דברי דוד טורי זהב חלק א קסא

הציפויים וכמ"ש גבי בדים וצפית אותם זהב. ובג"א תירץ דא"כ היה ארוך ורחב יותר משיעורו מחמת הזהב. ואין זה מיושב דשמא בכך היה ציוויו יתברך שיהיה שיעורו כנזכר בתורה ואח"כ יתוסף על שיעורו זהב. ועוד ראיתי בזה פירושים מצד סברת הלב והוכחות קלושות וכל אלה לא שוה לי. והנ"ל בזה דיש קושיא שינוי סדר בפסוק דאמר וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. התחיל בענין ציפוי והיה לו לכתוב תיכף מבית ומבחוץ דהיינו ענין הציפוי היאך הוא ואח"כ יאמר במה תצפה דהיינו זהב כמו שכתוב וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר אלא דהפסיק זהב בכאן בין הציפוי לומר תחילה. שהציפוי יהיה כפשוטו לא משני צדדים אלא מבחוץ לחוד, כדרך כל ציפוי ואח"כ אמר מבית ומחוץ הא כיצד אלא צ"ל דאין הציפוי מחובר לארון ואתה יכול ליטלו משם והוה כאינו מצופה שם, וע"ז מורה ההפסק של זהב כשאתה מביאו לתוכה הוה מצופה מבפנים ובודאי הציפוי של חוץ ופנים שוים דכתיב מבית ומבחוץ וכי היכי דבפנים הוה הציפוי אינו מחובר ה"נ הציפוי של חוץ,, נמצא שהיה צריך לג' ארונות שיהיה יכול ליטול הציפויים משם ויהיה כאילו אינו מצופה. כנ"ל נכון ואמת מצד ההוכחה שזכרנו, ויש לכוין זה גם בטעמא דמילתא שזכרנו, ויש לכוין זה גם בשם התנחומא שהוא מרמז, לבעלי תורה עניים שיכסום בזהב ולפעמים שלא יכסום דהיינו באם שח"ו אין מעשיהם הגונים ירחיקום מציפוי זהב כמו בציפוי הארון

(יב) ושתי טבעות כו'. וי"ו זו יתירה. כתב הרא"ם חפשתי בכמה ס"ת ולא מצאתי זה, ועיין בפר' נשא בפסוק כלות משה

(כט) ועשית קערותיו כו'. כמין תיבה פרוצה שהדפוס ארכו ו' טפחים ברוב השלחן שהיא אמה אחת ורחבו ה' טפחים שהוא פחות מחצי אורך השלחן טפח אחד שהשלחן ארכו אמתים וכל אמה ו' טפחים ועמקו של לחם שני טפחים ולא היה לאותו דפוס רק שלשה כתלים והשוליים שלמטה כמו חי"ת הפוכה, וכששמו בתוכו הבצק שני עשרונים ודחק אותו שם עד שנעשה גם הבצק כמו חי"ת הפוכה וכששמו הלחם אחר אפייתו ארכו ברוחב השלחן ורחבו באורך השלחן היה כותל אחד של הלחם על שפת אורך השלחן. וכאשר שמו המערכת השנייה של הלחם כסדר הזה, נמצא שיש ריוח בין שתי המערכות שני טפחים וגובה כל לחם שני טפחים. נמצא שגבוה הלחם העליון של המערכות יותר מן השלחן י"ב טפחים

והיה עשוי לו דפוס של ברזל ודפוס של זהב כו'. כן הוא במשנה בפרק שתי הלחם, ובברייתא איתא שם ג' דפוסים היו תחילה נתן לדפוס ועדיין הוא בצק כמין דפוס היה לו בתנור וכשהוא רודה אותו מהתנור נותנין לדפוס אחר, שלא ישבר קודם שיתנהו על השלחן. וצ"ל שהמשנה לא חשבה אלא מה שהיה אחר שנעשה הבצק, וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב והיו ללחם הפנים ג' דפוסים אחד נותנין בו כשהוא עיסה, והשני שאופין בו בתנור, והשלישי לכשיצא מן התנור

ומנקיותיו, הם סניפין כמין יתדות זהב כו' פירוש ז' סניפין היו, דהיינו לכל מערכת סניפין אחד מצד זה של השלחן ואחד מצד שכנגדו וכן למערכת השנית ואותן הסניפין היו רחבים כדי שיוכלו לעשות בהם חריץ דהיינו פיצולים דנקט רש"י להכניס שם ג' קנים המבדילים בין לחם עליון לתחתון והיו גבוהים מן הארץ עד למעלה של לחם הששי שהוא כ"א טפחים דהיינו ט' מן הארץ עד השולחן וי"ב טפחים של גובה כל הששה לחמים זה על זה. וכתב הרא"ם שמה שכתוב ברש"י ששה פצולים הוא שיבוש וצ"ל ה' פיצולין שהרי י"ד קנים היו בכל מערכת כדתנן פרק שתי הלחם ג' מונחים בין לחם אחד והשני, ועוד שלשה קנים בין לחם ב' וד', עוד ג' בין ד' לה', ושני קנים בין ה' לוי"ו דשם אין עליו משא כבד שיכביד למטה וא"כ א"צ לזה רק ה' פיצולין, וטעות נפל בספרים ע"כ, ויש רוצים לומר דתחת החלה התחתונה היו ג"כ ג' קנים להבדיל בינה להשלחן, וזה אינו, כי איתא בפרק שתי הלחם שהיה מונח על טהרו של שלחן כמו שפירש"י בפרשת אמור. ויש להקשות כיון שרצה ה' ית' להציל מן העיפוש בין לחם ללחם ולמה לא חש באמת גם בלחם התחתון שמונח על השלחן עצמו בלי הפסק קנים וי"ל דדוקא אם לחם מונח על לחם אחר בלי הפסק יש חשש עיפוש תוך ח' ימים אבל לא בין לחם לכלי מתכות

(לא) תיעשה המנורה מאליה כו'. ובפ' הקומץ רבה אמרו שלשה, דברים היו קשים למשה עד שהראה לו באצבעו ואלו הן מנורה כו', וכתב הרא"ם ישוב באורך שלא יהיה כאן אגדות חלוקות, דבמדרש זה משמע דמשה עשאה אחר שהראה לו מן השמים, וא"צ לזה כי עכ"פ התחיל משה בהשלכת הזהב תוך האש ואח"כ נעשית מאליה כי כל דבר קדושה אפי' באה מן השמים צריך התחלה אפי' דבר מועט מן האדם כמו שמצינו במדרש ריש שיר השיר השירים שמלאכים נשאו אבן אחת לירושלים ואמרו לר' חנינא תן ידך עמנו, ויש מזה עוד במקומות אחרים, ויש עוד במדרש (בהעלותך) הביאו הרא"ם ר' לוי אמר מנורה טהורה ירדה מן השמים שכשאמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב אמר לו כיצד נעשה אותה א"ל מקשה תעשה המנורה אע"פ כן נתקשה משה במעשה וירד ושכח מעשיה עלה ואמר רבש"ע שכחתי