דברי דוד טורי זהב חלק א קנד

והרבה חלוקים יש בין שבועה דאורייתא לדרבנן, ונראה שגם גבי שומר שכר שאחר זה הוה הפלוגתא כן. והרא"ם הבין דלדעת הרמב"ן א"צ לרש"י לישבע כלל על שנגנבה אלא על שליחות יד ולכך האריך בזה. ( והדברים ברורים כמו שזכרנו)

(ח) אשר יאמר כי הוא זה כו', ואם כשרים הם וירשיעוהו כו' אין פירוש זה דאשר הוא במקום אם, כלומר אם ירשיעון אלא דודאי ירשיעון, אלא דיש כאן שני צדדים למי ירשיעון אם להשומר או לעדים אם יוזמו והזהיר הכתוב לעדים זוממין אע"פ שכבר הוא כלל ועשיתם לו כאשר זמם דהו"א גבי כפל, אינו אלא קנס שקנסה התורה והיינו לשומר דוקא ולא לזוממים כמו שמצינו גבי ונמכר בגניבתו דדרשינן ולא בזממו קמ"ל דהזוממים חייבים כפל כמו השומר

אלא א"כ הודה במקצת כו' היינו כדברי רמי בר חמא בפרק הגוזל (דף ק"ז) דאמר ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ולא כר' חייא בר יוסף שם דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן פירוש דהאי קרא דכי הוא זה דמלמד על הודאה במקצת שייך לפרשה אחרת דהיינו אם כסף תלוה אבל בד' שומרין א"צ הודאה במקצת וכן קי"ל להלכה, מ"מ רש"י מביא כרמי בר חמא דהוא יותר קרוב לפשוטו ולא עירוב פרשיות, אלא דקשה הא אפילו לרמי בר חמא בעינן כפירה במקצת כמו הודאה במקצת, וא"כ היה צריך רש"י להזכיר כאן גם הכפירה וצ"ל דרש"י לא הזכיר כאן אלא מה שמפורש בפסוק דהיינו כי הוא זה דמשמעו זה שמודה עליו ע"כ לא אבל רש"י אלא ההודאה (כנ"ל)

(י) שבועת ה' תהיה , ישבע שכן הוא כדבריו. פירוש שנאבד באונס, ולכאורה קשה דהא ומת או נשבר כו' הוא ג"כ לפי דברי השומר ואמאי לא פירש רש"י כן בזה גם כן. ותו דקשה מזה להרמב"ן שזכרתי בסמוך גבי וגונב מבית האיש שאינו מסכים לומר לפי דבריו וכאן ע"כ צריך לומר כן ונראה דכאן אצ"ל לפי דבריו אפילו לרש"י אלא דה"ק היכי דמת או נשבר או נשבה באמת אלא שאין אנו יודעים שנעשה באונס ע"ז אמר שבועת ה' כו' שלא היה ע"י פשיעה עוד נ"ל דהאי והוא לא שלח שזכר רש"י כאן פירושו שיהא השבועה גם ע"ז אם לא שלח כדלעיל בסמוך ונתן טעם ע"ז שהרי יש חיוב עליו אם שלח ידו ע"כ חייב לישבע שלא שלח ידו

(יב) ואם טרף יטרף, בפסוק כתוב אם ורש"י הוסיף וי"ו. נראה כוונתו דיש מקום לטעות מכח שינוי לשון דקודם לזה כתוב ואם גנוב כו' והיינו בבא אחרת ואצל טריפה נאמר אם משמע דאין זה בבא אחרת אלא שייך לדסמוך ליה דהיינו שאמר אם גנוב כו' ישלם, ע"ז אמר אם טרוף יטרף פירוש אצל אותו הגנב אז יביא עדות ולא יצטרך השומר לשלם גניבה זו שגנב הגנב ממנו, כיון שנטרף ע"י אונס הו"א מה לי הכא מה לי התם דכל הבהמות רועות במקום אחד קמ"ל רש"י דהוה בבא אחרת וכאילו כתב ואם טרוף כו'. ואחר העיון בס"ד נראה לתרץ על נכון האי וי"ו דמוסיף רש"י על אם טרוף ונתרץ עוד קושיות אחרות, דקשה על מ"ש רש"י אינו אומר טרפה לא ישלם כו' עדיפא מזה היה לו להקשות דלא יכתוב כלל הטרפה דודאי קאי לא ישלם על טרוף יטרף הקודם לו,. תו קשה על מ"ש ומי לחשך לדון כן כו' מאי קשיא ליה דהרי יש הוכחה מכח הו"א דהטרפה דזכר רש"י, תו קשה במ"ש מה מתה שאינו יכול להציל כו' א"כ לא יכתוב כלל הטרפה או לפחות בלא ה"א כיון שיש היקש למיתה. והרא"ם כתב ואע"ג דכתיב הטרפה לחלק בין טרפה לטרפה אכתי לא ידענא באיזה מין פטור לפיכך הוצרך להיקשא ממיתה מה מיתה כו' אף שבר כו' דהיינו ע"י ארי כו' והנך רואה שאין דבריו מספיקים דבודאי די לנו בהיקשא בלא ה"א דהטרפה כיון שתלו הדבר באין יכול להציל, ותו דבודאי אנו היינו מחלקים בסברא בלא היקש שיש חיוב ופטור מכח הה"א ודאי נחלק בין ארי ובין חתול. ונראה לתרץ דרך כלל בזה דאם לא, נאמר כלל הטרפה אלא לא ישלם לחוד הו"א דדין הטרפה חלוק מהא דלעיל מיניה דכתב דמת או נשבר או דשם דוקא הוה היקשא לענין שבועת ה' תהיה בין שניהם דאמרינן אין רואה אז ישבע אבל יש רואה יביא דוקא עדים כדדרשינן בגמ' דבר זה, אבל לענין טרפה אין חילוק זה אלא דוקא יביא עדים ולא שייך כאן כלל ההיקש למיתה לענין יכול להציל או לא. ויש מקום לזה מדלא כתב כאן ואם טרוף כו' דהוה נוסף על מה שנזכר לפניו ודומה לו, ואי כתיב טרפה בלא ה"א היה משמעות שלו כל טרפה לא ישלם, דהלשון מורה על רבוי לפטור ותיבת הטרפה עם ה"א יש לדרשה לשני צדדים, הא' על הדיוק לחיוב דדוקא בזה לא ישלם אבל יש שמשלם ובזה ניחא הכל דתחילה כתב רש"י דהה"א מורה לחיוב דהיינו דיש כאן שני חלוקים, הא' בין חתול ונמייה ובין זאב וארי דבחתול בכל גוונא חייב ובזאב יש פטור וחיוב דהיינו דאיתא ס"פ הפועלים רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אומדין אותו אם היה שם היה יכול להציל ואפילו ע"י רועים אחרים לשוכרם אז חייב ואם לאו פטור, וא"כ כשפטרו הכתוב מכח הה"א לא פטרו אלא באין יכול להציל אבל אם יכול לטרוח ולשכור כמו שזכרנו