דברי דוד טורי זהב חלק א קיג

במה בהמה (דף כ"א) ופירושו נוקבין חוטמה ומשימים טבעת לתוכה: נערמו. לשון ערמומית. פירוש שעשו ערמה לרמות המצריים שירדו לשם. אבל צחות המקרא הוא כמו ערמת חטים פי' לשון צבור וכרי פירוש שהמים נעשו גלים

טו) אלופי אדום אילי מואב, והלא לא היה להם לירא כו' במכילתא אמרו: בזה, א"ת שהם באים לירש את ארצם והלא כבר נאמר אתם עוברים בגבול, אחיכם בני עשו ויראו מכס ונשמרתם מאד אל תתגרו בם מלחמה מה ת"ל אז נבהלו אלופי אדום, וכן מקשה על מואב דהרי כתיב אל תצר את מואב ומתרץ מה שתירץ רש"י כאן והקשה הרא"ם דהא שמעו עמים היינו ביציאת מצרים, ואילו אזהרות דאדום ומואב לא נאמרו אלא בסוף, וכתב בשם התוספות מה שכתב ולא תירץ בזה כלום דעכ"פ היו אזהרות הנ"ל אחר יציאת מצרים זמן רב, ונ"ל בדרך זה דהכתוב כלל תחילה כל העמים, ואח"כ פרט פלשת אדום ומואב,, משמע שלהם היה אימה יתירה קשה בשלמא פלשת שפיר דהיו יראים שירצו לעשות בהם נקמה, אבל באדום ומואב מה היא המורא יתירה. ועוד יש להקשות דמצינו באלו שתי אומות שכתוב בהם שהיו מתיראים, במואב כתיב ויגר מואב מאד כו', משמע דבאותו פעם היה עליו מורא ולא קודם, וכאן כתוב שכבר היה להם מורא בשעת יציאת מצרים אלא ע"כ דהמורא שמזכיר בשעת יציאת מצרים הוא הוא המורא הנזכר במקומו אח"כ וכאן זכרהו בדרך נבואה ועל זה קשה דא"כ אין כאן מורא באמת כי בשניהם כבר נאמרה בעת ההיא שלא ילחמו בם והמורא הנזכר שם אינו מורא באמת. וא"כ אין צורך כאן להזכיר דאדרבה האימה שבכלל כל העמים היא יתירה על זה. ועל זה מתרץ דהמורא דכאן מורא על הצער על כבודן של ישראל שנצטערו אדום ומואב ע"ז יותר משאר האומות (כנ"ל נכון): (טז) תפול עליהם אימתה, על הרחוקים עיין בפירש"י סוף עקב ותבין כאן כוונת רש"י

עד יעבור, כתרגומו. שתרגם עד יעבור ראשון על ארנון והשני על הירדן ותבין זה ממ"ש רש"י פרשת חקת על פסוק ואת הנחלים ארנון

(יז) מכון לשבתך, מקדש שלמטה מכוון כו' נראה דהוכיח זה מדאמר מכון לשבתך ולא אמר מכון שבתך, דהוה משמע דהממון הוא שבתך ע"כ מוכרח ששבתך הוא ענין אחר מן מכון והיינו דמכון קאי על מקדש שלמטה ולשבתך הוא כסא של מעלה ב"ה וזה מכוון נגד זה

אשר פעלת. הוסיף רש"י מלת אשר דבלאו אשר הוה פעלת קאי על מכון שהוא מקדש של מטה דהיינו שפעלת, את המכון ובזה יש מקום לטעות ולומר שלא נזכר כאן כלל מקדש של מעלה אלא לשבתך קאי אמכון וה"ק מכון שתשב שם פעלת אבל, במלת אשר קאי פעלת על שלמעלה ממילא קאי לשבתך על של מעלה דהיינו אשר כבר פעלת שהוא כסא הכבוד

מקדש, הטעם עליו זקף גדול. ג"א כתב בשם מהר"א מפראג, דאל"כ היה ח"ו כשתי רשויות מקדש של ה' כוננו ידיך, אבל עתה מקדש הוא מלה בפני עצמה, ופירושו המקדש אשר כוננו ידיך ה'. ולי נראה לדקדק עוד במה שהוסיף רש"י ה"א, על מקדש, וכתב המקדש, ועוד שכתב השם אחר ידיך ולא כמו בפסוק שהוא קודם. והכל ניחא דעיקר כוונת רש"י להדביק פסוק זה לפסוק שאחריו ה' ימלוך כו', והפסוק השני הוא עיקר הידיעה,, והפסוק הראשון הוא דבוק להדי הדדי, וה"ק המקדש הידוע דהיינו אשר כוננו ידיך אתה ה' בשתי ידיך אני אומר שזה יהיה בזמן שה' ימלוך כו' כמ"ש רש"י אחר זה, ומש"ה סמך כוננו להמקדש, כאומר המקדש של שתי ידיך שלך אתה ה'. וע"כ הפרידו למקדש מן ה', וכתב עוד המקדש בה"א דאי לאו הכי הייתי מפרש דאין פסוק זה דבוק לשל אחריו, אלא הידיעה הוא בפסוק הראשון עצמו בכוננו ידיך דהיינו שמודיענו שמקדש ה' כוננו ידיו של הקב"ה ממילא לא נדבק עם ה' ימלוך כו', וא"כ אין פירוש לפסוק ה' ימלוך כו' כאן

(יח) לעולם ועד כו', לפיכך היא פתוחה כן הוא במקצת ספרים שיש נקודת פת"ח תחת הוי"ו, אבל ברוב חומשים נקוד קמ"ץ תחת הוי"ו,, ולפיכך י"מ דהיא פתוחה דנקט רש"י לא קאי על הוי"ו אלא על העי"ן שכאן היא נקודה בסגו"ל שהוא נקרא פת"ח קטן, אבל ואנכי היודע ועד שהוא לשון עדות והוי"ו בו שימוש נקוד ציר"י תחת העי"ן וציר"י הוא קמ"ץ קטן. ולא הסכים על זה בג"א גם בעיני לא יתכן דרש"י יקרא פת"ח סתם לסגו"ל, וכן קמ"ץ סתם לציר"י, ובמקומות שרוצה לומר כן כותב בפירוש כן. והפירוש פשוט כאן ואין זו סתירה מה שלא נמצא כן בהרבה חומשים דמצינו עוד כן ברש"י, כגון כלות משה כתוב ברש"י כלת חסר וכן בפרשת תרומה בפסוק את כל אשר אצוה אותך כתוב ברש"י וי"ו יתירה ואת כל

(כא) ותען להם מרים וכו', ומרים אמרה שירה לנשים. פי' כל השירה כמו משה אלא שהפסוק קיצר ולא זכר רק הפסוק הראשון

(כד) ויסע משה כו', שעטרו סוסיהם בתכשיטי כסף וזהב. והא דכתיב לעיל וינצלו