דברי דוד טורי זהב חלק א קטו

מותנו הוי במקום אנחנו כאומר נמות אנחנו, ולפי שאין זה דרך בקשה שימותו עכשיו במדבר אלא היו מצטערים על שלא מתו כבר במצרים, ע"כ תירגם לוי דמיתנא, ומביא ראיה מן לו מתנו בפ' שלח לך שפירושו הלואי שהיינו מתים, ה"נ הא דאמר מי יתן דרך הלוואי אמרו

(ז) את תלונותיכם על ה' כמו אשר על ה'. צריך ביאור מה תועלת בתוספת אשר. ונ"ל דהחילוק הוא שבלא אשר משמע שאין שם תלונה רק על ה', ובתוספת אשר משמע שיש עוד תלונה אלא שאני עוסק עכשיו באותה תלונה שהיא על ה', ואם כן קשה כאן דלשון תלונותיכם בוי"ו ויו"ד מורה על שתי תלונות שהוא לשון רבים, וע"ז קשה, דהא על ה' לא היתה רק תלונה אחת שיראו ממיתת רעב, והיה לו לומר תלונתכם בלא יו"ד וי"ו. ותו קשה במ"ש ונחנו מה אנו חשובין, חשיבות מאן דכר שמיה ומה תירצו בזה. אלא דה"פ דבאמת היתה התלונה על משה באמרם כי הוצאתם אותנו כו' אלא שאותה התלונה נכלל בה גם על ה' כי כפרו באל המוציאם ממצרים, וע"ז אמר מסה בשמעו את שתי תלונותיכם האחת אשר על ה' מצד שזכרנו, ומה שיש תלונה שנית עלי ועל אהרן באמרכם כי הוצאתם אותנו, ונחנו מה חשיבות יש לנו שאנחנו נוציא אתכם ממצרים, וא"כ לא נשאר תלונה רק על ה) ועל זה אמר להם בתת ה' לכם כו'. כל זה יש ללמוד מפירש"י שהוסיף מלת אשר, והוא נכון מאוד בס"ד: (ח) בשר לאכול כו', ומה ראה להוריד לחם כו'., משמע שקושיא זו מקושרת לשלפני זה. ונראה שהוא בדרך זה דמ"ש לפני זה למדתך תורה דרך ארץ כו', לכאורה אין זה מוכרח, די"ל דלשבוע קאי גם על הבשר שלפניו דהיינו בערב יאכלו בשר לשבוע בלא לחם, ובבוקר יאכלו לחם בלא בשר לשבוע וא"ל למה באמת כך, דזה אינו קושיא דדרך העולם לסדר האכילה כך בשר בערב, אלא דאין לפרש כן דאם כן לא היה לו להפסיק בלאכול בין בשר ולחם, אלא ע"כ דאינו כן וכוונת הפסוק ללמוד דרך ארץ שלא יאכל בשר לשובע ובודאי כל אדם רוצה להיות שבע באכילתו וישביע עצמו בלחם גם בערב. וא"כ קשה ומה ראה הקב"ה לסדר ההורדה כן, בשלמא בלא הקדמה זו הו"א כמו שזכרתי בלכאורה דלחם לחוד בשחרית ובשר לחוד בערבית ע"כ היתה ההורדה ג"כ בדרך זה אבל עכשיו שאמרנו שבערב היה ג"כ השביעה מלחם קשה מה ראה כו'

לפי שהלחם שאלו כהוגן כו'. אע"פ שדבר זה נזכר למעלה לענין פנים מאירות. ונראה דתרווייהו צריכי דאי מההוא דלעיל היה קשה מאי נ"מ בין פנים מאירות או לא, ע"כ אמר כאן הנ"מ לענין הזמן. ואי מהא לחוד היה קשה דלעיל נאמרה ידיעה לבשר דהיינו בענין מה שיתן בערב וגם למה שיתן בבוקר דהוא לחם משמע דשניהם שוים וכאן יש חילוק, ע"כ קמ"ל הא דלעיל דמוזכר בפסוק חילוק שבין הנתינות דזו היתה בפנים מאירות שנאמר בה כבוד ה' וזו באינם מאירות, ונמשך מזה החילוק הנזכר כאן

(יד) ותעל שכבת הטל כו' ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ כו'. נראה שבפירוש הפסוק של והנה על פני המדבר דק כו' אין חילוק בין רבותינו לפירוש הראשון, שלשניהם המן מונח בין שני טלים, אלא פליגי בפירוש העלייה שבכאן דלפי' הראשון הטל יורד מן השמים בלילה ומונח על הטל וכשחמה זורחת עולה הטל כנגדה, ולפירוש רז"ל אין הטל מן השמים אלא עולה מן הארץ ומכסה המן מלמעלה ג"כ

(טז) מספר נפשותיכם כו' תקחו עומר לגלגולת משמע שבשעת לקיטה יהיה עומר נלקט, וא"כ למה לי המדה אח"כ. וצ"ל שבשעת לקיטה, לקטו עומר לפי אומד דעתם ולא טעו באמת ונתברר זה ע"י המדה אח"כ

(יז) המרבה והממעיט כו', יש שלקטו הרבה דלא תימא המרבה היינו מי שצריך להרבה דהיינו שיש לו הרבה בני בית והממעיט היינו שיש לו בני בית מעט, דא"כ אין בזה רבותא דכיון שלקטו כל אחד לפי ערך בני ביתו מה חילוק יש בין הרבה למעט דהא בלקיטה לא הוה חילוק. ע"כ פירש שלקט הרבה והממעיט היינו שלקט מעט, ואפילו הכי היה שוה עומר נפש

(כ) ויבאש וכו' וכן דרך כל המתליעים הרמב"ן הקשה על רש"י דא"כ למה הוצרך לכתוב ורמה לא היתה בו דפשיטא הוא כיון דכבר אמר ולא הבאיש ממילא לא היתה בו רמה, דאל"כ היה מבאיש תחילה. ונראה לתרץ דקמ"ל דדוקא דבמה שהניחו אותו לילה לא היתה בו רמה, אבל אם הותירו ממנו בליל מוצאי שבת היה בו באמת רמה, דלא הותרה ההנחה אלא מכח שבת בלבד כאילו ירד ביום השבת עצמו

(כב) לקטו לחם משנה כו' ומ"א לחם משנה הא דלא דרשו לעיל כן דהכא יש יתור דכתיב אח"כ שני העומר לאחד ולפירוש הראשון נראה לתרץ הכפל להורות שלא נתכוונו ללקוט כפל ביום הששי ולא נודע להם הכפל עד אחר המדידה

(כה) ויאמר משה אכלוהו היום וגו', שחרית שהיו רגילים לצאת כו' יש לדקדק בשאלה הא' אם נצא פשיטא דלא דהא אמר להם שבתון שבת קודש. ב' מה שאלה היום