דברי דוד טורי זהב חלק א קי

האחד הוא שהשי"ת הולך לפניהם יומם בעמוד הענן דהיינו שיקח עמו עמוד ענן לשרתו לנחותם הוא עצמו יתברך ינחה אותם בדרך כמו שמצינו בשעת מתן תורה רכב אלהים רבותיים ולא באו רק לכבוד, והפירוש השני שהשי"ת לקח את עמוד הענן כדי שהעמוד הענן ינקה אותם, וע"כ מביא רש"י ראייה כמו שבלראותכם מורה הפת"ח על ה"א ה"נ כן הוא והוה כמו להנחותם פירושו ע"י שליח דהיינו שע"י שליח שהוא העמוד ענן ינחה אותם כפירוש השני שזכרתי, וזהו שכתב רש"י והקב"ה מוליכו לפניהם, ומ"מ את עמוד הענן הכין הקב"ה להנחותם כפירוש השני שזכרנו (והרא"ם פירש פירוש אחר על רש"י ואינו נוח לי)

(כב) לא ימיש הקב"ה כו'. ופירוש ימיש הוא לשון הפעיל יוצא לשני, דאילו כתיב ימיש היה פירושו שעמוד הענן לא ימוש מעצמו דהיינו לשון פועל עומד, ואינו כן מדכתיב ימיש ביו"ד. וכתב רש"י אחר זה מגיד שהעמוד אש כו', פירוש שזה מוכח מדכתיב ימיש ביו"ד ופירושו הקב"ה יעשה שלא ימיש מכלל שבלאו מעשה הקב"ה היה מש, וזה ודאי צריך טעם למה היה מש בלי מעשה הקב"ה, ועל זה תירץ דכל עמוד היה בו שינוי קצת יותר משיעורו לפי טבעו, והיינו שהיה עמוד הענן ממהר לבא יותר משיעורו לפי הטבע וכן עמוד האש ממהר לבא בעוד העמוד ענן קיים, והרא"ם הקשה ממה שכתב בפרשת תשא ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האהל ותירץ שיש בלשון הפעיל ג"כ עומד ונראה דימיש דיהושע הוא כמו ישיר משה, ופירש"י בפרשת בשלח אז עלה בלבו שישיר, וה"נ ביהושע יפורש שלא עלה על לבו למוש מתוך האהל, אבל הכא בעמוד הענן לא שייך לפרש כן, ע"כ מפרש רש"י דקאי על הקב"ה שהוא עשה שלא ימיש עמוד הענן בכל המסעות ושייך שפיר לשון עתיד

יד (ד) אכבדה בפרעה, כשהקב"ה מתנקם ברשעים כו'. ובפרשת שמיני בפסוק בקרובי אקדש כתב רש"י כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא כו'. עפ"ז פירשתי מדרש והארץ היתה תהו ובהו זו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור זו מעשיהם של צדיקים, אבל, איני יודע באיזה מהם חפץ ממ"ש וירא אלהים את האור כי טוב הרי במעשיהם של צדיקים הוא חפץ. ותמהו רבים על זה. ולפי מה שזכרתי אתא שפיר דמאחר שהשי"ת מקודש גם ממעשה רשעים מכח שעושה דין בהם הו"א שחפץ בזה ח"ו

בפרעה ובכל חילו, הוא התחיל בעבירה כו', בפ"ק דר"ה (דף ח') א"ר חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחילה (פירש"י כשהקב"ה דן אותם) שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, והטעם מקמי דליפוש חרון אף בשביל עונות צבור, וקשה למה לא פירש"י כאן כן בפרעה ובכל חילו וי"ל דהתם קאי על מלך ישראל דוקא

(ה) ויוגד למלך מצרים כו', לכך אנו קורין השירה ביום השביעי. בסוף שלח לך מביא רש"י בשם ר' משה הדרשן שמונה חוטין כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה, על הים, ושמא חולק על הא דכאן, כ"כ הרא"ם. ויש מפרשים דגם ר"מ הדרשן ס"ל דבשביעי של פסח אמרו שירה רק שמתחיל החשבון מערב פסח שפרקו עול מצרים מעליהם. ולי נראה דודאי אין שום דרך לומר דלר"מ דרשן יהיה קריאת השירה ביום אחר מן מנהג כל העולם, אלא דהענין הוא דשלשה ימים שנתן להם רשות ללכת הם דוקא עם הלילות וא"כ אין יום ראשון מן החשבון כיון שאין לילו עמו, דוגמא לדבר בארבעים יום שעלה משה לרקיע שאין יום ראשון מן החשבון כיון שאין לילו עמו. וע"כ המתינו האקטורין במדבר עד שלשה ימים שלמים ממילא ביום חמישי חזרו לאחוריהם אל. פרעה ובששי ושביעי רדפו ליל שמיני ירדו לים כו'. וכל זה הוא שלא נחשב יום ראשון בתוך שלשה ימים שנתן להם פרעה ושהו שמונה ימים עם יום הראשון. ואנחנו שעושין פסח שבעה ימים אנו אומרים השירה ביום השביעי עם יום הראשון זכר ליום השביעי שלהם שהיה באמת יום שמיני (כנ"ל ליישב דבר זה)

ויהפך וכו', בשביל ממונם שהשאילום. יש לדקדק מנלן הך מילתא דהא בקרא כתיב מעבדנו, משמע לא הממון. ויש מתרצים דלנגד פרעה אמרו מעבדנו וכנגד עבדיו אמר בשביל ממון, ואין זה בלשון הפסוק. ונ"ל דקשה לרש"י במה שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו כו'. דאטו עשו כן ברצון והלא בהכרח היה ובמה נתחרטו. אלא דה"ק דמשה לא אמר אל פרעה אלא שלח עמי ויעבדוני ממילא לא ביקש שנעזוב אותם מעבודתם לנו אלא לעבוד את ה', אבל שאלת ממון לא ביקש ממנו אלא אנחנו מעצמנו עשינו אותו. ע"כ אמרו מה זאת עשינו פירוש בשאלת ממון שלנו כי כבר שלחנו את ישראל מעבדנו אלא לעבוד את ה' ויצאנו ידי חובת המקום ב"ה ואנחנו עשינו מותרות

(יא) המבלי אין קברים, וכי מחמת חסרון כו' לשון מבלי הוא לשון לאו כמו אין, וא"כ היאך יתיישב הנהו תרי לאוים הסמוכים, לכן פירש דלאו הראשון קאי על סתם חסרון קברים לא על במצרים, והשני קאי על במצרים, וה"ק וכי מפני חסרון קברים אתה דואג וחושב לחסרון, דהיינו מה שאין קברים במצרים: