דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פו

דף מב ע"ב ולא זכר שאר מהארבעה שומרין

דף מג המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון כו': וכשישבע מן המשכון שבידו (נ"ב פי' כשהשבועה על המלוה כמו בסיפא דמתניתין שהלוה טוען שלוה סלע וב' היה שוה והמלוה טוען שרק סלע היה שוה ועל המלוה לישבע היסת יכלול או בשבועה שאינו ברשותו ולא פשע): וכמו כן תהיה שבועת בעל המשכון (פי' כשיהיה השבועה על הלוה) כשיהיו חלוקין בדמי המשכון (קאי על שניהם על שבועת המלוה והלוה) וכך ראיתי אבא מורי ז"ל משביע אותם פעמים הרבה על זה הלשון (נ"ב פי' לשון יותר ופחות למעט שאין לו לישבע שכך היה שוה סלע או שקל אלא לא יותר או לא פחות מסלע וכן כוונתו במה שכתב וכמו כן תהיה שבועת בעל המשכון פי' שלא ישבע בדיוק כך היה שוה אלא לא פחות מכך): לפי שזה הטעם כולל כל המשכונות אבל טעם שמא נתן עיניו בו אינו כולל כל המשכונות כמו שבארנו אבל שם כונתו בהודאה במקצת או בכפירה נ"ב מוקשה אם קאי על הרישא שהלוה כופר הכל הלא הלוה נשבע שבועת היסת ואין למשנה חלק בו ואיך יכוון המשנה לדבר שלא היה לפניה אך מרגלא בפי הזעצר ע"ה עושה שיבוש חפשי לכל בר בי רב לומר שיבוש הוא ההודאה במקצת ולא בכפירה וכן משמע מלשונו הקדום ואמרו מי נשבע וכו' לפי שהוא מודה במקצת הרי מדייק ששייך רק במודה במקצת: פרק שביעי

דף מד הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו כו': ואמנם הטיל השבועה על הנחבל או הנגזל קנס לחובל ולגזלן נ"ב כשהחבלה במקום שחבל בעצמו או היה ביניהם שלישי שאפשר לומר שאמר לו הנחבל לחבול בו ולהתרעם על אחר ע"כ חסר מן הספר וגי' הרמב"ם כגי' הרי"ף רבו דרבו "ודלמא לאחר אמר" וכן הוא גי' הרא"ש מפורש יותר ודלמא אמר לאחר ונשכו: סליקא לה מסכת שבועות

דף מה והחנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב כו' וראוי שישבעו בניו או הפועלים במעמד החנוני: שם אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו כו': ואמרו ישבע בעל הבית שהוא כשבועת (הגרל"ב וע' מהרש"א ד"ה נשבע) התורה על העיקר הידוע המוציא מחבירו עליו הראיה (נ"ב על החנוני להביא ראיה שעדיין לא קיבל הדינר ויטול ואם אין לחנוני ראיה ישבע בעה"ב היסת ויפטר) ואמרו ג"כ ישבע החנוני שהיא כשבועת התורה לפי שבתביעה הראשונה הודה לו (פי' החנוני) ובתביעה השניה הודה המכר (פי' שבעה"ב מודה לחנוני שהפירות שלו אלא שנותן לו הדינר בשבילן והיינו דאמר בסמוך והודאות הלוקח במקח הני הפירות וכפירת החנוני במכר פי' שהחנוני במכר אלו הפירות ואומר שהפירות שמכר לו קיבל לביתו טרם נתן לו הדינר וישבע החנוני ויטול אלו הפירות המונחים) ור' יהודה חולק על ההלכה השניה ואמר שעל שני הענינים בעה"ב נשבע (נ"ב אנכי הרואה אשר להבין פי' המשנה זו צריך אריכות דברים ע"כ אגלה אשר אנכי למדתי מהר"נ להבין דברי הרמב"ם הללו וכל הרוצה להבין יעשה כמוני יעיין כ"כ שם בר"נ על הא דכתב הרי"ף וכבר פירשנו הלכה זו בלשון ערבי והר"נ מפרש מה הוא פירושו ויבין דברי הרמב"ם שהולך בדרך זו: והם לבעל הבית יותר קרובים פי' שקרוב הדבר יותר שבעה"ב קנה אותם שאין דרך חנוני להניח פירות שלא מכר ברה"ר: מסכת ע"ג פרק ראשון

דף יג ע"ב אלו דברים אסור למכור וכו': ומה שאמר ר' יהודה אין מקריבין חסר לעבודת כוכבים קאי כ"כ על שאר כצ"ל (פי' אף שאר דברים שפירושן אסור אם פסלו מלהקריבו מותר וכן איתא בפסקיו עכו"ם פ"ט הל' ו')

דף כא אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית וכו': אבל לדעת רבי יוסי יהיה תיבת במקום על סוג הדבר שמדברים בו והכי פירושו אף במקום שאמרו להשכיר עראי בא"י ואנחנו כבר שמענו מר' יוסי איזו הוא המקום דהיינו בתים הוא המקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו כן הבנתי לפרש מדברי הלח"מ אף שהוא מפרש כן מדעת עצמו יגעתי להכניס כונתו בלשון הרמב"ם: פרק שלישי

דף מב ע"ב המוציא כלים וכו': והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה הוא הצורה לתלי הלבנה נ"ב לפי לשון הרמב"ם נראה שצ"ל לחצי הלבנה ושפיר לשון המשנה חמה ולבנה שהם צורות המיוחסות לחמה ולבנה שלימה ודרקון שהוא צורה מיוחסת לחצי לבנה אבל במרדכי איתא ודרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומשום הכי חשיב ליה בהדי צורות חמה ולבנה ולפי זה אם גם הרמב"ם כוון לזה הפי' שבמרדכי צ"ל הוא הצורה לתלי ותו לא כי אין לתיבת הלבנה מקום כאן כלל

דף מח ע"ב לא ישב בצלה וכו': לא ישב בצלה בצל גוף האילן אבל בצל ענפיה נ"ב ע' ברמב"ם ונושאי כליו ובר"נ כאן: אלא לפי שאינה מטמאה בפחות מכזית וחזרין רבוי מאותו המין הנקרא חזרת

דף מט ע"ב נטל ממנו עצים וכו': וליתיה לאיסורא בעיניה חכמים אומרים כולן אסורות: פרק רביעי

דף מט ע"ב רבי ישמעאל אומר שלש אבנים וכו' ר' ישמעאל אומר ששלש ואפילו ברחוק ממנו ד' אמות אסורות לפי שאמרינן שעושין מרקוליס קטן מנגד מרקוליס גדול וחכ"א כיון שהיו שתי אבנים

דף נא מצא בראשו מעות וכו': וכלים שהיו תלויין על ראשו שנכנס ראשו ממושבו נ"ב הלשון מוקשה ואף שאיננו ירא לעשות שיבוש כי מרגלא בפי זעצער ע"ה גמור עושה שיבוש למה אירא לתקנו אבל שברתי את ראשי איזה תיבה יקח מקומו וחפשתי ומצאתי ב"ה כי הב"י כותב בד"ה מצא וז"ל ומשמע מדברי רש"י דדוקא משיכלא שהוא עריבה שמכבסין בה בגדים שהיא משוכה ואינה עשויה כמין כובע ואמרתי הן הן דברי הרמב"ם כאן וצ"ל במושכו היינו בארכו כי כן איתא ברש"י לפנינו כלי ארוך והב"י מעתיקו משוכה וזה הוא שמדייק ולא כתב שיהיו כפוין רק כותב שיהיו תלויין שנכנס ראשו במשכו היינו בארכו מקצה אחד מן האורך ומחזיק בראש ויתר האורך מהכלי תלויה על גבו: פרק חמישי

דף סה יין שנפל על גבי ענבים וכו': הראוי להשנים לשון משנה כך כצ"ל (ונ"ב פי' דתני ענבים לשון שראוי בשני ענבים ולא תני על גבי ענב אחד ולא שנים ע"י שלשון המשנה כך הוא להשתמש בלשון רבים

דף סט עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל וכו' לפי שרשב"ג אומר לא יכול לנקוב הכיסוי ולסתום אותו הנקב לפי שירא ממנו שיכיר אותו המקום משונה מכל הכסוי שעל פי החבית

דף עג יין נסך אסור וכו': אבל אם היה ערוי היין מותר על מעט מן היין נסך הכל אסור ואפילו עירה על מקשל שעורה ממנו מלא ספינה מיין נאסר הכל בהנאה: