דברי דוד טורי זהב חלק א קלו

שהוא יחידי הן מצד שאין לו אשה הן מצד שאפי' יש לו אשה מ"מ הוא יחידי מצד שאין לו בנים אז אין רבו מוסר כו' ותרתי בעינן, ממילא דוקא כשיש לו אשה ובנים אז רבו מוסר כו' אבל התרגום דמפרש בלחודוהי ולא אמר לחודוהי, אלא מפרש רש"י דעל הבגד מפרשו התרגום והוה כאילו כתוב בתוך לבושו מש"ה צריכה בי"ת דבלחודוהי, וא"כ שאמרה תורה שלא היה אתו אלא לבושו ממילא נתמעט אשה והבנים אז בגפו יצא, ממילא הדיוק אם יש לו אשה אף בלא בנים רבו מוסר לו שפחה כנענית מש"ה הביא רש"י התרגום ולא הזכיר אח"כ רק האשה ולא בנים, (זה דרך נכון וחריף בס"ד

) אם בעל אשה הוא, ישראלית. במכילתא איתא אתה אומר בישראלית או אינו אלא בכנענית כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה מה ת"ל אם בעל אשה, בבת ישראל הך הרי כנענית אמורה פירושו שאמורה בענין אחר ממה שכתוב כאן. והרא"ם דחק עצמו בחנם בפירוש דברים אלו

ויצאה אשתו עמו כו' במזונות אשתו ובניו קשה דבפסוק לא הוזכר בניו ונראה דהגמרא דאיתא שם דבר זה אזלא לטעמא דזכרנו בסמוך דבעל אשה הוא היינו גם שיש לו בנים כמו שכתבנו ההוכחה,, ממילא אשתו כולל גם בנים וא"כ גם אשתו דאח"כ ג"כ בנים בכלל ואע"ג דלהתרגום שזכרנו אין הכרח לבנים מ"מ כתב דהך הגמרא דלענין דינא חד טעם למזונות אשה ובנים כי מי יפרנסם זולת הרב

(ד) אם אדוניו יתן לו כו'. שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש כו'. עד הנה הוא לשון מכילתא, ורש"י פירש דהוכחת המכילתא הוא מכח זה שהרי העבריה כו'. והרמב"ן כתב על רש"י ואינו מכוון כי אם נאמר שהיא בישראלית לא במוכר את בתו לאמה שיוצאה בסימנים כי היאך יתננה לו אדוניו והוא אין בידו למוכרה לשום אדם אחר, וכן הראיה שהרי אף היא יוצאה בשש אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש והם בתלמוד דברי יחיד והלכה במוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש וא"כ אין אשה יוצאה בשש אלא בשמוכרה אביה, אבל מה שאמרה מכילתא הא בכנענית הכתוב מדבר, מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה שהולדות בכנענית לאדון שולד שפחה כמוה, אבל בישראלית אפי' היתה גדולה שמכרה לעצמה בניה של אב הן עכ"ל. פירוש דבריו הוא כך דע"כ הך דאמר במכילתא או אינו אלא בישראלית היינו אמה ישראלית דישראלית ממש מאי בעיא אצל זה האדון אלא ודאי אמה ישראלית והיכא משכחת לה אי בקטנה שמכרה אביה לזה האדון הא בזה מצוה ליעדה לעצמו או לבנו ולעם נכרי לא ימשול למכרה והיאך אמר המכילתא אם אדוניו יתן אותה לו לאשה. אלא ע"כ דמיירי שישראלית גדולה מכרה עצמה לזה האדון, וא"כ מה הקשה המכילתא לפירוש רש"י שהרי יוצאה בשש דזה אינו אלא לרבי אליעזר דס"ל מוכר עצמו ומכרוהו ב"ד שוין לשש אבל אנן קי"ל כרבנן דבמוכר עצמו נמכר אפילו ליתר משש והיאך אמר רש"י שהרי העבריה יוצאה בשש, וע"כ פירש המכילתא לא מכח שהרי כו' כדברי רש"י אלא ה"ק שא"א לפרש הפסוק בישראלית גדולה שמכרה עצמה דהא בזה הולדות אינם להאדון דלא זכתה תורה לאדון אלא ולד של שפחה כנענית שהולד כמוה משא"כ בישראלית הולד לאב, ואע"ג שכאן האב הוא עבד של האדון מ"מ העבד הוא. ישראל ואין ולד שלו מישראלית להאדון ולמה אמר תהיה לאדוניה זו היא כוונת הרמב"ן ז"ל

(ו) אל הדלת כו', מה מזוזה כשהיא מעומד. פירש"י פ"ק דקידושין, דמזוזה לא מיקריא אלא כשהיא מעומד, אבל דלת צורתה מוכחת עליה אף כשהיא מוטה

ועבדו לעולם כו' ת"ל ואיש אל משפחתו תשובו הרא"ם כתב וא"ל דההוא בפגע בו יובל קודם שש קא מיירי משום דפגע בו יובל קודם שש מושב אל משפחתו נפקא כו'. ותמהתי אמאי לא מייתי מפסוק עד שנת היובל יעבוד עמך ופירש"י אם פגע היובל קודם שש יוצא, והך קרא דואיש אל משפחתו מפורש בהדיא בפ"ק דקידושין (דף ט"ו) דקאי על נרצע מכח דכתיב ואיש אל משפחתו דנקט איש משמע ולא אשה איזה דבר הנוהג באיש ולא באשה הוי אומר זו רציעה הכי אמרינן שם בהדיא. אלא דקשה למה לי הך משמעות תיפוק ליה דע"כ מוקמת לה ברציעה דהא מוכר עצמו יש לו פסוק עד שנת היובל יעבוד עמך, ומכרוהו ב"ד יש לו פסוק ושב אל משפחתו, ע"כ מיירי פסוק זה דואיש אל משפחתו על נרצע, ונ"ל דשם בגמרא אמרינן על פסוק זה דפשוט הוא שמיירי בנרצע דאמרינן שם אי בנרצע כבר אמור, וע"כ ודאי קשה מאי משמע פשיטות זה וע"כ אמר שהוא מכח ואיש, וא"ל א"כ ל"ל להוכיח שם מכח יתור דאמר אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור ושב אל משפחתו היה ל"ל דע"כ קרא ואיש אל משפחתו קאי על נרצע מכח ואיש י"ל דתלמודא ידע דיש לימודים אחרים על איש אלא דכיון דע"כ יש לנו שני פסוקים מסתבר לאוקמי טפי קרא דואיש על

נרצע

(ז) לא תצא כצאת העבדים כו', לא תצא בשן ועין כו'. אצטריך קרא ע"ז דלא נילף מכנעני דיוצא בזה ק"ו עברי

מקיש עבריה לעברי. הוצרך בזה היקשא משום יובל, דלא כתיב אלא בעברי אבל שש כתיב בהדיא גם בעבריה כי ימכר לך אחיך