דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פז
Devash Tamar (hamishnayot Rmbam) 87 · דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →דף עד אלו אסורין ואוסרין וכו': וכמו כן דינר עבודת כוכבים נ"ב בפסקיו אינו מזכיר דינר וז"ל שם כיצד עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי אפילו בכמה אלפים וכן פרש"י וטוב לתקן גם כאן וצ"ל וכ"כ צורה עבודת כוכבים בציורים רבים ואם לא נחליף ודינר כדקאי קאי צריך פי' דינר מעות עבודת כוכבים שמכר ישראל עבודת כוכבים שלו כי עובד כוכבים שמכר צורות כוכבים שלו מותר המעות וגם אין לפרש דינר כוכבים שצורת כוכבים עליו כי אז מותר כי הוי על המבוזין שמותר לפי גי' ר"ח ורי"ף ורא"ש דגרסי ועל המטבעות לעיל מ"ג ע"ב ורמ"א פוסק כותייהו: סליק מסכת עבודת כוכבים: מסכת מנחות פרק ראשון
דף קד אין מתנדבין לוג שנים וחמשה אבל מתנדבין כו': והלוג ד' רביעיות והקרטוב שתי שמינית הרביעית נ"ב פי שמינית משמינית הרביעית (ב"ב פ"ט): מסכת בכורות פרק שני
דף יד כל שקדם הקדשן את מומם או מום עובר להקדשן כו' סמוך לסה"ד אבל תמורה שקודם פדיונה הרי היא נקרבת: פרק שלישי
דף כה שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ כו' לפי שנאמר שנה בשנה: פרק רביעי
דף כט השוחט הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר כו' הכל מודים שאם שחט על מום שנפל בעין שאין מועיל להראותו: פרק חמישי
דף לד הצורם באוזןהבכור ה"ז לא ישחט עולמית כו' זה הוא שלא חיישינן כדי שלא ירגיל לעשות פעם שניה אבל הקטן אפשר שירגיל לעשות כן: פרק ששי
דף לח ע"ב חורור והמים הקבועים איזהו חורור הקבוע כל כו': ואמר ר' חנינא שצריך לבדוק אותה בכל ששה ועשר יום ושני שלישים יום משעה שאנו מרגישים בו ואם נמצא שהוא רואה: פרק שביעי
דף מה ע"ב אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו כו': ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו נ"ב לכאורה מוקשה שמעתיק המשנה כצורתה ואינו מזכיר כלל שאין זה אליבא דהלכתא כמו שרגיל לעשות במשניות דלא פסק כוותייהו כי בפ' אותו ואת בנו כותב וראוי שתדע שאין חוששין באותו ואת בנו אלא באם בלבד אמרו אותו ואת בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו אבל כשנדייק בלשונו אין שום סתירה משם לכאן כי שם אמר שאין חוששין פירוש משום ספק אותו ואת בנו בשאין אנו יודעין ודאי זה החשש אינו רק באם כיון שאנו רואין שכרוך אחריה אסור לשחטן ביום אחד אבל אין חשש זה בזכר אף שכרוך אחריו אין סימן שהוא בנו שאין בהמה כרוך אחר האב ומותר לשחטן כאחד ואם יודעים ודאי שזה הוא אביו כתב הרמב"ם בפסקיו שאין שוחטים שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה דפסק כר' יהודה דספוקי מסתפקא ליה אי חוששין לזרע האב ולפיכך סתם כאן ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו והוא כמו פטור אבל אסור: מסכת ערכין פרק שמיני
דף כח ע"ב חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנין לכהנים כו': ר"ל שהוא כמו שדה אחוזה שיוצא מתחת יד לוקח ביובל כן תצא מתחת יד כהן זה שהקדיש לכל אחיו הכהנים: פרק תשיעי
דף ל מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים כו' נתן למוכר מנה יפה פי' התנא נותן למוכר חלק יפה לפי שהוא פי' במקום שישנו לחלק היפה שמה נותנו לו אם החלק היפה בשעת המכירה ראשונה היינו שמכרה לראשון במנה נותן זה החלק למוכר לפדות ולחשוב עם הראשון ואם החלק היפה במכירה שניה היינו שמכר לראשון במאתים והראשון לשני במנה אז החלק היפה אצל השני ומחשב המוכר עם השני ואח"כ מתחיל ענין אחר והוא כמו פיסקא ומתחיל מתיבת רחוק ומפרש והולך אח"כ אומר וכו' עד בשעה שמכר ומפרש והולך סיפא דקרא ומה שאמר כדי גאולתו ר"ל יותר מהדמים (מפרש כדי כמו די והותר) שנמכרה בהן היינו ולא פחות מהדמים שנמכרה בהן כי אינו גואל לחצאין כמו שדרשו חז"ל ואח"כ מפרש עוד שנותנין להמוכר חלק היפה כר' דוסתאי בן יהודה וזה שאמר או הוסיפו ופחתו דמיה שגם נותנין ללוקח הפחות פי' החלק הגרוע שהורע כחו ליטול כשעת הזול ולמוכר חלק היפה שפודה השדה כשעת הזול היינו כשעת המכירה אם אייקר או כשעת הפדיון אם זול ומבאר באר היטב כמו שהקדמנו במה שאמר מכרה ראשון לשני שמפרש שם נתן למוכר מנה יפה לפי שהוא כנ"ל כן גם כאן נתן למוכר מנה יפה לפי שהוא אם המנה יפה בשעת המכירה פודה כשעת המכירה ואם המנה יפה בשעת הפדיון נותן למוכר שעת הפדיון לפדות: מסכת חולין פרק שלישי
דף נד ודף נה ואלו כשרות בבהמה נקבה הגרגרת או כו': ואם יש באותן הנקבים חסרון או אם חסר ממנה רצועות ארוכות רואים אם עולה כלל הנקובות מה שחסר מגופה יותר מכאיסר טרפה
דף נט ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים כו': והלכה כרבי יוסי ג"כ ואין הלכה כרבי יהודה במה שאמר שני קשקשים: פרק רביעי
דף עו בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כו': רגל הבהמה מחוברת מפרקין נראין לחוש והפרק העליון שהוא סמוך אל הגוף הוא קצר כנגד שלמטה הימנו מן הפרקים ובאפשר שיהיה זה בגמל ניכר והקצה השני סמוך: