דברי דוד טורי זהב חלק א קס

דה"נ איכא דוגמתן כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כ"ח) על עורות תחשים. ר' נחמיה אומר מכסה אחת היה ודומה כמין תלא אילן. פירש"י חיה טמאה היא מנומרת בגוונין. ומקשינן והא תלא אילן טמא הוא. ומשנינן ה"ק כמין תלא אילן שיש לו גוונין ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור, א"כ יש דוגמת תחש של משה עכ"פ אע"פ שהיא טמאה, ומש"ה כתב הרא"ם והביאתיו לעיל בסמוך ששני מיני תחש הם, האחת טמאה ושמה קלא אילן, והיינו מגמרא זו ובאמת אין זה נכון דלא שייך לומר על הטמאה שם תחש דא"כ לא היה להזכיר שדומה לתלא אילן אלא תחש אלא ודאי דהשם של תחש הוא דוקא הטהורה של משה והיא דומה לתלא אילן. ועכ"פ קשה דבפרק איזהו נשך בתחילתו אמרי' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר שתכלת הוא אלמא דצבע הוא. וצ"ל דקלא אילן לחוד דהוא צבע אבל תלא אילן היא חיה טמאה. ולא כהרא"ם דאומר שיש חיה טמאה קלא אילן מכח גמרא דפרק במה מדליקין

ועצי שטים, ומאין היה להם במדבר,. קשה שמא ממצרים הביאו או קנו בארצות אחרות כמו שארז"ל (יומא ע"ה:) על פסוק וכסית את צאתך דלא קאי על המן שהיה נבלע באיברים אלא קאי אמאכלים שקנו מתגרי אומה"ע. ואגב נדקדק לשון רש"י שאמר ומאין היה ולא אמר מאין בלא וי"ו. אלא נראה דיש קושיא בלא קושיא זו דמאין היה להם, דהיינו דקשה ל"ל עצי שטים בכל מלאכת המשכן די לומר ושטים כמ"ש (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה בשלמא במקום דלא בעינן רק חתיכה מן האילן כגון במצורע דצריך עץ ארז מש"ה כתיב עץ, אבל כאן בענין אילן גופיה לעשותו לקרשים ל"ל עצי, מש"ה כתב ומאין היה להם, פירוש דקשה עוד מאין היה כו' וצ"ל דהכתוב קאי על מה שנטע יעקב במצרים. וע"ז אמר עצי מאותן שטים שהיו כבר מנטיעת יעקב ודבר זה מורה לנו הכתוב. ובפרשת מצורע בפסוק ועץ ארז דקדק נמי רש"י לשון ועץ ע"ש בדברינו

שמן למאור, שמן זית זך להעלות נר תמיד. נראה דבא לתרץ למה נקוד למאור בפת"ח שמורה על הידוע דהידיעה יש בו צורך דהיינו דלא שמן סתם קאמר אלא השייך להעלות נר תמיד דהוא שמן זית זך כתית. כנ"ל נכון דעת רש"י

(א) ועשו לי מקדש ועשו לשמי בית קדושה תקן בזה דלשון מקדש פירושו קדושה וא"כ היאך יעשו קדושה, דעשייה שייכא על דבר שיש בו ממש והקדושה הוי דבר רוחני, ע"כ פירש בית קדושה ועל בית שייך עשייה וכפל רש"י בלשונו מלת ועשה כי בשעת העשייה תיכף יהיה לשמי ולא שיחשבו שאח"כ תהיה קדושה שם, וכבר פרשתי ההוכחה דלי לשמי

(ט) ככל אשר אני מראה אותך, כאן את תבנית המשכן. דל"ת כאשר אראה אותך בשעת עשיית המשכן דא"כ אשר אראה כו' מיבעי ליה

וכן תעשו כו', שעשה שלמה כתבנית כו' בפ"ק דסנהדרין וריש פ"ב דשבועות איתא אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בנביא ואורים ותומים ובסנהדרין של ע"א. מנה"מ א"ק וכן תעשו לדורות, פירוש כמו שהיה בימי משה נביא ואורים ותומים וכו'. מתיב רבא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן אמאי נימא וכן תעשה לדורות, שאני התם דכתיב וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה. הרי שאין חילוק בין המשכן לכלים בזה ועל שניהם אומר וכן תעשו וקשה למה אמר רש"י כאן וכן תעשו לדורות, אם אחד מן הכלים כו' כגון שלחנות כו' ולא נקט תבנית הבנין עצמו, ועל כרחך לומר דלאו דוקא נקט רש"י לומר כלים, וכן הבין הרמב"ן דברי רש"י שכתב וז"ל, ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו ומזבח הנחושת עשה עשרים אמה רוחב ועשרים אמה אורך עכ"ל ור"ל דלא כמזבח שעשה משה שלא היה רק חמש על חמש. וק"ל מה מקשה על רש"י יותר מן הגמרא שזכרתי,. אבל באמת לק"מ לא על רש"י ולא על הגמרא בהאי מילתא, דהא אמרינן כשיש נביא ואורים ותומים וסנהדרין יכולים להוסיף על העיר ועל העזרות, וא"כ לק"מ דודאי הוא חיוב לעשות המקדש וכלים ממש כמו במשכן בכל ענין אלא שנעשה שם שינוי ע"פ נביא בשעת בנין המקדש וכליו ועל פיהם נעשה הכל, ורש"י דאמר לדורות תעשו כתבנית זה דוקא היינו בלא נביא ואורים ותומים. והרא"ם טרח ודחק לתרץ קושיית הרמב"ן ע"פ תשבורת והגמרא שזכרנו נעלמה ממנו. והג"א ראה הגמרא וחילק בין מקדש לכלים דכלים. הם שוים אבל מה שמחובר אינם שוים. ולא דק במחילת כבודו ולא עיין שפיר

(יא) מבית ומחוץ תצפנו, שלשה ארונות עשה בצלאל כו'. הראב"ע הקשה ל"ל של עץ שהוא בפנים. ובתנחומא נתן טעם שמרמז כשם שהארון אע"פ שהעץ נתון בו באמצע אתה נוהג בו כבוד כך אתה רואה בני תורה שהמה עניים נהוג בהם כבוד בשביל תורתם. וי"ל מנלן דעשה ג' ארונות שמא לא עשה אלא ארון אחד דהיינו של עץ וציפה אותו משני צדדין בחתיכות זהב שחיבר לו במסמרים כדרך כל