דברי דוד טורי זהב חלק א קה

וחמץ ישראל ורשות נכרי בשלמא רשות נכרי שפיר אתמעיט מבתיכם, אלא רשות ישראל וחמץ נכרי במאי אתמעיט מבתיכם. ובפ"ק דפסחים (דף ה':) יש באמת לימוד אחר ע"ז,, דהיינו מדכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של נכרי ושל גבוה. וע"כ תירץ רש"י דבעל המכילתא מפרש הך בבתיכם להורות על ממון שיהיה שלכם וברשותכם דומיא למאי דאמרו (ערכין כא) ואיש כי יקדיש את ביתו קודש, מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו פרט למקדיש דבר שאינו שלו, הרי דבית מורה על שהוא שלו ה"נ בזה בתיכם שהממון בכח שלכם דוקא, מש"ה נקט חלוקה זו לחוד שיש בה חידוש בפירוש תיבת בתיכם. וע"כ הוסיף רש"י שלא באחריות דאי באחריות הוה שפיר בתיכם דהוא ברשותכם, כמו בית דגבי הקדש. וחלוקה ראשונה דחמץ ישראל ורשות נכרי דאין עובר מן התורה בתלמודנו חולק על זה, כמו שהביא הרא"ם, לדעתי מש"ה לא הביאו רש"י. ומה שהקשה רמב"ן על רש"י דאין לימוד מבתים על גבולין לענין חמץ נכרי ורשות ישראל, דתרווייהו רשות ישראל הם, לא קשיא. דאין הפירוש שיש לימוד מבתים מה שנאמר בהם להיות גם כן בגבולין אלא דה"ק דבתיכם הוא יתור ואתא לפרש מלת גבולין, דמיירי באופן שהחמץ של ישראל ובכחו והוה ממש כמו ביתו דגבי הקדש (והכל ניחא), והמעיין בדברי הרא"ם יראה שכיון ג"כ לרוב דברינו אלה: (כ) מחמצת לא תאכלו, אזהרה על אכילת שאור דעונש שמענו אזהרה מנין וכתב הרא"ם ואע"ג דלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר כו' ואין צריך לכתבה שמהעונש למדנו האזהרה, שהרי אוכל ביוה"כ עובר בלא תעשה שלא נכתבה האזהרה, מ"מ טרח הכתוב וכתבה כמ"ש מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ע"כ וטפי ניחא לומר דאתא ללאו על תערובת שאינו אלא בלאו כמ"ש רש"י אחר זה ולי קשה עוד מאי שנא דכתב אזהרה באוכל שאור טפי מחמץ, וא"ל דילפינן זה מזה כוון דכבר הם שוין לכרת הא אין מזהירין מן הדין. ובאמת אין כאן קושיא כלל דכבר כתבו התוס' פרק אלו הן הלוקין (דף י"ב) ד"ה, ר' יצחק וז"ל וקשה לר"י לאו דכל כריתות למה לי דהא אסיקנא דקרבן לא בעי אזהרה ושמא י"ל דכתבו,, לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה עכ"ל, א"כ ה"נ כן הוא דנכתב הלאו לעונש יתר באוכל שאור, וא"כ שפיר ילפינן אוכל חמץ מזה דאין שייך אין מזהירין מן הדין אלא לענין מלקות. וכאן א"צ לימוד למלקות דמלקות יש בלאו הכי מכח כריתות אלא דיש תוספת עונש

(כ) בכל מושבותיכם וכו' שתהא ראויה לאכול בכל מושבותיכם לאפוקי מעשר שני שאינו נאכל אלא בירושלים אין יוצא בה חובת מצה אפילו בירושלים

(כא) משכו, מי שיש לו צאן ימשוך משלו כו'. זהו לפי פשוטו, אבל לעיל בפסוק והיה לכם למשמרת כתב משכו ידיכם מע"ז, והיינו לפי הדרש

למשפחותיכם, שה לבית אבות. צריך להבין כוונת רש"י. אם רוצה לפרש מהו למשפחותיכם מה פירוש צריך לזה. ותו דלא נקט אלא למשפחותיכם ומפרש ג"כ, שה. ותו מה. תועלת יש, יותר בשה מבצאן. ונראה דלכאורה דבוק צאן עם למשפחותיכם דהיינו כל משפחה תקח צאן, וזה אינו כי מלת צאן היא מורה על כלל על לשון יחיד. כמו צאן שש מאות אלף (במדבר לא) ולא תמצא צאן אחד כי אם שה אחד שהוא לשון יחיד וכיון דכאן רוצה לחלק כל משפחה לחלק אחד, אין לומר כמה צאן על אחדות, ואם בא לומר לשון רבים כיון שיש הרבה משפחות זה ודאי אינו, דא"כ אין צורך להזכיר המשפחות דזה נכלל בתיבת לכם, דהיינו לכלל שלכם תקחו הרבה צאן, אלא ודאי דהזכיר מה שצריך לחלק לכל משפחה חלק מיוחד בפני עצמו, א"כ אין שייך צאן על חלק אחד אלא שה לכל חלק כמו לעיל שה, לבית אבות, ע"כ פירש דבאמת דבוק צאן עם לכם דהיינו לכולכם יהיו צאן רבות. ואח"כ מפרש מה יעשו הרבים בהם על זה אמר למשפחותיכם דהיינו מה שנזכר לעיל שה לבית אבות וכאילו חסר כאן תיבת שה קודם למשפחותיכם, וא"צ להזכירו בפירוש כי סמך, על הנזכר לעיל בחילוק כל משפחה לחלק אחד ונקט רש"י כאן שה לבית אבות ולא אמר שה לבית אב אלא דלישנא דקרא דלעיל נקט, ועל זה רומז הכתוב דכאן ועל הכתוב דלעיל ל"ק למה אמר אבות ולא אב דהו"א לבית אב אחד מכל ישראל סגי והשאר פטורים קמ"ל דלכל אחד מבתי אבות צריך שה (כנ"ל

נכון

) (כב) אגדת אזוב, שלשה קלחין. בסוכה (דף י"א) יליף לה בגז"ש

מן הדם אשר בסף כו', לשלש המתנות. פירוש מה שמגיע למשקוף ושתי המזוזות

ואתם לא תצאו וכו' ולילה רשות למחבלים. הקשה הרמב"ן וכי אסור כל אדם לצאת מפתח ביתו עד בוקר לפי מקרא הזה והיה לו לומר שהלילה הזה נתנה בו רשות למשחית לחבל אבל לא ראה הרב לומר מפני שהקדוש ב"ה בעצמו הוא המכה כו', והענין לומר שהזהיר באותו לילה לפי שהקדוש ב"ה עובר במצרים וספקלטוריא עובר לפניו שלא יפגע בו אדם כו' ע"כ ונ"ל שרש"י נתכוין בזה לתרץ כיון שתליא מילתא בנתינת רשות לחבל למה תלה הכתוב