דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פד

וצ"ל או בני אחי האם עם בני אחות האב ופי' כנ"ל בני אחי אמי לא יצטרפו עמי שאני להם בן אחות אביהם: או בני אחי האב וגם אני להם בני אחי האב: אלו עם אלו נ"ב קאי על כל החלוקות בני אחי האם עם בני אחות האב ועל בני אחי האם זה עם זה ובני אחות האם זה עם זה כולם נקראים בשם אחד ושייך לשון ואין עדותם כשרה קצתם עם קצתם: פרק רביעי

דף לב ע"א אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות כו': שלא יאריכו הדרישה והחקירה בדיני ממונות אלא אם היה באותו הדין דבר נסתר כמו שאמרו דין מרומה אבל הבדיקה אין לסמוך עליה בדיני ממונות כלל וכלל וההפרש שבין וכו' וע' בפסקיו עדות פ"ג הלכה ב' ותדע כי כן צ"ל: שם בא"ד ויהיו אותם שנושאין ונותנין נ"ב פי' שאותו שאמר איני יודע אינו בחשבון אותם שנושאין ונותנין ונמצא שהם כ"ד ויתכן בהם מה שזכרנו מתוספות המחייבין על המזכין שנים

דף לו ע"ב סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו כו': וטעם דברי רבי יהודה הרמב"ם מקדים לפרש דברי ר"י ובזה נדע מה שמדייק וכתב והלכה כחכמים שדי בשנים ואפשר אדמה שלפיכך הלכה כחכמים משום דגם לחכמים שהם שנים הם שני עדים על המחייבין ושני על המזכין ששניהם כותבין דברי המזכין ושניהם כותבין דברי המחייבין וכפרש"י בדברי חכמים ע"כ מסיים ואין הלכה כר' יהודה דצריך שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין והפירוש בדברי חכמים וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין בין שניהם שאחד כותב דברי המזכין ואחד כותב דברי המחייבין וכן מעתיק גם בפסקיו סנהדרין פ"א ה' ט' דברי ת"ק בזה"ל אחד כותב דברי המחייבין ואחד כותב דברי המזכין ואפשר לומר שהרמב"ם מדייק דליתני במתניתין ושני סופרי הדיינין עומדים לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין ותל"מ אחד מימין ואחד משמאל ל"ל ש"מ דתני על לשון הכתוב מלכים א' כ"ב וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו ומפרש רש"י שם מיימינים לזכות ומשמאילים לחובה וכן גם הכא אחד מימין כותב דברי המזכין ואחד משמאל כותב דברי המחייבין: פרק שביעי

דף נג ע"א גם דף נ"ד ע"א אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב כו' הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה כו' סה"ד והלכה כרבי יהודה נ"ב אין כאן שום פלפול רק פשוט שיבוש וצ"ל ואין הלכה כר' יהודה וכדפסק בהלכות איסורי ביאה פ"ב ה"ב הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים אחת משום אמו ואחת משום אשת אביו וכתב ע"ז הגהות מיימונית כרבנן לגבי ר"י והמ"מ כותב ע"ז וק"ל כת"ק וכסתם משנה והרע"ב בד"ה הבא על האם חייב עליה שתי חטאות וכן הלכה ואין מי שיזכיר דבר מה מפירוש המשניות כדרכם תמיד במקום שיש איזו שינוי בהלכות נגד פירושו מדברים מזה ע"כ מוכח שהיה בספריהן כדבעי להוי ואין הלכה כר"י

דף ס ע"ב העובד עבודת אלילים אחד העובד ואחד כו': אבל אינו לוקה עליו לפי שאין איסורו איסור מבואר אבל חייב מלקות: (א) הנודר בשמו והמקיים בשמו (א) נ"ב אותן שני נקודות לסימן הפסקה בין ענין לענין ולפני אבל אין כאן שום הפסקה ולמדת שאבל חייב קאי אדלעיל ושברתי ראשי לפתיתים עדי שבאתי על האמת שהנקודות אינם על מקומם ומקומם האמיתי אחר תיבת מבואר לפני תיבת אבל ומן אבל התחלת ענין עד סה"ד תזכירו ומשמיענו אם כי על המגפף וכו' תני עובר בלא מעשה ועל הנודר והמקיים קתני עובר בלא תעשה אינם דומין זה לזה שעובר בלא תעשה הראשון פירושו עובר ואינו חייב מלקות והשני עובר וחייב מלקות ואפשר לומר שלפיכך אין מערבין ותני עובר אחד על כולם

דף סז המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את כו': אמרו פטור הוא פטור אבל אסור כגון פטורי שבת וחייבי מלקות סה"ד דרבנן הוסיף תלמיד טועה אף שבגמ' איתא רק כשבת מוסיף המחבר כמלקות שכ"כ לאו שאין בו מעשה פטור ממלקות אבל אסור

דף עב ע"א הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא כו': וכבר פנה ללכת לדרכו שאין מותר להורגו וכן אם יש שם עדים: פרק תשיעי

דף עח ע"א המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו כו': והלכה כחכמים סה"ד נ"ב קאי על תרוייהו נגד ר' יהודה שבמשנה ב' ונגד ר' נחמיה שבמשנה ג': שם ע"ב ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין כו': ואף ע"פ שהוא אמת כגון קלקול בראות או בהתראה או ספיקות: הגהות הגרי"ב א) וע' תי"ט שפי' דלשון קצרה הוא ואסיפא דקרא ואמרו סמיך וכו' ע"ש נ"ב וכצ"ל בפנים השני נקודות שלפני ואמרו אחר ואמרו: פרק עשירי

היסוד העשירי: כי הוא השי"ת יודע מעשיהם נ"ב נכלל בזה גם מחשבותיהם כי יודע מה שעושים בפועל ולמה עושים לאיזה תכלית וממילא גם מחשבות בלא מעשה יודע: פרק אחד עשר

דף פו ע"ב זקן ממרא על פי ב"ד שנאמר כי יפלא ממך דבר כו': זקן ממרא ע"פ ב"ד הוא אותו שאומר כך דרשתי וכך דרשו לי חכמים נ"ב או או קאמר בין שאמר כך דרשתי ובין שאומר כך דרשו לי והוא מה דאמרו בגמ' כך הוא בעיני או אומר מפי השמועה: מסכת הוריות פרק ראשון

דף ד ע"ב הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל וכו' ויחיד מביא שעירה ולא כשבה: נשלם פי' משניות מסנהדרין הוריות עם תיקונים משלי בעזרת חונן דעת: מסכת מכות פרק ראשון

דף ה ע"ב אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמור הדין כו' ועדיין אחיו קיים אבל החכמים מעידים שהרי הסמיכו עליו נ"ב לענ"ד הכי פירושו אע"ג דק"ו הוא אבל החכמים העידו שאין עונשין מן הדין שהרי הסמיכו עליו כדאיתא בגמ' וכן הוא ברמב"ם עדות פ"כ הל' ב' ע"ש ובכ"מ: סה"ד ואם נגמר דינו גברא קטילא הוא

דף ז ע"ב אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה כו' נשמט הברזל מקתו והרג כו' עד סה"ד פי' לפירושו מה שכתב ואמרו כל שדרך ירידתו ואפילו ירידה שהוא צורך עליה היינו קצב שאמרו בגמ' לאתויי קצב אבל עלה בסולם ונשמטה שליבה פוסק בהלכות רוצח פ"ו הל' י"ג ואפילו בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה ומפרש כיצד היה עולה בסולם ובזה מיושב מה שהניח שם הכ"מ בצ"ע ע"ש בסוף הל' י"ג ורבי אומר וכו' הוא מפרש פי' אחר שלא כרש"י כי רש"י מפרש מן העץ המתבקע יצא קיסם