דברי דוד טורי זהב חלק א קעא

לא (יג) ואתה דבר אל בני ישראל ואתה אע"פ שהפקדתיך כו'. קשה ל"ל ב' מיעוטים בכאן דואתה הוא מיעוט ואך הוא ג"כ מיעוט תו קשה קושיית הרמב"ן על מ"ש רש"י כל אכין ורקין הן מיעוטין דהמיעוט שייך למעט בדבר שהוא מצוה עכשיו שלפעמים לא יהיה הציווי כמו שדרשו רז"ל אך את שבתותי מיעוט לפיקוח נפש שהוא דוחה שבת, וה"נ יש לנו לומר שממעט שבנין משכן ידחה שבת,, ונראה לתרץ חדא בחברתה, דהך אך דהכא לא קאי אלא אמה שלפניו דהיינו שואתה אע"פ שצויתיך בבנין המשכן מ"מ יש מיעוט על שבת שלא יהא בכלל זה אלא את שבתותי תשמרו בכל גווני נמצא דהוה אך כמו שאר אכין מיעוט בדבר שלפניו לא על דברתיה ומאן דדריש אך למעוטי פקוח נפש הוא דדריש אך על מה דבתריה דהיינו את שבתותי כו' ומשם בא למעט, משא"כ, רש"י בא לתרץ מלת ואתה דמשמע דעלוי קאי הך אך ע"כ פירש אע"פ צויתיך (כנ"ל), ועיין ריש ויקהל וכן ראיתי בג"א שפירש כן, וא"ל אך למה לי הא די במלת ואתה דהו"א דה"ק ואתה שאני הפקדתיך על עשיית המשכן והיינו אפילו בשבת מ"מ בשאר אבות לא במלאכת המשכן את שבתותי תשמרו דל"ת שבת הואיל והותרה הותרה מש"ה כתב אך למעוטי ממשכן בשבת

(יח) ויתן אל משה וגו', אין מוקדם ומאוחר בתורה כו'. יש להקשות למה הביא רש"י משבירת הלוחות הלא סגי במה שכתב דלמחרת יוה"כ נתרצה על עון העגל שמע מינה שמעשה העגל קודם, ועוד מה שהקשה הרא"ם וז"ל אך מה שהוסיף לומר והוקם המשכן באחד בניסן ואין מזה ראיה כלל לא על קדימת מעשה עגל מצווי מלאכת המשכן ולא על ריבוי הימים שעברו מזמן מעשה עגל על ציווי מלאכת המשכן וצ"ע עכ"ל ונראה דודאי ציווי משה לישראל על מעשה המשכן פשיטא שהיה אחר, מעשה עגל דהא עד י"ז בתמוז היה במרום ואז היה מעשה העגל. נמצא דע"כ אח"כ היה מצוה להם דהיינו במחרת יוה"כ, אלא דרש"י לא מיירי כאן אלא מציווי הקב"ה למשה בעוד היותו במרום, אלא שאח"כ נמשך ציווי משה לישראל מחמת עון העגל שהיו אסורים במלאכה זו כי דינם כמומרים, וע"ז הביא רש"י, דא"ל כך כי ודאי לא יצוה הקב"ה מה שא"א לקיימו דהא גלוי היה לפניו ית' שיעשו ישראל העגל ולא יצוה הוא יתברך בחנם ח"ו ואף שגלוי היה לפניו שיהיה להם תקנה אח"כ מ"מ אין שייך לצוות לעשות מצוה למי שאינו הגון בעת ההיא אלא שאפשר לומר שהיה ציווי גם למשה שהוא יקים את המשכן כמו שהיה אח"כ, ובמשה לא היה שום שינוי בשום פעם, ע"ז מביא ראיה שא"א כן דהא הוקם באחד בניסן ואז היה ציווי בפני עצמו כמפורש שם בפסוק (כנ"ל נכון בזה)

לב (א) כי בושש משה כו' בתוך שש שעות דפירוש בושש אל תקרי בושש אלא בא שש שבי"ו בעת ערב בא השטן ואמר כבר בא שש ולא בא אבל לא שבי"ו בתמוז קודם חצות מכח יום המעונן בא השטן וערבב את העולם כדי להטעותם שבא שש אע"פ שעדיין לא היו דא"כ מאי וישכימו בבוקר כו' דמשמע שלא בא עד יום המחרת (ועיין אחר זה)

שאותו יום שעלה הוא מן המנין. משמע שהחילוק היה שהם חשבו יום העלייה דהיינו שבעה בסיון, ובאמת לא היה מן המנין כיון שעלה בבוקר ולא היה לילה שלפניו עמו, והקשו התוס' בפרק ר"ע (דף פ"ט) בשם ריב"ם מפ"ק דיומא בשלמא לר"ע משכחת לה דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון וי"ז דתמוז מלו להו ארבעין יומין ובשיבסר בתמוז נחת אלמא חשבינן יום עלייה דהיינו יום ז' דסיון ואיכא ארבעים יום וארבעים לילה כשתחשוב לילה ששחר יום עכ"ל. פירוש וא"כ, גם לפי האמת הוה ז' בסיון מן המנין אלא שטעותם היה שסברו שביום י"ו שלמו הארבעים יום ובאמת לא נשלמו עד שיעבור עוד לילה שלאחריו, ועוד הקשו אם לא תחשוב יום העליה לא ישלימו ארבעים יום האחרונים עד אחר יוה"כ כו' גם מ"ש רש"י בפרשת כי תשא שבי"ט בתמוז עלה קשה שאז לא תמצא ששלמו ארבעים אחרונים ביוה"כ ונ"ל לתרץ דברי רש"י דמ"ש רש"י בגמרא הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין, פירושו יום שעלה בו דהיינו שבעה בסיון הוא עצמו מן המנין בלא שום לילה ממילא נשלמו הארבעים יום ביום י"ו קודם הלילה שלאחריו וע"כ בא שטן בסוף יום י"ו ועירבב, אבל האמת דצריך גם לילה והיינו לילה שלאחריו ולא נשלמו עד אחר לילה, ואז בא משה בי"ז בבוקר ושיבר הלוחות, והיינו ממש כדעת התוס'. ועיין עוד לקמן מ"ש רש"י על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ושם תמצא דרך ישר ליישב פירש"י דכאן

אשר העלו כו', עתה צריכים אנו לאלוהות. הך לאלהות הוא יתור לשון אלא היה לו לומר עתה צריכים אנו לאחר כיון שמשה נסתלק, אלא דה"ק שמשה היה איש ושייך בו סילוק אלא צריכים אנו לאחר שיהיה אלוה במקום משה שלא שייך בו סילוק, וע"כ כתב הרמב"ן דלא כרש"י דבאמת לא היו מבקשים העגל לאלוה רק למנהיג, והרא"ם תמה על הרמב"ן מהיכן למד דעת רש"י שבקשוהו לאלוה, ואינו תימה דכן משמע יתור לשון רש"י דכיון שהזכיר כבר שתלו החסרון בהעדר משה מחמת שמשה היה להם למורה דרך, א"כ די לומר צריכים אנו