפץ לא משמע כן כלל

(יא) ויאמר הראני נא וגו', ראה משה שהיה עת רצון. וכשביקש בקשה השניה דהיינו שלא תשרה שכינה על או"ה לא שייך שם שראה שהיא עת רצון ואפילו הכי הוסיף לשאול, וא"כ למה כתב רש"י כאן הטעם מאחר שהיה עת רצון על כן הוסיף לשאול, ואף, על גב דיש חילוק בין שאלה השלישית שהיא דבר גדול ובין שאלה השניה מכל מקום מנליה לרש"י לחלק בזה,. ונראה דאין קושיא במה שמוסיף לשאול דודאי כל מה שיש לאדם לשאול שואל בפעם אחת, ואע"ג דמצינו במדרש