דברי דוד טורי זהב חלק א קעב

למורה אחר, ואע"פ שגם בפסוק הוזכר אלהים היינו מנהיג כי לא נזכר בפסוק חסרון העדר משה בשביל שהיה מנהיג שלהם ומורה דרך ע"כ אמר לשון אלהים שהוא מנהיג, משא"כ ברש"י שזכר כבר והיה מורה לנו

(ד) עגל מסכה כו' שיצא מתוך דימוסי בנין. פירוש דימוס שורה. שהיו המצריים נוטלין קטני ישראל ומניחין אותן בבנין והוקשה למשה וא"ל הקב"ה אם היו חיים היו רשעים וקח אחד מהם ותראה ולקח אחד מהם והוא מיכה שעשה פסל, וע"כ שמו מיכה שנתמעך בבנין

(יג) זכור לאברהם אם עברו על עשרת הדברות קשה מנלן דרשה זו דלמא לא אתא אלא למ"ש אח"כ אם לשריפה כו',. ונראה דתרווייהו מוכרחים דאי לדרשה דכאן לחוד קשה לא לימא אלא לאברהם לחוד, ואי לדרשה דשריפה והריגה לגלות לחוד קשה דלא לימא אלא ליצחק ונמצא אם יענה הקב"ה שלא יהיו נהרגים ופטורים מהריגה כ"ש דפטורים משריפה שהרי שרפה חמורה מהרג לכ"ע בריש ד' מיתות (דף מ"ט:) ולא לימא לאברהם אלא ודאי לדרשה דעשרת הדברות, וא"ל לא לימא אלא ליעקב לחוד וכיון דפטורים אפילו מגלות כ"ש ממיתה ולא לימא ליצחק, דאין זה נכון שיזכיר האבות בדילוג אברהם ויעקב ולא יזכיר ליצחק ויהיה זה העדר כבוד ח"ו ליצחק וא"ל למה הוצרך רש"י לומר אם לשריפה הרי אברהם אמאי לא אמר דלאברהם היינו דרוש דנסיונות לחוד ולשרפה הוא מכח כ"ש מיצחק, דיש לומר דודאי הזכירה לכולם עכ"פ בשוה דהיינו להנצל מעונש פרטי

לאברהם ליצחק ולישראל, ק"ו לכסא של רגל אחת. רבים מקשים אמאי קרי ליה רגל אחת הא יהיה של ד' רגלים ע"י צירוף. ולק"מ דמידי דיש בו לסייע בעלמא ועכשיו לא מסייע אז אפי' אם תצרף אליו עוד לא יועיל לו דרך משל במאי דקי"ל לענין עדות דקי"ל תרי כמאה במקום שאין מועיל תרי כגון שיש שנים אחריני שסותרים עדותם לא מהני לנכחשים אפילו ימצא עוד צירוף לתרי קמאי ואפי' יסייעו להם עוד הרבה, ממילא הכי נמי כיון דזכות של שלשה לא מהני כאן אף דמהני בעלמא ממילא עוד הרבה זכות לא מהני הצירוף של קמאי אע"ג דזכות הד' מהניא פירוש לבדו וע"ז אמר ק"ו כו'

(טו) משני עבריהם. היו האותיות נקראות בפ' הבונה (דף ק"ד) איתא א"ר חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים וא"ר חסדא כתב שבלוחות נקרא בחוץ ונקרא בפנים כגון נבוב בובן בהר רהב סרו ורס, ופירש"י ונקרא בחוץ האותיות הפוכות והתיבה הפוכה ולא אשמעינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך בנס עכ"ל. ובפירוש הרא"ם דברי רש"י דכאן דלא היו נקראים כתב יושר בחוץ. אבל לפי הנראה רש"י לא נתכוין לנס זה שהרי לא נזכר כאן נס זה דמ"ם וסמ"ך אלא כתב ומעשה נסים הוא על שהיו נקראות האותיות משני עבריהם והרבה מפרשים כתבו דהיה נקרא בפנים ובחוץ בשוה. ובזה קשה מ"ש כן נבוב בובן), ועוד יש דקדוק בלשון רב חסדא שאמר נקרא ב"פ ולא אמר נקרא בפנים ובחוץ אע"ג שהקריאות לא היו שוות ונ"ל דכוונת רש"י אינו כמו כוונתו בגמ' אלא כוונתו כאן שהיו ב' קריאות דהיינו דדרך הכתב שנכתב בצד זה אין בצד שבחוץ אלא האותיות הפוכות ואין שייך שם שום קריאה וכאן אע"פ שבצד החוץ לא היה כבפנים מ"מ היה נס שהאותיות היו כפשוטות אע"פ שהתיבה היתה הפוכה ושפיר היו יכולים לקרות שם בובן. וזהו כוונת רב חסדא שאמר כגון נבוב בובן דהיינו שהאותיות לא היו עכ"פ הפוכות ושפיר היו יכולים לקרות בחוץ בובן. ולרש"י בגמרא שלא היה בחוץ רק תיבה הפוכה ואותיות הפוכין ודאי קשה מהו שסיים כגון נבוב בובן והא לא היה לקרות בחוץ אפי בובן כיון שהאותיות היו הפוכין וצ"ל דאדרבה היא גופיה קמ"ל דל"ת מה שאמר תחילה שהיה נקרא בחוץ היינו ממש כמו בפנים בשוה מש"ה קמ"ל כגון נבוב בובן בצד החוץ ולא ממש כבפנים, כנ"ל בהאי מילתא בס"ד

(יח) קול ענות כו' המענין את נפש שומען כשנאמרין לו. הך כשנאמרין לו הוא לשון מיותר ברש"י ונ"ל דקשה יתור לשון אנכי שומע אלא היה לו לומר קול ענות לחוד, אלא נ"ל דיהושע היה נראה לו שיש שינוי בהקול מצד עצמו של הקול דהיינו קול מלחמה, ויש בזה צדדים, האחד קול נצחון, והאחד קול ניסה, והיה מסופק איזהו אמת,, והשיב משה ששניהם אינם, אלא מצד הקול עצמו אין שינוי אלא מי שיודע הענין ושומע אח"כ קול זה אז יש להשומע עינוי כששומע אותו קול, אבל מי שאינו יודע הענין אז אין הבחנה מצד הקול, ע"כ אמר קול ענות אנכי שומע, פירוש אנכי שמעתי גוף הענין וע"כ נתהוה לי לעינוי זה הקול, מש"ה פירש"י קול חירופין וגידופין כו', כשנאמרין לו אלו חירופין וגידופין דאז דוקא יש עינוי בקול אבל לא מצד שמיעת הקול עצמו, כנ"ל נכון

(כא) מה עשה לך העם, כמה יסורין סבלת כו'. הרמב"ן כתב ע"ז ואין נכון בעיני שהרי החטא הזה מן החטאים שיהרג ואל יעבור עכ"ל ולי נראה דגם רש"י היתה עיקר כוונתו כן, והוא ע"ד דאיתא בפרק אלו נערות