דברי דוד טורי זהב חלק א קכא

דאין לשון זדו כאן לשון פועל רע כמו שהוא בכ"מ לשון מזיד אלא דכאן הוא לשון בישול, וזה למד מדברי רבותינו שאמרו בקדירה שבישלו כו' והרא"ם הקשה על רש"י דגם רבותינו פירשו על פועל רשעה) ומ"ש בקדירה שבישלו בה היינו משל בעלמא לא פירוש על תיבת זדו, ונעלם ממנו תלמוד ערוך בפ"ק דסוטה (דף י"א) מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד ובספר צידה לדרך הביא זה

(יג) ויהי ממחרת, מוצאי יום הכפורים היה כו'. ומהו ממחרת למחרת רדתו מההר. קשה בזה למה לא פירשו למחרת הסעודה שהיתה שם שזהו מבואר בפסוק ולא יוה"כ ולא רדתו מההר, וזה קשה למ"ד יתרו בא אחר מ"ת דלמ"ד קודם מ"ת ודאי היתה היתה הפסקה גדולה בין ביאת יתרו לישיבת משה למשפט כמו שיתבאר אחר זה בס"ד. ותו הקשה הרמב"ן כי לא אכלו ביוה"כ אם היה להם יוה"כ בשנה ראשונה קודם שנצטוו בו, וע"כ פירש הרמב"ן דלאו מחרתו ממש היה אלא אח"כ, וזה דוחק, והרא"ם תירץ דאכלו משום הורדת התורה כמו בימי שלמה בשעת השלמת בנין בהמ"ק, וזה אינו נראה דהא בגמרא משמע ששלמה היה באמת ראוי לעונש ע"ז ותו דכאן אינו דומה לשלמה דבשלמה לא קבלו התענית עליהם בהכנסת היום משא"כ כאן דבהכנסת היום לא היו יודעים שיבא משה למחר ובודאי קבלו עליהם והיאך אכלו אח"כ. וג"א תירץ דעדיין לא נצטוו על יוה"כ בשנה ראשונה, וזה אינו דהא מצינו באברהם שקיים אפילו מצות עירוב תבשילין ק"ו יוה"כ ובודאי גם משה ואהרן עשו כן. ולא דקדקו בלשון הרמב"ן שכתב אם היה להם יוה"כ משמע דקושייתו דכל שאין מתענים אין עליו שם של יוה"כ וכיון דאמרו מוצאי, יוה"כ משמע שהיה להם יוה"כ וא"כ היאך אכלו בו תו הקשה רמב"ן כיון דביוה"כ ניתנו לוחות אחרונות וממחרתו הגיד להם משה החוקים והתורות אינו יום המשפט, ותו קשה בלשון רש"י שאמר ומהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר, למה הניח מ"ש תחילה מחרת יוה"כ ומה הוקשה לו על זה

ונראה לתרץ כל זה דביוה"כ עצמו ירד משה, ואז בא יתרו ובאותו יום עצמו למד עם ישראל עד הלילה ובלילה דהיינו מוצאי יוה"כ אכלו עם יתרו, וביום ההוא כשהאיר היום ישב משה לשפוט. ובזה מתורץ הכל דהוקשה לרש"י מהו ממחרת דאי מחרת הסעודה קשה דאין זה מחרתו דמחרת שייך ביום שאחר אותו ענין שאומר עליו מחרת וזה אינו כאן דהא הסעודה היתה בלילה מוצאי יוה"כ והלילה הולך אחר היום שאחריו והכל יום אחד כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, וא"כ היאך אמר כאן ממחרת וג"כ א"ל דמחרתו קאי על יוה"כ שהיה יום אתמול כי יעבור דהא לא נרמז קודם לזה יו"כ שיאמר עליו שם מחרת. ע"כ פירש דקאי על רדתו מההר שכיון שהוזכר לפניו ויצא משה כו', ש"מ שירד מן ההר והיה בין העם, ע"ז אמר ממחרת, ואז היה יום המשפט כי כבר למד עמהם ביום אתמול ביוה"כ עצמו עד הלילה, נמצא הכל ניחא בס"ד

ואין פרשה זו כתובה על הסדר ק"ל טובא למה לו הוכחה זו מן שילוחו של יתרו לארצו הא כבר מוכח שאין כתובה כסדר, דהא לא היה משה למטה מן מתן תורה עד יוה"כ אלא בי"ז בתמוז לבד ובאותו יום היה מעשה עגל. וא"כ אין לומר שישב משה לשפוט אלא במחרת יו"כ דהיינו שנה שנייה, ואפילו למ"ד שיתרו בא קודם מ"ת מ"מ אין שייך והודעתי כו' אלא אחר מ"ת, ולא אפשר זה אלא למחרת יוה"כ כיון שהיה כל אותן הימים בשמים, ועוד יש להקשות דפשיטא דיש כאן שלא כסדר למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא ובפרשה כתוב זה קודם מ"ת, ולמה לו לרש"י הוכחה מכח והודעתי. וא"ל דזה קאי למ"ד קודם מ"ת בא יתרו דלשון רש"י לא משמע כן דהא כתב אח"כ ואף למ"ד קודם מ"ת משמע דתחילה מיירי למ"ד אחר מ"ת. ונראה לתרץ כ"ז, דפלוגתא דביאת יתרו קודם מ"ת או אחר מ"ת תלויה בפסוק דהודעתי דמ"ד אחר מ"ת מוכיח זה מדכתיב והודעתי, ומ"ד קודם מ"ת ס"ל דאין זה הוכחה דאיכא למימר דחוקי האלהים ותורותיו היינו מה שהיה קודם מ"ת, דהיינו דינים דנצטוו במרה כדאי' בפרק ד' מיתות (דף נ"ו). ותו דאפי' באברהם מצינו כן דכתיב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. מש"ה הביא רש"י תחילה המ"ד דאחר מ"ת בא, דפרשה זו של ביאת יתרו ומשפט משה היה לאחר מ"ת מדכתיב והודעתי וא"כ האי מחרת היה מחרת של יוה"כ וא"כ יש כאן שלא כסדר והיינו טעמא דמ"ד אחר מ"ת. אח"כ כתב ואף למ"ד קודם מ"ת ולא ס"ל הוכחה דוהודעתי מ"מ יש כאן שלא כסדר מחמת שלוחו של יתרו לארצו כדמסיים רש"י ובזה אין אנו צריכים לפלפולים אחרים שיש בהרא"ם ובג"א בזה כי נתיישב הכל בס"ד: היכן מצינו שחזר. קשה הא כמה דברים לא הוזכרו בתורה וסמכה תורה על המובן. וכן הקשה הרא"ם, ותירץ דיש מעלה טפי בביאה זו לקדש השם יותר ממה שיש לביאה ראשונה שהוליך בתו למשה בעלה וא"כ היה לו להזכיר הביאה שנייה. ואין זה מסכים דשמא לא הוצרך להזכיר כיון שנדע כן מעצמנו ונראה לי דאנו רואין ששם קרא הכתוב ליתרו חובב להודיע שגם זה השם היה לו למעלתו שחבב התורה,