דברי דוד טורי זהב חלק א קעג

(דף לג:) אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחו לצלמא, וכתבו התוס' שם ובפרק מקום שנהגו (דף נ"ג) ואי ע"ז הוה ח"ו שהיו משתחוים לו אלא צלם שעשאו לכבוד עצמו כו', ש"מ שקשים טפי יסורין מהריגה ומש"ה היו חנניה כו' עוברין משום היסורין, ע"כ אמר גם כאן משה לאהרן נהי דלאו ע"ז ליחייב עליה מיתה כאן, וא"כ אינך חייב לסבול היסורין מ"מ עדיין לא סבלת כלל יסורין אפילו התחלה, כי כמה יסורים סבלת ע"ז שהבאת עליו חטא זה מכלל דאי סבל יסורים לא הוה קשה מידי, כנ"ל נכון)

(כד) ואומר להם, דבר אחד למי זהב כו'. קשה מה דבר אחד, והא אמר בפירוש פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ונראה דה"ק דאמר אהרן פרקו כו' מן אזני נשיכם ובניכם, וזהו טורח ויבוא לידי שהייה כמו שפירש"י ואילו אמרתי מילתא דמשתמע לתרי אפי לא היה עליהם כ"כ חטא שאפשר להם לומר אנחנו הבננו שנקח מנזמים שלנו, אבל אני אמרתי דבר אחד מפורש שיקחו, מן הנשים והבנים כדי שתהיה שהייה והם לא די שלא עשו שהייה אלא מהרו והתפרקו מן נזמי עצמם

ואשליכהו באש, ולא ידעתי שיצא העגל הזה, אמר לשון הזה שהוא מיותר דהא לא ידע כלל שיצא שום עגל, אלא נראה דה"ק ידעתי שיצא עגל שהרי כתיב ויצר אותו בחרט אלא לא ידעתי שיהיה בו רוח חיים שנעשה ע"י כישוף, ע"כ אמר הזה כמות שהוא עכשיו

(כט) מלאו ידכם, תתחנכו להיות כהנים למקום. גם בפרשת במדבר בפסוק ואני הנה לקחתי כתב רש"י שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוים שלא עבדו ע"ז נבחרו תחתיהם. וקשה דבזבחים (דף קט"ו) איתא ברייתא וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר זו פרישת בכורות, פירש"י אע"פ שרגילין לגשת אלי העיד בהן שלא יעלו בהר, רבי אומר זו פרישות נדב ואביהוא, כלומר לא נקראו בכורות כהנים אלא מי הן הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש מן ההר זה נדב ואביהוא שנעשו מסיני כהנים הרי דלר"י בן קרחה לא הופסלו בכורות מן העבודה בהר סיני ממילא הופסלו מן הקמת המשכן, כדתנן בהדיא במתני' דשם עד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות והעבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים. ולרבי היה פסול הבכורות בהר סיני ושם נבחרו הלוים דלא כמתני'. א"כ דברי רש"י כאן דלא כמאן דכתב זמן הפסול משעת העגל והרא"ם כתב דרש"י כרבי דהפסול היה מהר סיני ואע"ג דבאותה שעה כשרים היו מ"מ הקב"ה ידע העתידות ויש גנאי גדול שהם יקריבו העולה ולא כמאן דאמר שהכהנים הנגשים הם הבכורות, ואף שרש"י עצמו כתב בפרשת יתרו שהכהנים הנגשים הם הבכורות וכן על פסוק ונערי בני ישראל מ"מ כאן כתב דלא כמ"ש שם כי כן מנהגו של רש"י בכמה מקומות ע"כ דבריו ובאמת לא דק הרב בזה בדעת רש"י בפירושו דיסתור רש"י דברי עצמו, ותו דיסתור משנה מפורשת שם, מלבד הדוחק במ"ש שנפסלו בהר סיני מכח מעשה שאחריו ואני אומר שיש דקדוק בלשון רש"י שכתב כאן תתחנכו להיות כהנים ולא אמר לכהונה אלא ודאי דאין הפסול בבכורות אלא משהוקם המשכן דאז יהיה קדושה יתירה והשראת שכינה, וע"כ אמר רש"י תתחנכו עכשיו להיות אח"כ בזמן שיוקם המשכן לכהנים וכאן לא התחילו עדיין בעבודה

(לה) ויגף ה' את העם, מיתה בידי שמים לעדים בלא התראה. הרא"ם הקשה דכיון שהעונש בידי שמים מה צריך לעדים,, ועוד קשה מאי שנא ממיתת הדרוקן שהיא בלא עדים. ונראה דרצה להודיע שבשביל, החטא הוא נענש, דבשלמא בהדרוקן יש שם ראיה לזה דהא נעשה על ידי בדיקת המים משא"כ בזה דכיון דאמרינן כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע א"כ יאמרו צדיק היה, ע"כ בא עונש זה למי שעבר במזיד בפני עדים דוקא

לג (יא) ושב אל המחנה כו', ובי"ט עלה שנאמר ויהי ממחרת כו'. בפ' יתרו פירש"י שהרי בי"ז בתמוז ירד ושיבר את הלוחות ולמחר עלה בהשכמה כו' ש"מ שבי"ח עלה, וכן בפ' עקב כתב באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום נמצאו כלים בכ"ט באב שהוא עלה בי"ח. ועוד הקשו התוספות בפרק ר"ע (דף פ"ט) וכאן הקשה אותה הרא"ם על מ"ש רש"י אח"כ כאן ובר"ח אלול נאמר לו ועלית כו' בעשרה בתשרי כו' והלא מר"ח אלול עד י' תשרי אין כי אם ל"ח יום שלמים עם לילותיהם דהיינו יום העלייה אינו מן המנין כיון שאין לילו עמו וחדש אלול נחשב כ"ט ימים, ואף אם נפרש דבריו שיום שלשים באב קרא ראש חודש אלול מפני שר"ח אלול שני ימים יום שלשים של אב ויום אחד של אלול כמנהג כל החדשים שאחר החדשים השלמים עדיין לא יהיו מן ל' באב עד בקרו של יוה"כ רק ל"ט שלמים,. אבל נ"ל שמה שכתב רש"י בי"ח תמוז עלה ובמקום אחר כתב בי"ט לתמוז מפני שבשילהי תענית אמרו שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, והביאו ראיה מהמקראות ומברייתא, דתניא בכ"ט בסיון שולחו המרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והקשו בגמרא ארבעים יום נכי חדא, ותירץ אביי תמוז דהאי שתא מליוה דכתיב קרא עלי