דברי דוד טורי זהב חלק א קנט

וקושיית המזרחי ודאי קושיא היא ואין בידי לתרץ אלא דרש"י דנקט כאן מצות פרישה והגבלה לא נתכוין שהאמירה של הגבלה היתה ברביעי אלא לישנא דקרא נקט שזכר תחילה פרישה קודם הגבלה, ואמר רש"י דבו ביום היינו ביום ד' שכתוב בו בתורה פרישה והגבלה אבל באמת הוזכרה ההגבלה ביום אתמול דאנן שדינן ההגבלה איום ג' כמ"ש התוספות

(ו) ויקח משה את הדם, מי חלקו. דקשה למה לא כתב הפסוק תחילה החלוקה: פרשת תרומה כה (ב) ויקחו לי תרומה, לי לשמי. כתב הרא"ם דאל"כ קשה דהכתיב אם ארעב לא אומר לך. ומזה הטעם עצמו פירש גם ועשו לי מקדש לי לשמי, כי כתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה עכ"ל וקשה ע"ז דא"כ אם נפרש לי לשמי ל"ק הלא השמים ושמי השמים כו', וא"כ קשה במ"ש שלמה כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי וגו' הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו', מה הקשה בזה הלא לשמי קאמר. וכאן לק"מ אם תפרש לשמי. ונלע"ד דרש"י יליף לה מן דוד דלי לשמי. דהא כתיב בשמואל כה אמר ה' האתה תבנה לי בית לשבתי וגו', ואמר אח"כ והקימותי את זרעך אחריך וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו'' הרי הבן קם תחת אביו לאותה מצוה, וא"כ גם לי האמור באביו הוי ממש מה שנאמר בבנו. ע"כ, גם כאן דמיירי ממקדש ועשו לי מקדש ג"כ לשמי קאמר, וא"כ ה"ה בתרומה דהא תרומה היא צורכי בנין המקדש וכן מזבח אדמה תעשה לי פירש"י לשמי הוא ג"כ בכלל מקדש, (כנ"ל)

תקחו את תרומתי כו', י"ג דברים כו',. דהיינו זהב וכסף ונחשת ג' תכלת וארגמן ותולעת שני נחשבים לאחד אלו הג' מראה צמר הם, נמצא שיש כאן ד', ושש ועזים ועורות אילים ועורות תחשים ועצי שטים ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים שהם שבעה מינים, הרי י"א, ואבני שהם ואבני מלואים, שהם שתים הרי י"ג. והג"א הקשה ע"ז דהא לקמן אמר דשש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני הרי ד' מינים כו' אלא צ"ל דאבני שהם ומילואים הנשיאים הביאום כמ"ש בפסוק לקמן, וכאן אמר נדבת כל אחד ואחד ו' דמ"ש בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים פירוש בשמים גם לקטורת הסמים, ואין פירושו הסמים לקטורת דא"כ הוה להו י"ד מינים עכ"ל וק"ל דהא מנה רש"י י"ג דברים הצריכים למשכן ואבני שהם ומילואים ג"כ נצרכים מה לי שהנשיאים הביאום מ"מ הציווי היה ג"כ על כולם אלא שנתקיים ע"י נשיאים וצ"ל דעורות תחשים אינו מן החשבון הי"ג הבאים מן כל מי שנדבו לבו דהרי לא היו תחשים אלא לפי שעה שנבראו לצורך המשכן וגם עצי שטים אינו מן המנין, כי יעקב הכינם לצורך המשכן וצוה שיקחו אתם, ונדבה אין שייך אלא במה שהאדם יש לו לצרכו ומפריש ממנו למשכן משא"כ באלו, (כנ"ל נכון)

בדם חלזון. חלזון הוא דג עולה פעם אחת לשבעים שנה, כ"ה בפ' התכלת (דף מ"ד)

(ה) מאדמים, צבועות היו אדום. דאילו היו כן בתולדה היה לו לומר אדומים אבל מאדמים פירושו שקבלו הצבע אחר בריאתן

תחשים, מין חיה ולא היתה אלא לשעה. הראב"ע חולק ע"ז ואמר שהרי כתיב (יחזקאל ט"ו) ואנעלך תחש, הרי שהיו עושין מהם מנעלים. וא"ל דמאותן שהיו בימי משה נשארו ועשו מהם מנעלים, דהא אחר אותה שעה נגנזה וזה מורה דלא באה אלא לצורך המקדש ולא לשום דבר אחר, א"כ בודאי לא נברא באותה שעה אלא מהצורך למקדש. ותירץ הרא"ם ששני מיני תחש הם, אחת טמאה ושמה קלא אילן והיא היתה נמצאת ומזה לא היה במשכן דבעינן מה שמותר בפיך, והשניה מין טהור ולא היה אלא לפי שעה, וזה אינו לפי מה שאזכור בסמוך. ולי נראה דלק"מ דהא פירש"י שם ויהבית מסן דיקר ברגליכון, הרי דהאי תחש אינו על מין בהמה או חיה אלא תחש הוא יקר דהיינו חשיבות, ור"ל שהנעלתיך במנעלים יקרים מן עורות בהמות חשובים, ובמשכן היה מין חיה שנקראת תחש והיינו שקראוה כך משום חשיבותה דהיתה חידוש בעולם, כמ"ש במדרש תנחומא ר' נחמיה אומר מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ולשעה נגנזה ומה שכתב רש"י מין חיה הוא ע"פ המדרש תנחומא דאמר בשם ר' נחמיה ואע"ג דבפרק במה מדליקין (דף כ"ח:) אמרינן אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה היא או מין בהמה היא, לא שביק רש"י ודאי של ר' נחמיה משום ספיקא דר"מ ויש להקשות הא כתיב אין כל חדש תחת השמש, וכה"ג מקשינן בפרק במה מדליקין (ל:) יתיב ר"ג ודרש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהיה פסת בר בארץ לגלג עליו אותו תלמיד ואמר והא כתיב אין כל חדש תחת השמש נפק ואחוי ליה כמהין ופטריות וכו' וי"ל