דברי דוד טורי זהב חלק א קיא

(יב) אשר דברנו אליך במצרים, והיכן דברו ירא ה' עליכם. פירוש שאותו הדבור נתחזק עכשיו ובכללו היה חדל ממנו שזה היו אומרים עכשיו

ממותנו, מאשר נמות פירוש דיש שני פירושים על מותנו, האחד הוא שם כמו מות ישרים דהוה מות שם דבר ה"נ כאן מות בחול"ם דקאי על המיתה וה"ק ממיתה שלנו, והשני דקאי על הפעולה וה"ק מאשר נמות, וההפרש הוא דלפירוש הראשון מזכיר המיתה סתם ואח"כ האדם, דהיינו מיתה של כל העולם תהיה עכשיו שלנו ולפירוש השני מזכיר תחילה האדם ואח"כ מיתה שלו ואין מזכיר כלל מיתה סתם, ואילו היה נקוד מלאפו"ם דהיינו חול"ם היה כפירוש הראשון דמותנו בחול"ם הוא כמו אכלנו שפירושו אוכל שלנו, ועכשיו שנקוד בשור"ק הוא כפירוש השני, ומביא ראייה ע"ז. והשור"ק הוא שאנו קורין מלאפו"ם כמו קומי שובי,

(יט) וילך מאחריהם כו'. וכאן הוא אומר מלאך האלהים כו' הא דפירש"י זה אחר וילך מאחריהם שהוא מאוחר בפסוק הוא מטעם זה, דבלאו הא מילתא לק"מ במ"ש אלהים לפי שכאן יש דין למצרים להרע, להם ומש"ה אמר מדת הדין, אבל עכשיו שאמרנו שקיבל חצים כו' ש"מ שבשביל הצלת ישראל נאמר אלהים צריך טעם על זה

ויסע עמוד הענן כו', לא נסתלק הענן. פירוש שגם בכל יום היה המלאך שוכן בענן אלא שנסתלק הענן בלילה לגמרי והיה המלאך בתוך עמוד האש וכאן לא נסתלק אלא המלאך הלך עמו לאחריהם ועמוד האש לפניהם להאיר להם

(כ) ויבא בין מחנה מצרים, משל כו'. פירש פסוק זה קודם ויסע עמוד הענן שכתב קודם פסוק זה ללמדנו פירוש הפסוקים לענין מלאך אלהים ועמוד הענן דלא תימא דמלאך וענן היו שני שלוחים בשוה כ"א מיוחד בפני עצמו כי מלאך אלהים פה פירשו הראב"ע והרמב"ן שהוא השר הגדול ההולך בענן ובזה נ"ל לתרץ השינוי דגבי מלאך כתיב וילך מאחריהם ובעמוד ענן כתיב ויעמוד מאחריהם אלא להורות שהעיקר הוא מלאך אלהים והענן נגרר אחריו ואין הליכתו מתיחסת אליו אלא להמלאך רק שהענן עמד אחריו והמלאך היה ענינו להגן על ישראל ולעשות הבדל בין המצריים והחצים שלהם ובין ישראל ואע"ג דבפרשת יתרו כתב רש"י שהענן מקבל החצים לק"מ דהקבלה היא להמלאך והענן נגרר אחר המלאך שהוא העיקר, ומ"ש ויבא בין מחנה כו' ולא כתיב ויבאו הוא ג"כ מטעם זה דעל המלאך קאי שהוא העיקר, ומש"ה מביא רש"י תיכף ויבא קודם ויסע עמוד **(כן היתה הגירסא לפני הגאון ז"ל ובדפוסים האחרונים נדפס כסדר:)** הענן להורות דויבא קאי על המלאך והענן היה בשביל המלאך כי שם מרכבות כבודו, ומתורץ בזה מה שיש לדקדק בלשון הכתוב ויהי הענן והחושך כאילו נעשה ממילא ואח"כ כתיב ויאר את הלילה דהיינו העמוד האש היה בא בשביל זה, אבל בענן לא כתיב ויחשיך דלא בא בשביל זה רק נגרר אחר המלאך וממילא נעשה חושך מכח ההבדל שהיה שם,

ויאר וכו' והחושך של ערפל לצד מצרים. נראה דלא היה חושך בתוך מחנה מצרים דא"כ לא היו יכולין לזרוק חצים ובליסטראות, אלא דבין מחנה ישראל למצרים היה הבדל ובאותו הבדל היה חושך לצד מצרים ולא בין המצריים עצמם, ומה שזכר רש"י והחושך של ערפל פירוש חושך של ענן כי הענן הוא הערפל כי דרך הערפל להחשיך לכל צד וגם לצד של ישראל היה מחשיך אלא שעמוד אש שלפניהם היה מאיר לפניהם

(כג) כל סוס פרעה, וכי סוס אחד היה לו לעיל בפסוק וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה לא הקשה כן. דשם י"ל דרבותא קמ"ל דכל סוס בפני עצמו השיב את ישראל וראה אותם משא"כ כאן אלא דקשה דילמא על מין סוס קאמר דשייך בו לשון רבים כדכתיב בסוף ישעיה (ס' ז') כל צאן קדר יקבצו לך. וי"ל דקשה דהא סיים בלשון פרשיו דהוא לשון רבים ולא אמר פרשו לשון יחיד אלא דיש טעם לזה שאמר סוס לשון יחיד

(כד) בעמוד אש וענן כו' ועושה אותו כטיט הקשה הרא"ם דבלא עמוד הענן נעשה כטיט מכח לחות המים ורתיחת המים, ולק"מ דלחות המים היה נשרף וכלה מחמת הרתיחה והיה קשה, משא"כ בעמוד הענן שלא היה פוסק מללחלח ועמוד האש לא פסק מלהרתיח וע"י זה נעשה טיט

ויהם כו', נטל סגניות, פירוש בערוך ענין חכמה ודעת

(כו) וישובו המים, שהיו זקופין ועומדים כחומה כו'. דל"ת שלמטה התחילו לזוב כדרך המים והיו מוסיפין והולכים עד שנתכסו המצריים אלא המים העומדים בגובה הם נפלו עליהם ויכסו מלמעלה כדרך כל כיסוי, וזה שהוצרך רש"י להזכיר ויכסו על מצרים שלא כלשון הפסוק את מצרים

(כו) ויכסו וגו', לכל חיל פרעה כן דרך המקרא לכתוב למ"ד יתירה כמו לכל כליו תעשה נחושת. הרמב"ן כתב ע"ז ואינו כן רק פירושו דהחיל אינו רכב ופרשים אבל הם עמו שלקח עמו כמ"ש למעלה כל סוס רכב ופרשיו וחילו, וכמוהו כסוי בלמ"ד כמו לים מכסים המכסה על הקרב ע"כ. ואין דבריו מובנים דמה שאמר שכל חיל פרעה היינו שהם עם של פרעה, בודאי גם רש"י ס"ל כן, אלא דמ"מ